וואי.
פתאום אני קולטת כמה אני לבד פה. שבוע שעבר היה עמוס בטירוף, כל הזמן עבדתי, לא היה לי כוח לצאת, ואם כן זה היה לאיזה שעה אחרי העבודה. בסופ"ש היה מטורף לגמרי, כל מיני סיפורים לא נעימים, אבל פגשתי פול אנשים. ופתאום עכשיו שמשעמם לי בטירוף, חן מבריזה לי, ואני קולטת כמה אני לבד... הבנות בצבא, 2 חברים שלי באילת, יש גם בנות בשנת שירות, שי בצבא... אני מתחרפנת מזה. אני לא יודעת איך אני אשרוד עד מרץ, אני פשוט לא יודעת. ובכלל, הכל מסריח, ואפילו לשמוע ת'שירים שעושים לי טוב מבאס אותי. וגם קיבלתי מחזור, לפחות החצ'קונים יפסיקו, אבל ראבק, מה עכשיו? הכל נורא ריק מתוכן. כולם בביציפר, נכנסים לשגרה מגניבה, ואני רק מרגישה כמה החיים שלי לא יציבים ומעצבנים ו.. לא יודעת. הכל נאגר בפנים. וכאילו, אין לי כוח לשומדבר. שומדבר.