המתת חסד

[אטיוד5]

בהזדמנות זאת ...

כדאי להזכיר שהחוק שונה. עד לשנות ה-60 אפשר היה להעמיד לדין אדם המנסה להתאבד . [ולא מצליח, חחחחח. טוב, טוב, נניח שלא מצחיק. ]

 

[אני גשרים לכל מיליך]

המתת חסד מתאפשרת

רק במקרי מחלה סופניים, לא מדובר כאן על אדם דכאוני שמבקש שיהרגו אותו והרופא שולף עוזי ומרסס. בבתי חולים מקשיבים למשפחה עד המכשירים! אפשר לבקש מראש לא לחבר למכשירים אבל מרגע שהדבר נעשה, כמובן מתוך הצלת חיים, ניתוקם הוא פרוצדורה משפטית ארוכה.

 

[nutmeg]

גם אחרי המכשירים מקשיבים

בדוק!

 

[אטיוד5]

אין זכויות מלאות ...

במובןזה שהזכות המלאה היא מותנה. היא מותנה באי פגיעה באחרים. מכיון שטובים השניים מהאחד, ובאינדוקציה טובים הרבים מהפחות רבים, אז המסקנה היא שכל נפש חיה תורמת לחברה, ולכן אין לה זכות מלאה. היא קשורה לחברה. התאבדות נחשבת, ובצדק, לפגיעה בחברה. צורת המחשבה הזאת תשתנה, אולי, רק אם נהיה במצב של פיצוץ אוכלוסין.

 

[The Ancient Mariner]

אם כבר חילקנו...

אני מציע חלוקה שונה. המתת חסד רצונית - ברצון המטופל. המתת חסד אי-רצונית - בניגוד לרצון המטופל, מטעמים פטרנליסטים כלשהם. המתת חסד א-רצונית - כאשר המטופל לא הביע או לא יכול היה להביע (כמו תינוק, בעלי-חיים שאינם מדברים בשפתנו וכדו') את רצונו. אגב המושגים בעברית לא מאוד מוצלחים, אם כבר נקשר את הדיון לנושאי הפורום, אפשר לנסות למצוא מונחים מוצלחים יותר. באנגלית זה:

Voluntary Euthanasia Involuntary Euthanasia Non-Voluntary Euthanasia​

 

[טללי בוקר]

אדבוק במושגים העבריים

המתת חסד רצונית - התאבדות בסיוע הזולת המתת חסד בניגוד לרצון המטופל - רצח (פטרנליסטי או לא... רצח) המתת חסד כאשר המטופל לא הביע או לא יכול היה להביע את רצונו - רצח ושוב, אם אנחנו מסכימים שאין להמית אדם בלי רצונו המפורש אזי אנחנו חוזרים לשאלת ההתאבדות.

 

[The Ancient Mariner]

אוקיי...

