נקודות להסתכלות ../images/Emo62.gif
מה מקור ההתנגדות למחוייבות הזו, להיות חלק מן הקבוצה. הלא את מבצעת את המשימות ומשתפת כאן, ומשתתפת... כתבת:"אם הייתי יודעת למשל שזה ממש עוזר לאנושות". (הנימוק הכי חזק האפשרי מבחינתך להצטרפות?). אולי תנסי לחפש ממקום חדש, או במובהק משהו שזה נותן, לך! (ושזה לא רק קשור בסיפוק שנובע מעזרה לאחרים). (נסי לזכור זאת למרות מה שתקראי כאן, בהמשך...)! העבודה, אכן, מאוד אישית, ובכל זאת, הקבוצה הוצעה כחלק מכך. נסי למצוא היכן את מתחברת לזה, ואיך-שהוא לראות דברים שאינך רואה כרגע, או מן המקום הרגיל שלך.
חוצמזה, לעקוב אחר תהליכים של אחרים יכול להיות מאוד פותח ומרחיב (עבורי, לפחות זה כך, לעיתים), בין היתר: ראיה של אפשרויות שלא בתפריט העכשווי האוטומטי שלנו. ושיתוף: אני, למשל, השלמתי את המשימה השנייה כבר לפני יותר משבוע*, ועדיין לא בצעתי את התרגיל הבא. לא ראיתי בבירור, שאני, כהרגלי, נכנסת ללופים הקבועים של סטנדרטים (קלטתי זאת בשלב מסויים במשימות הקודמות, ולאחר עבודה, הרפתי). ושוב(!!!), נמנעתי מלהמשיך עם המשימה השלישית. רק כשקראתי שיתוף (שלך, במקרה זה) שתיאר הצלחה של ביצוע מספר פעמים למשך שתי דקות... פתאום הבנתי, שאין לי בתפריט אפשרות כזו ! גם לא כהתחלה. שתי דקות ? איך לא חשבתי שזה בכלל אפשרי לפני זה ? כך, למשל, ניתן ליצור חוויות של הצלחה בקלות, ומכאן לעלות ... באופן אוטומטי, ציירתי תמונות מוגדרות ומאוד לא מאפשרות, בעיקר בשבוע שכזה, עמוס ומעייף כפי שהיה לי. אז, תודה לך! (ואת, "בסך הכל" בצעת את המשימה שלך ודיווחת...) ובקיצור: המחיובות למסגרת ולקבוצה עשויה להרחיב את העשייה האישית שלנו. אנו יכולים לקבל השראה, חיזוק, תמיכה, מיקוד. ועוד בונוסים, כמו התרגשות מתהליכים שאחרים עוברים, להיות שותפים, גם אם רק מתוך צפייה, בהתמרות שמתרחשות לנגד עינינו. דמייני כיצד היית עושה את העבודה המסויימת הזו - לבד לגמרי! רק ביצוע המשימות. ללא הידיעה שישנם עוד אנשים שמבצעים זאת במקביל. כשאין מחוייבות לאף אחד לדווח, או בכלל לשתף. האם את רואה משהו שונה בתוצאה האפשרית? אולי כאן תקבלי את התשובה (שלך).
ורדה. *הודעה נכתבה במקור ביום שישי האחרון