שגיעות חתיב

[Boojie]

אם הסיפור מצוין, כן.

וזה פשוט לא קורה. מי שמתייחס ברצינות, באמת ברצינות, לכתיבה שלו, כמו שצריך, כאל אמנות ואומנות ודבר שצריך להמשיך ולשפר בהתמדה כל החיים - דואג לשלוח את הסיפור שלו בצורה הכי מושלמת שהוא יכול. גם אם זה אומר לנג'ס לכל בני משפחתו, חבריו, מכריו ואנשים שהוא נתקל בהם ברחוב, ולבקש מהם להגיה לו את הטקסט. בדיוק כמו שנגר שמתייחס ברצינות לעבודה שלו לא יוציא מתחת ידיו כיסא עקום ולא משויף כמו שצריך. עד היום פשוט לא קרה לנו שסיפור שכתוב טכנית בצורה ממש גרועה התקבל לפרסום. ולא בגלל אנטי או משהו - הם פשוט לא היו טובים. השפה היא כלי עבודתו של הסופר, והוא צריך לדעת להשתמש בה, או להעזר באנשים הנכונים כדי להוציא מתחת ידיו יצירה באיכות מספקת. מי שלא עושה את זה, מתייחס לכתיבה שלו בחאפריות, והתוצאות בהתאם.

 

[frumkin1]

אני מניח

שהנסיון שלך בנושא הרבה יותר גדול משלי... אז אני פשוט אקבל את העובדה הזאת. אה כן, יש המון המון המון נגרים שמוציאים תחת ידם כסאות עקומים...

 

[Boojie]

נגרים שמתייחסים ברצינות

לעבודה שלהם? עד היום הגיעו אלינו ב"חלומות באספמיה" כ-500 סיפורים. את כולם קראתי. וזה בלי לספור את כל הסיפורים שקראתי לפני כן, כמייסדת ומנהלת לשעבר של שני פורומים לכותבי מד"ב, וכשופטת ביותר מתחרות סיפורים אחת. כן, אתה יכול להניח ש"קצת" נסיון יש לי, או לפחות בסיס טוב לסטטיסטיקה.

 

[frumkin1]

את רואה- ההנחה שלי הייתה נכונה!

 

[een ogenblik]

תלוי

לא, אין זה קל לקרוא טעויות. הן קופצות מהמסך ודוקרות את עיני. אך בפורומים, כאשר איני מכירה את האדם מאחורי הניק, אני נוטה לתת הנחות. שגיאות כתיב נכתבות אז כטעויות הקלדה, על ידי אנשים שעברית אינה שפתם הראשונה, על ידי דיסלקטים/דיסגרפיים. גם לטעויות ניסוחיות אני מנסה לתת תירוצים והקלות, אך, בניגוד לשגיאות כתיב, קשה לי קושי ממשי. בחלק גדול מהשגיאות הניסוחיות אפשר להבחין בין עלגות מובנית שפה, לעומת שימוש בשפה שניה.

 

[מירטל]

לא סבלנית ולא סובלנית.

מאוד- שגיאות כתיב, משפטים לא תקינים בעיברית, משפטים לא הגיונים בעיברית , אנשים שלא מודעים לעובדה שנהוג להשתמש בסימני פיסוק ולחלק את מה שכותבים לפסקאות- לא בגלל שאני סנובית בצורה מדהימה- אלא בגלל שפשוט קשה ולא נוח לקרוא הודעות כאלה.

 

[Boojie]

כמה הערות:

לפני ואחרי מקף מפריד יבוא רווח (אצלך יש רווח רק אחריו). לפני פסיק לא יבוא רווח (יש אצלך דוגמה אחת כזאת). שם תואר ברבים כמו "הגיוניים" יבוא עם שני יו"דים ולא עם אחד ("הגיונים", כמו אצלך - אין מילה כזאת). את בטוחה שלא עדיף קצת סבלנות וסובלנות?

 

[מירטל]

כן.

ותודה רבה - לא ידעתי את זה.

