קיטורים

[סיכותנעוצות על הלב]

ווי אמא שלי עובדת ביולדות פ"ת../images/Emo71.gif

בבלינסון ז"א.. איפה את עובדת?

 

[סיכותנעוצות על הלב]

ז"א,עושה שנת שירות.../images/Emo122.gif../images/Emo71.gif

 

[Tin Doll]

הדסה הר הצופים

 

[סיכותנעוצות על הלב]

אהה...בהצלחה../images/Emo13.gif../images/Emo71.gif

 

[moruush]

../images/Emo90.gifלמות

פשוט למות אניא שכרה מחכה ליום הזה כבר למעלה מ9 שנים, ליום שבו אני ארקוד בסדנא ועם הסדנא. ויופי.. כולי הייתי להרגשות והתלהבות ופשוט רק המחשבה על זה כבר המריצה לי את הדם [ב29.6 הודיעו לי שעליתי. אחד הימים הכי מאושרים שהיו לי בחיי

] בקיצור, לא יכולתי לתאר יום יותר גרוע מהיום. קלאסי לא הלך לי כלום.. פשוט לא הלך.. ודווקא ממש ממש השתפרתי בקלאסי [לדעתי], אבל פשוט היה נורא, הביטחון שלי ירד למינוס 1000, לא הצלחתי כלום, לא הייתי מפוקסת, לא זכרתי כלום, התביישתי, ואפילו התפדחתי קצת. ולא ידעתי מה לעשות. אח"כ בג'אז התחלנו עם קומבינציה, והייתי כל הזמן מאחורה [כי לא נעים לי לבוא וישר "להשתלט" , בקבוצה בקודמת שלי הייתי כל הזמן מקדימה

] ולא הייתי מפוקסת, לא הצלחתי, לא ממש השקעתי, ופשוט בא לי למות זה הצורה הכי גרועה שהיום הזה היה יכול להיות אני כ"כ חיכתי ליום הזה, והוא יצא נורא, זוועה, חרא

אני אשכרה יושבת פה מול המחשב ובוכה.. אני כ"כ חיכתי ליום הזה

 

[tink 16]

../images/Emo203.gif יפה שלי,

זה קורה לכולם. חוסר ריכוז במצב כלשהו, אין לך מה להתבאס, זה היה ונגמר. אני בטוחה שתצליחי להתקבל לעוד סדנא כזאת [ד"א של מי?] ואם לא לכזאת אז לאחרת. ואין לך מה לבכות, בקלאסי תמיד אפשר להשתפר

אני מאמינה בך

 

[voodoo doll]

../images/Emo201.gif../images/Emo24.gif

זה בטח בגלל הלחץ וההתרגשות ואנעארף מה, עם הזמן הכל ילך לך בןזונה! :] אל תדאגי, יהיה בסדר

 

[moruush]

../images/Emo90.gifתודה בננות

אבל זה כ"כ מבאס כי זה יום שאשכרה חיכתי לו כ"כ הרבה שנים!!, חשבתי שהוא יהיה אחד המושלמים בחיי. ובדיוק ההפך. :\ וזה מתסכל. אוהבת אתכן

 

[yaeli87]

אני כ"כ שמנה...נמאס לי מזה.

 

[TiKi PooH]

כואב לי הראש

נורא, כבר כל היום ויש לי שאריות של חצקון קטן באמצע האף. אבל בעיקר כואב לי הראש, ובחיי שאין לי מושג ממה זה. שתיתי המון, אין מצב שהתייבשתי ( אולי יותר מדי קפאין או ממתיקים מלאכותיים כאלו ואחרים? אבל אני רגילה לזה נוווו. זה לא מפסיק אוף.)

 

[SomebodyElse]

אני שונאת את הקצין שלי!!!

הוא הבן אדם הכי צבוע ושקרן שקיים בעולם אני לא מאמינה שאני צריכה להעביר איתו עוד חצי שנה

 

[PennyLaneM]

אני שונאת בנים,אני שונאת אהבה

@%@!@$@#$^^^^^^^^^#$%@ ממתי נפרדים כדי לחזור?! הוא צריך הפסקה כדי שהוא יוכל לחזור אליי עם כוחות מחודשים כי אחרי שנה ו4 נגמר לו הפיוז הוא צריך את ההפסקה כדי לחיות את החיים שלו (מי ישמע אנחנו נשואים),כדי להיות מרוכז בעצמו ולא לחשוב עלינו ולחזור אליי בנאדם חדש שאלוהים יעזור לי וכמו כלבה אני אחכה,כי כזאת אני... "תני לי את ההזדמנות הזאת" אוך מניאק ואני עוד יותר מפגרת נמאס לי

 

[pampkin]

תקראו באמת, אני צריכה קצת תמיכה וחיבוקים.

