-התוכן פה-
כשוינס דיבר על הקטע עם ברט, והגיע שון מייקלס, חשבתי לעצמי שהם הולכים לטחון שוב את הסיפור של מונטריאול, שאני מתחיל לחשוב שהיה יותר מתוכנן מאשר לא מתוכנן. אבל כשוינס פשוט עצר הכול והסביר לשון ש"יש לו משפחה, ילדים" וש"הוא צריך לחשוב לא רק בשביל עצמו". עם כמה שהכול כתוב ומתוכנן מראש, אני מתחיל ממש לשנוא את מה שהWWE עושים מעצמם. זה כבר עובר כל גבול, מסיבה פשוטה שלא מדברים פה על אופרת סבון שבה אנחנו יודעים מראש שנכנסים לעולם דמיוני לחלוטין, אלא למופע שמשודר מול קהל חי, שבו הכול צריך להיות פחות או יותר בצורה מסודרת.. אולי לוינס יש מגמה של הרס עצמי, ואולי הוא הצליח לגרום לי, ולעוד המון צופים של הWWE להתחיל לא לחבב את האיש, מעבר ללא לחבב את הדמות, אבל אפשר להגיד עליו שהוא סוג של גאון, אכן, מפני שזה מה שהופך את הWWE למקום ראשון. לא ההאבקות, אלא הסיפור מסביב. WWE - טלנובלה לילדים גדולים.