ומה אם טעינו
ומה אם טעינו: מה יקרה אם יום אחד ניוחך שטעינו 1+1 לא שווים לשניים או שאולי בחירת כיוון בתור ווקטור היתה משגה, כל הבנייה שנעשתה על יסודות אלו עלולים להתפרק. יאמרו המדענים שזו הצגה טובה עד שיוכך אחרת , כלומר ההצגה היא נכונה ,אחרת איך נסביר שמכוניות נוסעות והגענו לירח , רק באמצעות המדע. ההרגשה שלי היא שהדרך יותר מידי מסובכת. זה חייב להיות יותר פשוט.הבעיה נוצרת לפי דעתי בדרך שהמדע בנוי, מדען רוצה לחקור לגלות לבנות ולהשיג, במהלך תקופת חיים קצרה( בסדרי גודל של גילויים מדעיים חייו של אדם קצרים מאד) המדען לרוב ישיג התקדמות קטנה מאוד ותמיד ימשיך מהיכן שהפסיק קודמו. אם כל מדען יתחיל לחשוב על הכל מהתחלה , ללא הידע הנדרש- המדע לא היה מתקדם לשום מקום , אבל אולי היינו מגלים כי העולם בנוי בצורה יותר פשוטה . ממני לא ביקשו בבית הספר לנסות לעצור לרגע ולחשוב, לחשוב איך העולם בנוי איך דברים "זזים" (אולי הם בכלל "מועתקים"), וברגע שאני מגיע לגיל ופאזה שבה אני כן עוצר לרגע וחושב , אולי הם טועים ,אני מנסה לצייר את העולם בדרך אחרת אני לא מצליח להתנתק מהגדרות שכבר טבועות בראשי , אני מנסה לחשוב על צבעים ,צלילים ואני רואה גלים , מנסה לחשוב על תנועה ואני רואה ווקטורים , המדע מחנך להטיל ספק בכל דבר אבל איך אפשר להטיל ספק בדבר שטבוע בראשך בצורה כל כך חזקה, אולי אם היו שואלים אותי לפני כן מה אני חושב הייתי יכול לענות בצורה אובייקטיבית איך הדברים נראים, אבל אחרי מעל ל- 15 שנים (היום אני בן 22) של למידה, הראש לא אובייקטיבי לא משנה מה נעשה העקרונות תמיד יהיו 1+1=2 . כמו בכל בעיה יש מספר דרכים לפתור אותה , בדרך כלל יש את הדרך הכי פשוטה ,טריוויאלית ולרוב ארוכה ויש את הדרך הכי מהירה, לפי הרגשתי המדע התחיל בתור הדרך הכי טריוויאלית ורץ עם זה הלאה במשך אלפי שנים בשביל להספיק כמה שיותר, לגלות כמה שיותר ומהר כי אין זמן –לכל אחד יש 60 שנה זוז. אם המדע טוען שעל כל דבר יש להטיל דופי אז איך אפשר להסביר את זה שהמושגים הפשוטים ביותר( כמו ווקטור,גל,פוטון,אלקטרון ,פרוטון,חום...) נקבעו לפני כל כך הרבה שנים ולא השתנו מעולם, הם הוגדרו ונשארו כשהיו עד היום ועליהם נבנתה תורה שלמה, כאשר כל פעם שמגיעים למבוי סתום בא חכם ואומר יש לי רעיון חדש- בואו נמציא יחידה חדשה ונקרא לה ..... וכל פעם שיש סתירה משנים את ההגדרות ,וכך הדברים מתגלגלים ,הבעיה היא שלא צריך סתירה בשביל לשנות הגדרות. האנושות לא נעשת חכמה יותר אלא פשוט אנו מכירים יותר מושגים חדשים ויש לנו יותר מרחב עבודה. המחשבה קדימה חלה כאשר מגיעים למבוי סתום (לרוב חוקרים מגיעים לכך בגיל מבוגר) ומנסים לחשוב קדימה, רק שכאשר אנו עושים זאת המחשבה כבר מקובעת וממשיכים באותה דרך ועם אותם עקרונות בסופו של דבר. כאשר אנו ניגשים לבעיות קטנות, לא בסדר גודל של מחשבה על איך בנוי העולם, אנחנו מתחילים מהתחלה וחושבים על דרכים לתקוף את הבעיה, מגלים מספר דרכים ואז מתחילים עם הדרך הטובה ביותר , למה במדע זה לא קורה , למה לא חושפים את הנוער בגיל צעיר לשאלה האמיתית - בואו ותחשבו איך העולם פועל , ולנסות ולהקשיב לתשובות , אולי אם היינו מנסים לענות על כך דרך העין האובייקטיבית באמת, היה ילד קטן בן 10 במאות השנים שחלפו אותנו שהיה מגלה לנו את התשובה. [email protected]
