הגישה הבסיסית כאן
קצת בעייתית. ראשית, מותר למחוקק לחשוב על בעיות שיכולות להתרחש בשטח בנוי. ישנו איזון מסוים בין האינטרס לשמור על הולך הרגל הבלתי זהיר (ולכן עבריין, כי הרי חוקי תנועה קיימים גם להולכי רגל) מפני עצמו לבין האינטרס לאפשר תנועת כלי רכב במהירות גבוהה מאוד. בכביש 20 ובכביש 2 ובכביש 4 וכו' הוחלט שהאיזון הנכון הוא מהירות גבוהה מאוד, והולך רגל שבכלל מסתובב שם זו באמת בעיה שלו. בתוך העיר, הוחלט להתחשב יותר בסכנה של תקלות , גם אם חלקן נגרמות באשמת הולך רגל (יש גם ילדים, להזכירך. אם בנך בן ה-10 יחצה בחוסר זהירות, האם לדעתך מגיע לו עונש מוות? או אולי זה שיקול נכון ומידתי לצמצם את הסכנה לילדים המצויים בהמוניהם בעיר?) יתרה מזאת, ישנו קשר מסויים בין מרחק לבין יכולת לחצות כביש, וכאשר אתה נוהג במהירות משוגעת אתה לא מאפשר גם להולך הרגל הזהיר ושומר כללי הבטיחות באופן מושלם לחצות בבטחה. בשורה התחתונה, אנו חיים כאן במדינת חוק. חוק זה חוק. ברחוב ויצמן המהירות המותרת היא 50 קמ"ש, ושינוי של מצב זה הוא רק דרך המחוקק או מתקן התקנות במשרד התחבורה, ולא כל אדם מחליט לעצמו. ממש כשם שאין לי זכות לפתוח מחר פאב ולמכור קוקטייל ויסקי עם וודקה לילדי השכנים גם אם לפי דעתי האישית החוק האוסר מכירה והגשה מתחת לגיל 18 הוא לא נכון. בקשר ל"תנאי הדרך": אני מזכיר לך, כי ע"פ תקנות התעבורה, שכולנו כפופים אליהם ללא הבדלי דת גזע מין וסוג רכב, המהירות המותרת היא המהירות המתאימה לתנאי הדרך רק בתנאי שאינה מעל המהירות המותרת.