פיקאאאאאצ'ו
ביררתי לגבי לעשות שוב את המבחנים, זה אבוד ולא יקרה... יש לי עוד מעט את יום המא"ה הזה, נראה מה יהיה שם וכמה זה יעזור לי. בתכלס, אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות בצבא. בניתי על תפקיד חלומי כזה, שבו אני אאמץ את המוח, משהו כמו להיות חוקרת מצ"ח, או איזה משהו ממש מגניב במודיעין, אולי מפענחת תצלומי אוויר. יודעת מה, אפילו לא דברים עם שמות מפוצצים, רק לא משהו פקידותי שיגרום לי להיות עם אנשים עם מנת משכל X. כי את יודעת, גם ככה קשה לי עם אנשים, ובאמת שקשה לי עם אנשים, סליחה על צמד המילים- מטומטמים תחת. כאילו בכללי אני בטוחה שזו לא תהיה חוויה קלה עבורי כי זה אנשים חדשים והכל מחדש, ורושם ראשוני זה דבר שלא יוצא לי טוב, ככה שאני מעדיפה שלפחות אני אהיה בחברת אנשים משכילים, יותר ממני, שיהיה לי לאן לשאוף וממי ללמוד. קיצר חפרתי. מצאתי להיות פקידה, כן, פקידה, אבל במרכז גהה. והרי זה חלום חיי, להיות פסיכיאטרית, ורשום שם שהן נמצאות לפעמים בוועדות פסיכיאטריות בלהקליד דברים, שאני יודעת שזה לא וואו, אבל זו הסביבה שאני חולמת לעבוד בה בעתיד. בשירות לאומי, בתכלס, את בוחרת מה לעשות, זה לא איפה שתוקעים אותך, וזה עוד פלוס לדעתי בחלק הזה... וברור שאם אעשה שירות לאומי זה יהיה שנתיים
אני לא עושה את זה כי זה יהיה לי יותר משוחרר מבחינת זמנים או משהו כזה, אלא כי באמת אני רוצה לתרום, אבל לפחות שאם אני תורמת זה יהיה משהו שגם יתרום לי מבחינת ידע וכו'. ובא לי להיות בהיריון בזמן האחרון מסיבות לא ברורות. אני ואיילון ממש מגובשים לגבי העתיד של שנינו יחד, ושנינו חלמנו בשבוע האחרון שאני בהיריון ואנחנו מגדלים ביחד את הילדה שלנו. ואת זוכרת איך הייתי? ממש עד לא מזמן, הייתי ממש אנטי-הורות, מהפחד של האחריות לגדל ממש אדם ולעצב את האופי שלו, לפחות בהתחלה. וזה משהו שמאז ומתמיד היה בי, הפחד הזה... ובערך בחודש האחרון, יש בי ממש רצון לגדל ילד/ה שלי ושל איילון. יצאתי טונה?