נראה לי שאני אתרגל לשרשור הזה
עצוב, עצוב לי כ"כ.. אני כזאת ממורמרת מהמערכת שלי, אני הולכת לסבול פשוט.. וזה התחיל כבר היום חשבתי שהתגעגעתי, ופשוט כ"כ לא, הבנתי שראיתי את כל החברים שלי בחופש כל הזמן אז זה הרגיש לי כמו יום באמצע שנה באמצע שגרה, ואפילו היום חזרתי רק ב-4 וזה הולך להיות כל יום, כל שבוע קצת רחמיייים אין להם
ובגלל המערכת המטומטמת הזאת אני גם אצטרך לוותר על טניס, כאילו פאקינג טניס, הדבר שאני הכי אוהבת בעולם. בא לי לבכות, אני לא מאמינה שזה יהיה מחוץ לחיים שלי אחרי כל כך הרבה שנים ואין לי ברירה אחרת, כי אם אני אמשיך עם זה יחד עם הלימודים האלו אני פשוט אהיה חסרת חיים בטירוף, ואני אסבול, ואני אשכרה אבכה כל יום ומעצבן אותי כי נמאס לי לשמוע אנשים מתפעלים ומנסים לשכנע אותי לא להפסיק כי יש לי כישרון ויש לי פוטנציאל להגיע רחוק אבל לא, אני לא אגיע רחוק כי אני גרה בפאקינג חור שלא נותן לי להתקדם לשום מקום, אז מה עוזר לי לשחק (עזבו שניה את זה שזה עושה לי כ"כ טוב) וקיבלתי מחנכת מפגרת, אי אפשר לדבר איתה בכלל, למה הם עושים הסעות ב-2 וב-4 כשאני מסיימת ללמוד ב-2 וחצי, כאילו מה הקטע בגלל חצי שעה אני צריכה להתקע עוד שעה וחצי בבית ספר?! מי יחזיר אותי הביתה באמצע היום בית ספר מטומטם, כולם כאלה מטומטמים, אין לי כוח.. אני עייפה ובא לי פשוט לישון ולשכוח שיש מחר, לחזור לחופש המדהים הזה שהיה לי והכי גרוע שאני מתגעגעת אליה בטירוף פשוט, ואני לא מסוגלת לדבר אליה, לא מסוגלת להגיד לה כלום. ואין לי מושג מה קורה פה בכלל. איכס.