אתן מכירות את ההרגשה הזאת, שבא לכן לבכות, ויש לכן גוש דמעות מטורף בגרון, אבל העיניים יבשות והדמעות לא יורדות? תיאור היום: בצפר [עד 2 וחצי] , חצי שעה בבית, יום עבודה,רבע שעה אצל סבתא, לעזור לאבא לסדר את הבית החדש [הוא עבר דירה], ביקור קצר בסופר לקנות כמה דברים, והגעתי הביתה בעשר. תיאור מחר: בצפר [עד 2 וחצי] אח"כ ישב"צ, אח"כ יום עבודה, אח"כ בייביסיטר עד בערך 1 בלילה? ז"א שמשמונה בבוקר אני מגיעה הביתה באחת. בלילה. ביום שישי אני אמורה לצאת לסמינר פתיחת שנה של השכבג, אבל זה בדיוק נופל על הסופש שחבר שלי חוזר מהצבא אחרי שבועיים שלא ראיתי אותו [תנסו פעם לא לראות מישהו קרוב ואהוב שבועיים שלמים, לדבר איתו בטלפון כל יום ולסבול. פשוט לסבול. אבל לא להיות מסוגלת לסיים את זה כי כשהוא פה הוא עושה לי כלכך טוב.] ואחרי הסופש הזה הולכים להיות בדיוק את אותם שבועיים כמו אלה שעברו, שגם בהם אני לא אראה את חבר שלי. וככה גם בשבועיים שאחריהן. וככה גם באלה שיבואו אחריהן. [שלושה ימים על שבועיים.. 11/3] וכשסיפרתי לו על הסמינר בהתחלה הוא הגיב בדיוק כמו שציפיתי שיגיב, "אין מצבבבבבב שאת נוסעת", במין טון פוקד כזה. "את פשוט לא נוסעת. אין סיכוי." כמו אבא שלא מרשה לבת שלו לסוע לטיול של הצופים בעקבות ציונים נמוכים או משהו. פשוט לא עניתי לו.. הוא שמע על השתיקה שלי כמה שאני מאוכזבת מה"פקודה" שלו [למרות שזה בדיוק אבל בדיוק מה שתיארתי לעצמי שייקרה, הוא פשוט מדבר לפני שהוא חושב על מה שהוא אומר.] ואז, מהדבר הצפוי ביותר, הוא עבר לעשות את הדבר שהכי לא ציפיתי שייקרה.. הוא פשוט ביקש ממני לא לסוע. התחנן. "את לא מבינה איך זה ישבור אותי." " אני צריך אותך, השלושה ימים האלה איתך זה פשוט זריקת מרץ בשבילי לשבועיים של סבל הבאים" "אני באמת מבקש.. את שמעת אותי פעם מתחנן ככה?" "אני לא יודע איך אני אעבור את הסופש הזה בשכונה בלי לראות אותך." כאילו. אז תשחק לי על המצפון.

. אחכ הוא צלצל שוב ואמר לי שהוא יצא ממש לא בסדר [גם זה היה צפוי שיקרה] ושהוא בחיים לא רוצה לשלוט לי בחיים או להגיד לי מה לעשות ואני צריכה להחליט לבד מה אני חושבת שיותר נכון לעשות. אמרתי לו שזה לא הקטע של ה"להגיד לי מה לעשות", זה הקטע שזה באמת באמת לא אשמתי שאני רואה אותו רק פעם בשבועיים. להפך, זה באמת נטל בשבילי, זה באמת קשה לי וכואב לי לשמוע את הקול שלו בטלפון כל יום ולנסות לא להשבר ולהשאר חזקה ולשמור על הקשר המדהים הזה, שאסור שייהרס רק בגלל תקופה קטנה ומחורבנת. ובגלל שהוא בצבא, אני לא אמורה לעצור את החיים שלי ולא לעשות את כל מה שאני רגילה לעשות בחיי היום יום שלי, רק בגלל שלא ראיתי אותו שבועיים. עם כמה שאני מתגעגעת ועם כמה שקשה לי. ברור שאם זאת שאלה של להפגש עם חברות או להפגש איתו- אז ברור שזה להפגש איתו, אבל לא לצאת לסמינר? אבל חוץ מזה יכול להיות שחברה אחת שלי לא יוצאת, ואני עומדת להתקע עם אחת אחרת שמתנהגת אליי באמת בצורה הכי דוחה בעולם בזמן האחרון ואני לא מתכוונת להעביר איתה יומיים של סבל. במיוחד כשכל הזמן יעבור לי בראש שהוא בבית עכשיו ואני זאת שבחרה לא לראות אותו כרגע. ואני כלכך עייפה. באמת אפיסות כוחות. חטפתי את השוק של החיים שלי מהלימודים האלה, מהשבע שעות בבצפר כל יום כשכל יום גם יש לי צופים. אני באמת מותשת מנטלית, אני לא מסוגלת לעמוד על הרגליים שלי יותר, אני כלכך עייפה ולא מסוגלת להחזיק את העיניים פתוחות יותר. לא חבל לבזבז את הסופש הראשון שלי מאז הפתיחת שנה הזאת [אני לא מאמינה שרק נגמר היום השני, אני מרגישה כאילו עבר שבוע כבר.] [אה אולי כי מס' השעות שלמדתי היום ואתמול (כן גם אתמול) זה בערך המס' של כל השעות שהיו לי בשבוע!! שנה שעברה!!] על סמינר שסביר להניח שלא אהנה בו בזמן שאני חושבת על החבר שלי שנמצא.. ממש מטר מהבית שלי? ולא התחלתי בכלל לדבר על הצוות שלי ועל הזין שכולם שמים עליי בזמן האחרון ועל הזלזול והחוסר פרגון מהחברות.. שמתנהגות כאילו אני פשוט הרבה פחות טובה מהן בהכל [או שזה לפחות מה שהן נותנות לי להרגיש.] והבצפר הזה. אני באמת לא יודעת איך אני אעבור את השנה הזאת.. כלכך קשה לי והיא רק התחילה. הלחץ רק התחיל...

