תצפית על עצמי של אתמול (19.7.04)
אתמול קרתה בי איזושהי הצפה של רגשות/דברים שהיו לי בלתי נעימים (עיקר הדברים: דכאון, כעס, תסכול, עצב, יאוש, שיפוט, קורבנות). על אף שידעתי שזה דבר מקומי לחלוטין, בחלקים גדולים של הזמן לא הצלחתי שלא "להאמין" לרגשות האלה ושקעתי לתוכם. הסביבה הפנימית הבלתי נעימה "עטפה" אותי והרגשתי רע מאד. לא הצלחתי לתפקד בצורה הרגילה שלי; לא הצלחתי לעשות דברים שרציתי לעשות. אני חושבת שזה נבנה כבר מזה כמה ימים לפני כן ואתמול הגיע לשיא. מילים ומחשבות "אובייקטיביות" יותר על המצב (מצד אנשים שדיברתי אתם, למשל) לא חדרו את הערפל. בסופו של דבר מה שעזר לי הוא שידיד שלי הציע לי לחשוב על שלושה דברים קלים לעשייה (שבמצב רגיל היו לוקחים לי פחות מחצי שעה), שאם אני אעשה אותם אני אהיה מרוצה (לאו דווקא ארגיש טוב יותר). בחרתי שלושה דברים ועשיתי אותם (אמנם ברווחים ובקצב איטי - אבל זה בוצע) ואיכשהו זה "הוציא אותי מן הבוץ". אני אשתדל לזכור את הכלי הזה במצבים עתידיים. אותו ידיד גם הזהיר אותי, שעם העבודה הנוכחית שלי על צלילות וערות אני צפוייה לראות את עצמי ביתר בהירות - ולפני כן עליי להפחית מאד את השיפוט כלפי עצמי, כי הוא עשוי, כך הבנתי, להתגבר מאד לנוכח ה"טרף" החדש (דברים חדשים וחדים יותר לשפוט את עצמי עליהם). הוא הציע לי להסתכל על עצמי מהצד מעיניים של מדריכה אוהדת ובעיניים אוהבות ולא בעיניים שיפוטיות. לא הצלחתי ליישם את זה לגמרי, אבל אני רוצה להמשיך לחתור להפחתת השיפוט כי נראה לי שאני מוציאה עליו הרבה מאד אנרגיה ושהוא אכן עשוי להפריע לי מאד.