קצת על הופעות שראיתי
בתור ילד ראיתי את "כוורת" ואת "תמוז", כשהיו בשיא הצלחתן. ואז התמזל מזלי לראות בחו"ל להקות רוק מובילות כמו "פוליס" (ב-1979, ממש בתחילת דרכם), "המכוניות", "פורינר" ואת ה"פריטנדרס". במיאמי, מקום מגוריהם, ראיתי את "הבי ג'יס" בהופעה מרגשת בסוף שנות ה-70, כששרו גם את הלהיטים הישנים שלהם משנות ה-60. זכיתי לראות גם את בילי ג'ואל בניו יורק, מופיע בפני הקהל הביתי שמעריץ אותו כל כך. בישראל בשנות ה-80 ראיתי הופעה מצוינת של ג'ון ארמטריידינג, את "דייר סטרייטס" ואת סטיבי וונדר שהיה כאן בתחילת שנות ה-90. סיימון וגרפונקל התאחדו באיצטדיון ר"ג בתחילת האייטיז ובאותה תקופה היה כאן גם רוד סטיוארט. ההופעות של מדונה ומייקל ג'קסון בתחילת שנות ה-90 בפארק' הירקון היו המושקעות ביותר שנראו בישראל עד לאותו זמן. הקוריוז הכי גדול היה בהופעה של "מועדון תרבות" שראיתי בלונדון ב-1983, כשאני פחות או יותר הצופה היחיד באולם שלא היה מחופש לבוי ג'ורג'. מה שמצער הוא כמובן מחירי הכרטיסים שהתנפחו בצורה מדהימה. מחירי כל ההופעות בחו"ל אותן הזכרתי לא עברו את ה-30 דולר לכרטיס, והן בהחלט הבטיחו לצופה מקום טוב באמצע, בין אם מדובר באולם או באיצטדיון. כנראה שהיום, שילוב קטלני של עלויות הפקה וציוד, הגברת ההוצאות על סידורי הביטחון וביטוח ההופעות, העובדה שאמנים מרוויחים בעיקר מהופעות וכמובן גם בצע הכסף של האמרגנים המעורבים בעסקי ההופעות, גורמים למחירים להיראות כמו שהם נראים. חבל. אני מצטרף לכל מי שהזכיר את "קווין" כלהקה שהיה שווה לראות בזמן אמת. יש עוד אמנים רבים, אבל תקצר היריעה מלפרט את כולם. דרך אגב, בחו"ל מאוד מקובל לערוך הופעות של מספר אמנים בכרטיס אחד, כלומר אמנים שיש להם מעט להיטים וכל אחד מהם לא יכול להחזיק ערב שלם לבד. זהו להפעם. שבת שלום לכולם.