 

[frumkin1]

../images/Emo8.gif

 

[א ר נ ה]

עוד משהו בענין הדיסלקציה:

אני לא מקצועית בתחום, אבל הכרתי המון (המון! אני לא מגזימה!) ילדים עם ליקוי למידה קל, שלא אובחנו, וקבלו סטיגמה של "עצלנים" ו"חסרי מוטיבציה". אני מרחיבה את הדבור בנושא זה, משום שאני מייחסת לו חשיבות עליונה. הרושם שלי הוא, שרוב המשתתפים בפורום הם צעירים, הורים לילדים קטנים, או ללא ילדים, ולכן הדברים הבאים רלבנטיים עבורכם: ליקוי למידה קל הוא חמקמק וקשה לאבחון. קשה מאד להבחין בינו ובין סתם חוסר חשק ללמוד. ההורים, וגם המורים, לא מספיק מודעים לשכיחות הגבוהה של ליקוי קל בקרב ילדים, ולא מעלים בדעתם שזה קרה דוקא לילד שלהם (לא שזה מום חמור. טפול נכון, רצוי מוקדם ככל האפשר, מחולל פלאים). אז שימו לב: כל ילד שלא אוהב שיקראו לו ספורים (בבית, לא בגן) צריך להגיע לאבחון. כמו כן כל ילד שמרבה להפריע בכתה, ילד שכבר בכתה א' לא אוהב להכין שעורים, ילד לא מרוכז ו/או חולם בשעורים, ילד שכתב ידו גרוע במיוחד, מרבה בשגיאות כתיב, מתקשה בהבנת הנקרא. חשוב מאד לקחת כל ילד כזה לאבחון, ולטפל בו בעזרת מורה שהתמחה בהוראה מתקנת. צריך להתיחס לזה כמו לבדיקת דם: מוטב לעשות בדיקה מיותרת, מאשר להזניח טפול במחלה. טפול שנעשה בזמן משפיע תוך זמן קצר, ומחולל פלאים בילד. אז תנו דעתכם לנושא, ובבקשה, הסבו גם את תשומת לב מכריכם. תודה בשם הילדים.

 

[Boojie]

אני! אני!

אני די בטוחה שאם הייתי הולכת לבית ספר יסודי בימינו, היו נותנים לי ריטלין, או שולחים אותי לטיפול, או משהו דומה. הייתי ילדה בעייתית עד אימה, ועשיתי צרות כבר מכיתה א'. איחרתי לבית הספר באופן סיטוני, הפרעתי בלי הפסקה, לא הכנתי שיעורים, הברזתי כמיטב יכולתי, היה לי כתב יד מחריד. הבעיות היחידות שלא היו לי הן שגיאות כתיב וקשיים בהבנת הנקרא. באופן לא מפתיע, בגיל 16 הכרזתי על פרישתי מבית הספר והלכתי לעשות בגרות אקסטרנית. עד היום אני חושבת שבית הספר הוא מהחוויות הטראומטיות של חיי. ואתם יודעים משהו? לדעתי ילד שלא מסתדר עם מסגרת בית הספר הוא ילד נורמלי. זו מסגרת כל כך איומה, שלא ברור לי למה נדמה למישהו שאיזשהו ילד אמור להסתדר איתה כמו שצריך. כאילו, רבאק, לוקחים ילדים בתקופה הכי פעלתנית, יצירתית וסקרנית של החיים, ותוקעים אותם לשבת דחוסים בתוך כיתה במשך חמש, שש, שבע שעות ביום? איזה מין רעיון זה? זה היה רק כדי להביע מחאה כלפי המערכת שמנסה כיום לדחוס את כל הילדים לתוך אותה תבנית, ולא כדי לזלזל בחשיבות האבחון של ליקויי למידה אמיתיים (ולא ליקויי למידה מהסוג של "הילד שלכם משתעמם בכיתה ויש לו קוצים בתחת, תנו לו ריטלין בבקשה או שהוא לא נכנס יותר לשיעורים").