מכיוון שאני מסכים איתך על המתת חסד אי-רצונית, אני לא אפתח את הדיון. אבל נהוג בדרך-כלל להסביר מדוע אתה מתנגד למשהו. (ושוב, השלכה הסיבות להתנגדות להמתה אי-רצונית, פטרנליסטית [חסד] או לא על סוגיות המתה אחרות פותרת את כל הבעיה). בנוגע להמתה א-רצונית: הנה לך כמה מוגבליות קונגיטליות שכדאי שתתן עליהם את הדעת: spina bifida, מדובר בכשל התפתחותי של עמוד השידרה (אין לי שמץ מה השם העברי של המחלה) - השכיחות שלה משתנה ממדינה למדינה, לכל היותר השכיחות היא 1 ל-500 לידות. במקרים הקשים יותר הילד יהיה משותק מהמותן ומטה ויחסר שליטה בשתן או בצואה. לעיתים נוזלים עודפים יצטברו במוח, מצב המכונה hydrocephalus, שיכול להתבטא בליקויים אינטלקטואלים. קיימות כמה שיטות טיפול, אבל אם הילד הושפע בצורה חמורה בלידה, השיתוק, חוסר השליטה בשתן ובצואה (ידעתם כי באנגלית יש מילה אחת ל"חוסר שליטה במתן שתן וצואה"?) והמוגבליות האינטלקטואליות הן בלתי הפיגות. כמה רופאים שקרובים מאוד לילדים שסובלים מ spina bifida חמורה מאמינים כי חייהם כל כך מלאים סבל שזה פסול לפנות לניתוח כדי להשאיר אותם בחיים. בספרות המדעית ישנן עדויות בנוגע לילדים אלו שאני אתן לך לשפוט האם הן תומכות במסקנה של הרופאים או לא. חייהם של הילדים הללו כוללים: ניתוחיים כלליים שוב ושוב כדי למנוע התעקמות מוחלטת של עמוד השידקה. ילדים מסוימים עברו עד 40 ניתוחיים כללים לפני שהגיעו לגיל העשרה. ועוד לא התחלתי לתאר מה ההשפעה על ההורים. הנה קטע שכתבה מישהי בפורום אחר בנוגע לשכנים שלה שהייתה להם ילדה שסבלה מניוון שרירים: " ביום שנולד בני הבכור, נולד גם א', בן בכור לע' וב', זוג נחמד וחביב מאוד שגרו בשכונתי. עם לידתו אובחנה אצלו בעיה בשרירים, ובהיותו בן שבועיים הודיעו להוריו שהוא לוקה בניוון שרירים. ליויתי את א', ע' וב' יום יום במשך שש שנים. א' גדל ללא יכולת להפעיל את רוב שריריו, אך הוא הפעיל היטב את שרירי פניו וחייך המון. ע' וב' סעדו אותו בכל רגע ורגע ולשם כך הפסיקו לעבוד. הם קיבלו עזרה כספית מסויימת ממשרד הבריאות אבל מצבם הדרדר יותר ויותר מיום ליום. מלבד טיפול אינטנסיבי בא' לא היו להם חיים בכלל. כשא' היה בן שנתיים וחצי עזב ב' את הבית כי לא היה יכול יותר. ע' נשארה בגפה עם העול הבלתי נתפס הזה והדאגה הקבועה, בכל שניה ושניה, לא'. א' המשיך לגדול וע' הצטמקה והצטמקה, החווירה ונחלשה מיום ליום, צמודה וקשובה לכל ניע שריר בפניו של א' כדי למלא את רצונו, צרכיו. היו צריכים לשאוב את צרכיו לתוך סיר כי השרירים שם לא מתפקדים. ארבע-חמש פעמים ביום. השמירה והזהירות שנקטה ע' כדי להגן על א' מהידבקות במחלות שכיחות ופשוטות סגרו אותה ואותו וניתקו אותם מכל מגע או קירבה לאנשים במשך תקופות ארוכות. כשא' היה בן חמש אבא שלו חזר לחיות איתם, כמה שאפשר לקרוא לזה לחיות. כשחזר לא הכיר את אישתו, היא הזדקנה בחמישים שנה לפחות, שקלה 40 קילו וכמעט שכחה לדבר. טוב שב' חזר כי א' שקל כבר שלושים קילו וע' התקשתה מאוד להרימו. א' כל הזמן חייך. א' מת בגיל שש מדלקת ריאות, בידיה של ע'. שלוש שנים אחר-כך ב' מת ממחלה בלתי ידועה והוא בן 39 בלבד. את ע' ראיתי ברחוב לפני מספר חודשים. היא נראתה כמו הומלסית מהסוג המוזנח ביותר, מתנהלת כתמהונית ברחוב, מדברת אל עצמה. קראתי בשמה, היא הסתכלה לכיווני אך לא ראתה כלום. דיברתי אליה אבל היא לא שמעה כלום. ע' מתה מזמן. היא התחילה למות ביום בו נולד לה בנה הבכור, שלא הפסיק לחייך. " יכולתי להמשיך בדוגמאות, ואפילו חסכתי את הדוגמאות הברורות ביותר (כמו תינוקות שנולדו ללא מוח), אבל הנקודה ברורה. להתחמק מהדיון על המתת חסד א-רצונית באמירה "זה רצח" זה קל ונחמד. אני רואה את זה כהתחמקות מהתמודדות. כדי לא לגרום לאינפלציה של נושאים אני גם לא אכניס דוגמאות של בעלי-חיים שאינם בני אדם. אבל זה עוד סוגייה של המתה א-רצונית שיש לשקול היטב.

