העיצה הטובה ביותר שקיבלתי- ומעבירה
הלאה- מרגע שמאשרים לך לקום מהמיטה - ללכת, ללכת ו...ללכת. ככל שתהיי פעילה יותר- כך תגיע הקלה מהירה יותר. לגבי משחות לתפרים לסוגיהן- הבאתי איתי טראומיל - א ב ל- התייעצתי. גם עם האחיות המנוסות בביה"ח שהמליצו על שטיפות רבות במים וסבון- ללא תוספות- וגם עם מישהי שעוסקת בשמנים וצמחי מרפא- ובסופו של דבר- בביה"ח הקפדתי על שטיפות רבות- ללא משחות. ומרגע שהורידו לי את הסיכות- לאחר כל שטיפה וייבוש- מרחתי טיפה-שתיים של שמן לוונדר על איזור הצלקת לזירוז האיחוי. השתמשתי בתחתוני רשת חד"פ שלא הפריעו לי, למרות הסיכות- ופשוט גזרתי וזרקתי, בתום השימוש, ללא צורך באקרובטיקה (ומאחר שהייתי מבוצקת כהוגן, כולל בברכיים, הרי שכל כיפוף ברך היה כרוך במאמצי-על
). ממליצה בחום על חזיה תומכת ללא עצם/ברזל. לשם מניעת גודש והקלה ב"סחיבת המשא" נתבקשתי ע"י הרופא ללבוש חזיה 24 ש"ע ביממה. לא להשאיר חפצי ערך בביה"ח- ארנק, מצלמה, תכשיטים וכו'- לתת לבני המשפחה/מלווים. ישנה מכת גניבות בבתי-החולים בארץ (אצלינו תפסו אחת כזו בזמן שהייתי מאושפזת). זה מה שאני זוכרת, כרגע...