ומה אם טעינו: מה יקרה אם יום אחד ניוחך שטעינו 1+1 לא שווים לשניים או שאולי בחירת כיוון בתור ווקטור היתה משגה, כל הבנייה שנעשתה על יסודות אלו עלולים להתפרק. יאמרו המדענים שזו הצגה טובה עד שיוכך אחרת , כלומר ההצגה היא נכונה ,אחרת איך נסביר שמכוניות נוסעות והגענו לירח , רק באמצעות המדע. ההרגשה שלי היא שהדרך יותר מידי מסובכת. זה חייב להיות יותר פשוט.הבעיה נוצרת לפי דעתי בדרך שהמדע בנוי, מדען רוצה לחקור לגלות לבנות ולהשיג, במהלך תקופת חיים קצרה( בסדרי גודל של גילויים מדעיים חייו של אדם קצרים מאד) המדען לרוב ישיג התקדמות קטנה מאוד ותמיד ימשיך מהיכן שהפסיק קודמו. אם כל מדען יתחיל לחשוב על הכל מהתחלה , ללא הידע הנדרש- המדע לא היה מתקדם לשום מקום , אבל אולי היינו מגלים כי העולם בנוי בצורה יותר פשוטה . ממני לא ביקשו בבית הספר לנסות לעצור לרגע ולחשוב, לחשוב איך העולם בנוי איך דברים "זזים" (אולי הם בכלל "מועתקים"), וברגע שאני מגיע לגיל ופאזה שבה אני כן עוצר לרגע וחושב , אולי הם טועים ,אני מנסה לצייר את העולם בדרך אחרת אני לא מצליח להתנתק מהגדרות שכבר טבועות בראשי , אני מנסה לחשוב על צבעים ,צלילים ואני רואה גלים , מנסה לחשוב על תנועה ואני רואה ווקטורים , המדע מחנך להטיל ספק בכל דבר אבל איך אפשר להטיל ספק בדבר שטבוע בראשך בצורה כל כך חזקה, אולי אם היו שואלים אותי לפני כן מה אני חושב הייתי יכול לענות בצורה אובייקטיבית איך הדברים נראים, אבל אחרי מעל ל- 15 שנים (היום אני בן 22) של למידה, הראש לא אובייקטיבי לא משנה מה נעשה העקרונות תמיד יהיו 1+1=2 . כמו בכל בעיה יש מספר דרכים לפתור אותה , בדרך כלל יש את הדרך הכי פשוטה ,טריוויאלית ולרוב ארוכה ויש את הדרך הכי מהירה, לפי הרגשתי המדע התחיל בתור הדרך הכי טריוויאלית ורץ עם זה הלאה במשך אלפי שנים בשביל להספיק כמה שיותר, לגלות כמה שיותר ומהר כי אין זמן –לכל אחד יש 60 שנה זוז. אם המדע טוען שעל כל דבר יש להטיל דופי אז איך אפשר להסביר את זה שהמושגים הפשוטים ביותר( כמו ווקטור,גל,פוטון,אלקטרון ,פרוטון,חום...) נקבעו לפני כל כך הרבה שנים ולא השתנו מעולם, הם הוגדרו ונשארו כשהיו עד היום ועליהם נבנתה תורה שלמה, כאשר כל פעם שמגיעים למבוי סתום בא חכם ואומר יש לי רעיון חדש- בואו נמציא יחידה חדשה ונקרא לה ..... וכל פעם שיש סתירה משנים את ההגדרות ,וכך הדברים מתגלגלים ,הבעיה היא שלא צריך סתירה בשביל לשנות הגדרות. האנושות לא נעשת חכמה יותר אלא פשוט אנו מכירים יותר מושגים חדשים ויש לנו יותר מרחב עבודה. המחשבה קדימה חלה כאשר מגיעים למבוי סתום (לרוב חוקרים מגיעים לכך בגיל מבוגר) ומנסים לחשוב קדימה, רק שכאשר אנו עושים זאת המחשבה כבר מקובעת וממשיכים באותה דרך ועם אותם עקרונות בסופו של דבר. כאשר אנו ניגשים לבעיות קטנות, לא בסדר גודל של מחשבה על איך בנוי העולם, אנחנו מתחילים מהתחלה וחושבים על דרכים לתקוף את הבעיה, מגלים מספר דרכים ואז מתחילים עם הדרך הטובה ביותר , למה במדע זה לא קורה , למה לא חושפים את הנוער בגיל צעיר לשאלה האמיתית - בואו ותחשבו איך העולם פועל , ולנסות ולהקשיב לתשובות , אולי אם היינו מנסים לענות על כך דרך העין האובייקטיבית באמת, היה ילד קטן בן 10 במאות השנים שחלפו אותנו שהיה מגלה לנו את התשובה. [email protected]