 

[טללי בוקר]

דילמה קורעת לב ונפש

כאחד שעבד במשך שנים בבתי חולים ובמחלקות הפחות סימפטיות אני מכיר את הנושא גם מצדדיו היותר "פלסטיים". לטעמי, כשהיחיד מגיע להצטלבות דרכים כזאת (הרופא, קרוב המשפחה וכו') הוא צריך להפעיל את שיקול הדעת שלו ולעמוד מול הכרעה במובן העמוק יותר של המילה "הכרעה", אך החברה לא יכולה למסד את הנקודה הזאת ככלל. בנקודה זו המוסר החברתי והמוסר האישי נפרדים מבחינתי, אילו הייתי ח"כ הייתי מרים את ידי כנגד התרת המתה במקרים כאלה בלי אישור המומת מתול ידיעה שלא ניתן לקבל את אישורו. לעומת זאת, במקרה של היתקלות במקרה כזה במציאות אני מחוייב למערכת כללים שונה ואותה אשאיר בתחומי צינעת הפרט שלי.

 

[The Ancient Mariner]

למה../images/Emo35.gif

 

[The Ancient Mariner]

ראיתי שד"ר קבורקיאן הוזכר למטה...

אז כדי להעשיר את הדיון כמה פרטים על קבורקיאן ומטופליו: ד"ר ג'ק קבורקיאן (Jack Kevorkian), פתלוג ממישיגן, בנה בזמנו 'מכונת התאבדות' על-מנת לעזור לאנשים בעלי מחלות סופניות להתאבד. המכונה שלו הייתה בנויה למעשה ממוט אינפוזיה כזה שאליו מחוברים שלוש שפורפורות שונות. האינפוזיה מוחדת לוריד על-ידי רופא ובשלב זה רק סיילין בלתי מזיק יכול לזרום דרך האינפוזיה. החולה אז יכול ללחוץ על מפסק שיגרום לסמים גורמי תרדמת להיכנס לאינפוזיה, ומיד אחר-כך רעל קטלני שנמצא בשפורפרת השלישית. קבורקיאן הודיע כי הוא מוכן לאפשר לכל חולה סופנית שמעוניין בכך להשתמש במכונה (סיוע להתאבדות אינו מנוגד לחוק במישיגן.) ביוני 1991, ג'נט אדקינס, אשר סבלה מאלצהיימר, אבל עדיין הייתה מספיק כשירה כדי לקבל את ההחלטה לסיים את חייה, יצרה קשר עם קבורקיאן וסיפרה לו על רצונה למות, במקום לעבור את התהליך הארון של גסיסה איטית שכרוכה באלצהיימר. ד"ר קבורקיאן היה נוכח כשהיא השתמשה במכונה ומיד אחר-כך דיווח למשטרה. הוא הואשם ברצח, אבל השופט דחה את הטענות מלהגיע בכלל לבית משפט. בשנה שלאחר-מכן, קבורקיאן איפשר לעוד שני אנשים להשתמש במכונה שלו. קבורקיאן הואשם בשנית ברצח ושוב שוחרר מיד. בניגוד לקבורקיאן רק לשם השוואה: ב-1973 ג'ורג' זיגמאניאק (Geoorge Zygmaniak) נפצע בתאונת אופנוע בסמוך לביתו בניו-ג'רזי. הוא נלקח לבית חולים, שם התגלה כי הוא משותק לחלוטין מהצוואר למטה. כמו-כן הוא סבל מכאבים עזים. הוא אמר לרופאו ולאחיו, לסטר, שהוא אינו מעוניין לחיות במצב הזה. הוא התחנן משניהם להרוג אותו. לסטר תיחקר את הרופא וצוות בית החולים בנוגע לסיכויי אחיו להשתקמות: נאמר לו כי הם 0. לאחר מכן הוא הגניב אקדח אל תוך הית החולים, אמר לאחיו: 'אני כאן לסיים את הכאב שלך, ג'ורג'. האם זה בסדר מצידך?'. ג'ורג' שעתה גם לא יכול היה לדבר בגלל מכונת הנשמה - הנהן בהסכמה. לסטר ירה לו בראש. (אגב, חבר מושבעים שיחרר את לסטר).