 

[PennyLaneM]

וואי :\אישית?

לא הייתי נוסעת. זה סיוט,פשוט סיוט לסגור כלכך המון בבסיס ולחזור ל...כלום. אני ממש מבינה אותו,ולכן אני אישית לא הייתי נוסעת. אני מאמינה שאת תעשי את הדבר הנכון. יהיה בסדר.

 

[דודה מרי]

בקשר לחבר

אני יכולה לומר לך מה אני הייתי עושה... עם כל האהבה לצופים, ויש לי הרבה אהבה, 6 שנים במסגרת הזו לא באה ברגל, בכל זאת. אבל אני אוהבת את חבר שלי יותר. סמינרים יש בשפע. לפחות בשבטים שאני הייתי. אני יודעת מה זה לדבר עם הבן אדם שאת הכי אוהבת בעולם פעם ביום במשך תקופה ארוכה מבלי לראות אותו. אז בקלות אני יכולה לומר שלך שלא הייתי מוותרת על 3 ימים איתו בשביל סמינר. את בצופים כמעט כל יום, סמינרים יש לך על בסיס חודשי לפחות, את חבר שלך את רואה בערך 6 ימים בחודש... לא יודעת.. אני לא הייתי מסוגלת לוותר על 3 ימים איתו בשביל סמינר. ואני באמת מורעלת צופים ואוהבת את הצופים ותאמיני לי שהשנה האחרונה שלי הייתה מושלמת והכל, אבל יש סדר עדיפויות, והחבר שלי מעל הצופים.

 

[tink 16]

../images/Emo203.gif אני מצרפת את דעתי לשל הבנות..

אני גם חושבת שמוטב ושתישארי בבית כדי להיות איתו שהוא יחזור. הוא כל כך רוצה להיות איתך שהוא חוזר מהבסיס אחרי כל כך הרבה זמן, לא תעשי את זה? עצם זה שהוא התקשר שוב ואמר לך שהוא לא יצא בסדר רק אומר כמה אכפת לו ממך שעשי מה שאת רוצה.

 

[סיכותנעוצות על הלב]

../images/Emo24.gif../images/Emo71.gif

מצטרפת לדעה של קודמות מעליי...

 

[voodoo doll]

../images/Emo201.gif../images/Emo140.gif

 

[N o o s h y]

תקשיבי,

אני בוגרת של התנועה, ולפי דעתי את צריכה לוותר על הסמינר הזה. מה התפקיד שלך בשבט? אם את רשגדית, את יכולה נגיד לבוא ליום אחד ליחידות החשובות אם זה מסתדר לך מבחינת הסעות, אבל בתכלס? אני חושבת שזה לא שווה את זה. יהיו לך לפחות עוד שני סמינרים השנה, פרגני לעצמך בחופש עם החבר. את שמיניסטית? אחרי המחנה, את ממש הולכת להתגעגע לימים העמוסים האלה, אשכרה נהנתי מהם.

 

[Dystopian fiction]

לא~~

הקצתי כשמנסרה בגרוני ואני חייבת לשנע עצמי מהבית היום ועוד ציוותו אותי למישהו על תקן המדריכה שלה עד שזו תלמד את רזי התוכנה הגרמנית המטופשת. למה אני, עם יחסי האנוש הקלוקלים שלי והסבלנות השואפת לאפס? אחריי כל כך הרבה זמן במקום העבודה ציפיתי שהם יבינו שאני הבחורה ההיא שמסתגפת לה בעמדה (ממנה היא גולשת לכל חור קיברנטי אפשרי, כל עוד אפשר לכופף את מערכת החסימות של השרת ואפשר), אבל לא, הקקות אשכרה חושבים שאני יעילה ויצרנית, סתם לא מחייכת וחובבת שתיקות ארוכות. אמא'שלהם, לא מספיק שאמות לי במזגן ואטפח לי דורבן גרוני תוך כדי, אני גם אמורה להוליך בחורה בת עשרים ושש עם תואר בכלכלה דרך היום הזה ולמוסס שתיקות ארוכות. תקוללו. אם לא אחלים תוך שעתיים- אמות (אוח, כל כך כיף להקצין עניינים. אני באמת מרגישה כמו זין, לצורך העניין. מי מתעסקת עם בחור חולה בסופ"ש, מי. פוסטמה).