שנה טובה לך ולכולם! (סקירה שנתית)
הסקירה השנתית שלי, שנת 2003: עצב ושמחה, כעס ובדידות, עם הרבה הרבה אהבה. אולי יותר מדי אהבה, אם אפשר בכלל, ולא תמיד היה שם מישהו לקבל אותה. את. את שם. שהיית חברה כל כך טובה בשבילי, שתמיד הייתי לצידך לא משנה מה, את, את עזבת. לקחת את הדברים שלך והלכת. לא רצית עוד שום קשר איתי, די, נמאס לך. אז קמת והלכת, כי זה נורא קל לעשות. אני עוד זוכרת את הימים שנשארנו ערות עד מאוחר רק בשביל לדבר בטלפון, וכשהיינו נפגשות זה נראה לי כמו אושר אמיתי, כי לא תמיד היה לך זמן. בעצם, אף פעם לא היה לך זמן כשחושבים על זה. אבל זה בסדר, מתחשבים. בגרויות, בלאגנים, זה בסדר. לא אשכח לעולם את הדמעות הכ"כ רבות שזלגו בגללך. המחשבה שלעולם לא אצליח בחיים, לעולם לא יהיה לי עתיד, שאני אפס מהלך. ושלא היה איתי אף אחד שעודד אותי. אף אחד. ואת? את עם השחור? נכון שלא היינו בקשר כל כך טוב השנה, אבל את היית שם בשבילי מתי שהייתי צריכה. ונכון שלא יכולתי לראות אותך כמעט בכלל, ואת גרה רחוק, אבל את ורק את היית מוכנה להגיד לי את האמת בפרצוף. לאף אחד אחר לא היה את האומץ. את אחד הבני אדם הכי מדהימים שהכרתי בחיים שלי, ואולי אפילו עולה על כולם. תודה לך. הידיד הכי טוב שלי, זה מכבר 4 שנים, כנראה שלעולם עוד לא נדבר. אבסורד יש פה? אני לא זוכרת למה רבנו בכלל. אני מתגעגעת אליו כל כך הרבה. ואותכם הכרתי השנה, החברים שלי מכאן, חברים שאני באמת יכולה לפגוש בכל יום. הנעמתם לי את הזמן, הוצאתם אותי מהבית לבלות, סיפרתם לי בדיחות כשהיה משעמם. לדבר איתכם באמת לא ממש יכולתי אבל זה לא ממש הפריע לי. יש אחת, אחת מהחבורה הזאת שאני כל כך אוהבת, אחת שנהפכה להיות החברה הכי טובה שלי בשנה האחרונה. תודה לך כשאת איתי כשאני צריכה, תודה לך שכל יום רע שעובר אני יכולה לסמוך על החיבוק שלך. תודה. בן ה20 ומשהו שגר אצלנו בבית. בן ה20 ומשהו הזה שלא טרח לנסות לדבר איתי. כבר יותר משנה שאנחנו לא מדברים. מדי פעם יש לי חלומות עליו, חלומות כאלה שאנחנו מדברים. על כל דבר קטן, מה שזה לא יהיה. ואז כשאני קמה, אני קמה כל כך מרוצה, כל כך מאושרת. "היום המיוחל סוף סוף הגיע", אני אומרת לעצמי. אחרי פחות מ10 שניות אני נזכרת שזה רק חלום ושום דבר באמת לא קרה. הגיטריסט השמאלי הבלונדיני, תודה גם לך, שהיית פה בשבילי כל כך הרבה. כל כך כל כך הרבה. נהנתי להכיר אותך, הבנתי שהכרתי בחור מדהים, אפילו הרבה יותר מזה. אתה אחד החברים הכי טובים שלי, תמיד תהיה. תודה לך, אין לי עוד מילים לתאר את התודה. חבר. חבר ראשון. עיניים כחולות-ירוקות (לפי מצב הרוח), עם מבט כל כך יפה. עוד מעט חודש ביחד, וכבר כל כך הרבה דמעות. שלי. אני אוהבת אותך המון, מאחלת לנו עוד הרבה ביחד, שאעשה לך רק טוב וגם אתה. בסך הכל, שנת 2003 הייתה די רעה. הרבה דמעות היו בכל העניין הזה. וגם הרבה דם. תודה לך 2004 שהוצאת אותי מהסיוט שנקרא 2003. ומי יודע, אולי השנה הזאת יכולה להיות יותר גרועה מהשנה שעברה?