 

[אטיוד5]

למה ללכת רחוק?

פה בארץ, לפני כשלושים שנה, ירתה ליזה האלמן בבנה. בנה שוחרר מבילנסון לאחר שהרופאים נואשו לעזור לו. היה לו סרטן והוא סבל מאוד. הוא ישב בכורסא בבית וכבר היה נטול יכולת לדבר. ליזה נידונה למאסר, אף הספיקה לשבת בכלא, אולם הנשיא חנן אותה לאחר זמן קצר.

 

[The Ancient Mariner]

לא הכרתי את המקרה,

תודה על ההעשרה.

 

[טללי בוקר]

מקרים כאלה קורים כל חודש

אבל הם לא מגיעים לעיתון ולבית המשפט כל עוד נעשה שימוש בכפתור הפעלת מכונת ההנשמה, או בפתח החדרת התרופות של האינפוזיה. אקדח זה דבר אחר. קיים קוד שתיקה בבתי החולים בארץ שבמקרים של חולה סופני סובל משאירים לרופא המטפל "גמישות" והוא מצידו נותן "אוטונומיה" למשפחה המשגיחה. כל מי שעבד בהשגחות ושאר משמרות לילה בבתי חולים לאורך זמן מכיר מקרים שכאלה. ברור לי שיש מי שמודע לכך בקרב המחוקקים, בהסתדרות הרפואית וגם במשטרה כל המעורבים בכך מן הסתם מבינים שאין יכולת ציבורית לתת לכך לגיטימציה מלאה אבל גם אין הצדקה להגיע עם מיצוי הדין עד הפינות הנסתרות ביותר.

 

[דלית - delete]

ואני בשלי

כפתור הפעלת מכונת ההנשמה לחוד, פתח החדרת התרופות או אקדח לחוד השני.

 

[שחורה אני ונאוה]

העובדה שאני עובדת בבית חולים (אמנם

במחקר) מביאה אותי להרהורי כפירה באשר לקידמת הטכנולוגיה. מידי יום אני רואה אנשים שאיבדו צלם אנוש, במיוחד במחלקות הגריאטריות, שם, אני בטוחה, הם מרגישים "שזקנותם מביישת את בחרותם". הם תלויים באנשים/מכונות אינספור, וכמו ששכנה מאוד קשישה של אימי אמרה לי כמה חודשים לפני מותה "אני פשוט מחכה כבר ללכת מפה" וכמובן שהיא התכוונה למוות. הייתי באותו איזור שבו גבר קשיש ירה למוות באשתו שחלתה ב-CVA,אירוע מוחי, שהוא המכה ה-11. התגובה הראשונה שלי היתה זעזוע מוחלט, אבל המחשבה השנייה שלי היתה שמדובר פה באהבת אמת. אפילו בנותיו לא כועסות עליו אלא מרגישות אינטואיטיבית שמדובר בהפסקת גיהנום. בתור דתיה, אני לא יודעת מה אומרת ההלכה היהודית או האתיקה הרפואית, אני יודעת מה עובר על המשפחה והכי נורא-על החולה עצמו. וזה מה שקובע, ברוב מקרים,מבחינתי.

 

[hillelg]

ואדם שנורא סובל

כי אין לו כסף?

 

[חוכא האִטלולי]

במקרה כזה בטוחני שההלכה

מתירה לו לשלוח יד בנפשו. בעצם לא חשוב מה חשוב, העיקר - מה ההלכה.

 

[hillelg]

או במילים אחרות:

לא חשוב מה חשוב, העיקר - מה מוסרי.

 

[hillelg]

אם היום נחליט שהחיים

הם בבעלות האדם שהם 'שלו', מדוע לא נחליט מחר שהחיים הם בבעלותי?

 

[דלית - delete]

בתקופת המקרא - האם מותר היה

לאדון להרוג עבד? מה ההלכה בנושא?