 

[frumkin1]

האם השימוש

בריטלין בישראל הוא נפוץ כל כך? אני יודע שבארה"ב הוא כן- בזכות פרק של סאות'פארק (פרק מוצלח במיוחד). אני לא שמעתי שבישראל דוחפים לכל ילד את החומר הזה. באשר למערכת החינוך- אני אחד מהשונאים של משרד החינוך (יכול להיות שזה גם תודות לעובדה שרק לפני חצי שנה סיימתי ללמוד במערכת החינוך) נכון היא מקבעת מחשבה, נכון היא מעודדת שום תכונה שקשורה לחשיבה עצמית אבל, יש תוספות להיות תלמיד בכיתה. למשל הכרת חברים בגילו, למשל רכישת מיומנויות חברתיות (דיי קשור לדוגמא הראשונה..) הרי אי אפשר לטעון שצריך לבטל את בתי הספר היסודיים, נכון? להורים אין זמן וגם יכולת ללמד ילד מתמטיקה,אנגלית,ספרות,גאוגרפיה וכו. כולם מסכימים שצריך ללמד אנשים קטנים כל מיני דברים- איך בדיוק אפשר לעשות את זה, שלא במסגרת שדומה לבתי ספר? אולי המערכת דפוקה, אבל אין אלטרנטיבה טובה יותר. לפחות לא עד התיכון, וזה כבר עניין אחר לחלוטין.

 

[רונן אתגר]

לא רק נפוץ מאוד אלא נפוץ מידי

 

[Boojie]

בשביל להכיר ילדים אחרים

המסגרת לא חייבת להיות כמו המסגרת של בתי הספר בימינו. אני לא חושבת שלא צריכים להיות בתי ספר. אני רק חושבת שהם צריכים להיות בנויים בצורה שקצת יותר מתאימה, נגיד, לבני אדם.

 

[frumkin1]

נו, ומה הכוונה בזה?

אני חושב שאופי הכלכלה צריך לדאוג שלא יהיו עניים. נחמד לא?

 

[Boojie]

האם אתה מנסה לטעון

שהמבנה היחיד שיכול להיות לבית ספר במסגרת האילוצים הקיימים הוא מבנה "פס היצור" שיש לו בימינו? איכשהו, קשה לי להאמין בזה.

 

[frumkin1]

ומה כוונת המשורר?

האמת? אני מנסה להבין מהי דעתך בנוגע לאיך צריך לשפר את בתי הספר בארץ. לא הלך לי עד עכשיו- אז אני אנסה שוב. מה הכוונה ב"פס ייצור"? איך את חושבת (בקווים כללים- אם אין לך כוח) שצריך להיות בית ספר? הנושא פשוט מאוד קרוב לליבי, אז אני מתעניין.

 

[Boojie]

אתה לא באמת חושב שיש לי דעה אחת,

נכון? נראה לי שצריך להיות פלורליזם מסוים במבנה של בתי ספר. שיהיה היצע גדול של אפשרויות. יש לי פינה חמה כלפי מוסדות חינוך אנתרופוסופיים, למשל, ששמים דגש על חתירה אישית למצוינות, אבל לא מהסוג של "תביא ציונים גבוהים", אלא מהסוג של פיתוח יכולות מקסימלי. הכרתי הורים ששלחו את הילדים שלהם לבתי ספר כאלה, וכולם היו מאד מרוצים. האם זה ריאלי להפוך חלק גדול ממערכת החינוך לכזאת? לא. כי זה יקר. כי זה דורש מורים מיוחדים מאד. אבל בהחלט אפשר לנסות כמה שיטות, ובתור התחלה להכניס לבתי הספר גיוון קצת יותר גדול. "פס ייצור" פירושו שכל הילדים מקבלים אותו דבר, כולם נדרשים לאותם דברים, וכולם אמורים לצאת עם אותו ידע ואותן יכולות. מי שעומד בדרישות הסטנדרטיות, מקבל ציונים גבוהים. מי שלא - לא. לדעתי, זה חינוך לבינוניות, במקרה הטוב. מערכת החינוך שלנו חייבת לעבוד בשיטת פס היצור, כי התפיסה שלה היא תעשייתית. תפיסה של איך לוקחים מספר מקסימלי של תלמידים ודוחסים להם כמות מקסימלית של חומר מוגדר במינימום השקעה כספית (ארבעים תלמידים בכיתה?). אז זה דורש אחידות, זה לא מאפשר השקעה מותאמת אישית בתלמידים ובסופו של דבר - התוצאות די מחורבנות, לא? אני לא האדם להציע מבנים חדשים לבתי ספר, מהסיבה הפשוטה שזה לא התחום שלי. לא למדתי חינוך וגם לא התעמקתי בזה, אני לא מכירה את הנעשה בתחום ולא יודעת מה יעיל ומה לא יעיל, מה נוסה ומה לא, מה פרקטי ומה לא. אני רק יודעת שהשיטה הנוכחית ממש גרועה, ומאד קשה לי להאמין שאי אפשר למצוא משהו יותר טוב, אם קצת משתחררים מהקבעון המחשבתי של "ככה זה היה תמיד".

