../images/Emo16.gif../images/Emo7.gif הייתי ערה כמעט כל הלילה
אכולת דאגה. מתפוצצת מעצבים. מוכת הלם. האם מישהו שאני מכירה נפגע? ומה יהיה על הפצועים? ומה יהיה על הילדים שהיו שם והוצאו מהארון בעל כורחם? ומה יהיה על הילדים שתכננו להגיע ופחדו, ועכשיו לא יגיעו לעולם? ילדה בת 16 ומדריך בן 26 נרצחו בפיגוע הזה. היו להם עוד כל כך הרבה דברים להספיק בחיים. ילדים ישבו ושיחקו טאקי בזמן שטרוריסט הומופוב נכנס לאגודה וירה לכל עבר. כשאני הייתי נוער אני הייתי בקבוצה הזאת. את אחד מחברי הטובים ביותר עד היום הכרתי בזכות הקבוצה הזאת. יצאתי מהארון בזכות התמיכה שקיבלתי שם. עזרתי לכל כך הרבה אנשים אחרי לצאת מהארון, כן, בדיוק שם. בקבוצת הנוער של מוצאי שבת. בתור חיילת הקפדתי בכל יציאה מהבסיס להגיע לאגודה. כשבגרתי קצת התנדבתי שם בעצמי. הרמתי פעילויות, השתתפתי כמארגנת וכאורחת באינספור פעילויות. ועכשיו החדר הקטן הזה מלא בדם, ובזכרונות של אימה, של טרור, של רצח שכל כולו מונע משנאה עיוורת. טוב שיעקב פזי כבר לא איתנו כדי לראות את הטרור והרצח בבית שהוא תרם לאגודה. בית שעד אתמול היה מקום מפלט בטוח לאלפים, והיום הוא מוקד של נרות נשמה ואבל גדול. היום היינו בעצרת הזכרון לנרצחים. כולם שם היו בהלם. אף אחד לא מסוגל לעכל את מה שקרה. שאלתי חברה ותיקה איך היא מרגישה. "איך אני יכולה להרגיש?" היא ענתה "הכי טוב שיכול להרגיש מישהו שרצחו לו את החניכים" אף אחד לא מעכל. קהילה שלמה באבל. יום שחור מאוד לקהילת הלהט"ב, ולחברה הישראלית כולה. מחר אני הולכת להתנדב במרכז הגאה, בתמיכה לנוער. מי שמרגיש שהוא זקוק לתמיכה מוזמן לבוא לגן מאיר, למרכז הגאה. ~דפנה, שלא יודעת איך לעזאזל היא תצליח לתמוך בנוער, כשהיא מרגישה בעצמה שהיא צריכה תמיכה~ .