../images/Emo163.gifכיתה ה' כל כך לא בשבילי ../images/Emo4.gif
תמיד כשאחותי הייתה בכיתה ה', אני הייתי בסך הכל בכיתה ג'.. תמיד חשבתי שזה יהיה מגניב להיות בכיתה ה' שאני אהיה כמעט בוגרת הבצפר שאני ממש אהיה גדולה וגבוהה ואני לא בדיוק יודעת למה ציפיתי
אבל זה ממש לא נכון.. שום דבר לא השתנה בי, אבל כולן הפכו בכיתה שלי לפאקצות צעקניות ומעצבנות.. והבנים נהיו כל כך ערסים! והאלימות רק גדלה, ויש לי מורות כל כל כך חרא! והכל פשוט חרא
חוץ מזה שאני כבר לא משחקת אם בן דוד שלי ואנחנו לא נפגשים יותר למרות שאנחנו ממש כאילו (שחכתי איך קוראים לזה) בית שנראה כולו שלם אבל אנחנו בשני בתים שונים כאילו.. משהו כזה
לא כיף לגדול ואני מעדיפה להיות בכיתה א' ששמה פחדתי אפילו לצאת החוצה כי הילדים מכיתה ו' שחקו כדורגל.. שבסך הכל למדנו כמה זה 1+1 ושהכיתה הזאת עדיין לא הייתה חלק מחיי.. שהמטפלת שלי (שמאד קרובה אפילו ברמה של סבתא) עדיין הייתה איתנו (היא לא מתה חס וחלילה אבל זה התחיל ממשהו ברגל ומאז היא לא עובדת כבר..) שהיה כיף כי כל המשפחה בילתה ביחד תמיד בילינו ולא היה חשוב איך להתלבש ולא היה מפריע לי כלום... ותמיד רציתי לגדול.. אבל זה לא מה שרציתי.. היה הרבה יותר כיף לחיות בהשליה.. ולא אכפת לי שאף אחת לא תקרא ולאף אחד לא אכפת, ושאני רגישה וכמעט בוכה עכשיו... פשוט פעם אחת בלבד הייתי רצה שאני ארגיש טוב אם עצמי, שלא יקללו אותי ינצלו אותי ושהחיים יחזרו להיות כמ פעם.. ואני שוב אומרת לא אכפת לי שאף אחת לא קראה טוב להגיד את זה, רק חבל שאתן לא האנשים שקרובים אליי וחלק מחיי שכן צריכים לשמוע את זה