 

[Mנטה]

אני כן עובדת בתחום הזה........ ../images/Emo3.gif

וכמובן הענין הרבה יותר מורכב ממה שהוא נראה ממבט ראשון. אבל לשאלות שהעליתם אני רוצה קצת להתיחס. - ילדים מופנים לקבלת ריטאלין מעל ומעבר לכל פרופורציה או איזשהו בסיס רציני ומעמיק. הגיע המצב לידי כך שמורים מפנים אחוזים כל כך גבוהים מהילדים שהרופאים כבר צוחקים בפני ההורים על המורים. או במלים אחרות: אם הפנתה אותך מורה כדי לתת לילד שלך ריטאלין, עשה לך רב ולך לרופא שמתנגד לענין ולא אוהב מורים. אגב, אם בכלל לא תלך לרופא, המורה תמרר לך את החיים. - יש המון לקויי למידה היום. המון. השאלה אם הם באמת לקויי למידה או שלמעשה הם לקויי הוראה היא שאלה מאוד גדולה ותלויה בעמדה שהיא יותר אידאולוגית - פילוסופית ופחות עניינית, כי הסימפטומים קיימים בהמוניהם. - על מערכת החינוך שלנו ועל מע' ההורות בעידן המודרני יש המון מה להגיד וחלקו, מסתבר, אף קשור לענייננו. אבל נראה לי שכאן אני אחזיר את הדיון לספרים ואספר לכם משהו מגניב ששמעתי השבוע. ואגב, מסקרן אותי לגבי כל אלו בפורום שלמדו בחו"ל אם גם אצלם זה היה ככה. אני עובדת כרגע -בין השאר- עם ילד שלומד בבית הספר הבינלאומי בכפר שמריהו ואופן הלימוד שם שונה לחלוטין מאשר בבתי הספר הישראלים (הן היהודים, הן החרדיים והם הערביים על סוגיהם). בביה"ס הבינלאומי הילדים צריכים כל שבוע (מכיתה ב' !!) לכתוב book report וכל יום לכתוב journal שזה יומן שבו מותר לכתוב איך שרוצים ומה שרוצים, ההורים לא רואים והמורים לא מתקנים בו שגיאות. בbook report הם צריכים לכתוב כל שבוע על ספר אחר, חיבור שכולל פסקת התחלה תוכן וסיום וגם פסקה על ההתרשמות שלהם מהספר ומה הם אהבו או לא אהבו בו. רק דמיינו את זה ! ילדים מכיתה ב' צריכים לאורך שנים לקרוא ספר כל שבוע !!!! (וכמובן יש להם רשימה מותאמת גיל). ולכתוב יומן !!!! פלא שבעיות הכתיבה אצלם נמוכות יותר

..... גם הילד שאני עובדת אתו מראה יכולות מרשימות למרות הקשיים האובייקטיביים שהיו מנטרלים מיד כל ילד ישראלי מקביל

מע' חינוך פתוחה סגורה או משולשת, הבעיה העיקרית אצלנו היתה ונשארה תרבותית

 

[frumkin1]

איך אפשר

לדרוש מילד לקרא ספר בשבוע? אני לא קורא ספר בשוע- אלא אם כן מדובר בהארי פוטר... הרעיון עצמו נשמע לי מאוד נחמד- ואולי כדאי לאמץ אותו גם בארץ, אבל ספר כל שבוע? לא הבנתי את הקישור שלך לבעיה התרבותית? קריאת ספרים זה לא פן תרבותי. בכל מקום יש אנשים באוהבים לקרא ולא אוהבים לקרא.