את יודעת עופרה
שעות התעסקתי (במחשבות) עם מה שכתבת ומעניין כל פעם שנכנסתי לכתוב משהו , זזה השיחה עוד קצת הצידה (אז וויתרתי). אבל רגע לפני שהשרשור ישקע לעבר הארכיון אספר לך קצת (עוד פיסונת..) כי אצלי כרגיל התחושה קצת שונה וממילא השיחה בכוונים שונים התנהלה.. אולי זה שונה אצלי (וצובט קצת אחרת) כי אני מחכה לאותן שבתות של לבד (כמעט, למה? זו כבר שיחה אחרת ) כי זהו סוף סוף הזמן שלי, שכל כך אין לי...לי, לעצמי עם עצמי , עבורי. בלי "משא" האחריות שנושאת לבד, שמחליט (ברוב המקרים) לבד שנושא בתוצאות (רוב הפעמים) לבד...ושה.....עוד המון לבד. אז אצלי מה ש"צובט" זה ריכוז רגעי הכיף שם.....מול ריכוז היום יום כאן אז נכון הכל תלוי בנו ..זה יפה ונכון כשנאמר במילים ואם לקרוא לילד בשמו לא חשוב כמה תשלים ושלם תהא עם עצמך (אני לפחות) קצת מתקשה בתוך התהליך הזה למצוא את האיזון. ולא שאבדה לי האופטימיות (גם אם כן) הן הסיפורים כאן ...נכון הם עדות חיה שאפשר ויכול! אבל...(נו מה?)
כאן גם ים של חברים הם לא תחליף (גם לא הכתף והאוזן לקיטורים) אז הנה לך גם כאן בשרשור מצאתי שוב את נקודות החיבור להמון דילמות עליהן אנו כותבים כאן כל פעם תחת "כותרת" אחרת אבל המילוי כנראה מכיל בתוכו את אותם מרכיבים. אז צביטה אמרת.....בוודאי שישנה ונכון יש לי ציטוט בעניין בכרטיס... וזו היום בהווה הצביטה הכי קשה שלי. הובנתי? או ששפכתי כאן מלל מבולבל...(כנראה) וגם אם כן...לשם נדדו המחשבות שלי בשרשור הזה.