שאלה לדיון
- פותח הנושא s u p e r mind
- פורסם בתאריך
זה דיי פשוט, למען האמת ../images/Emo8.gif
זה עניין של בחירה. יש הבדל עצום בין "לדעת" את האמת לבין "להסחף למערבולות רגשיות" בגללה. כלומר - אתה יכול להיות מודע למה שקורה סביבך גם בלי ליפול לבורות המניפולציות הרגשיות שמפעילים עליך בכל צעד ושעל. התקשורת (אבל לא רק, גם אנשים פרטיים מנצלים את השיטה הזאת) מדווחת לנו מעט מאוד עובדות והרבה יותר מדי דיעות במסווה של עובדות. יש שלל פרשנויות לכל קשקוש והדבר יוצר בלבול ומערפל את העובדות הברורות. לצערי הדבר נכון לכל דיווח חדשותי - מפיגועים ועד מאבקים חברתיים. ברגע שתצליח (וזה לא מאוד קשה) להפריד את התבן מן המוץ, כבר עשית חצי עבודה. החצי השני הוא לבחור שלא להזדהות רגשית עם כל דבר, אלא לסנן את התגובות הרגשיות שלך ולמקד אותן בדברים ספציפיים. עבורי מדובר במיקוד בחדשות הטובות. במקום לבלות את יומי בהזרקת חדשות לוריד מדי חצי שעה (+ מבזקים מיוחדים), דבר שגורם בעיקר לסטרס מיותר (ומי צריך את זה על הבוקר???), אני מרפרפת על עיתון הבוקר. מהסוף להתחלה. בוחרת שלל אירועים טובים לפרגן להם (נגיד: משה שניצר, 83, יהלומן, מספר את סיפור חייו במוסף ממון, או ילד ניצל ממוות אחרי נפילה מהקומה השלישית), עוברת על החדשות הפחות טובות (נגד: ראש הממשלה מושחת כי... או שר האוצר שוב מקצץ לקשישים/נכים/נזקקים אחרים) בלי לתת לפרשנויות השונות להשפיע עלי (הרי מיקתי את הסימפתיה שלי בחדשות הטובות) ופותחת את היום בחיוך. אני למדתי מכך 2 דברים: 1. יש יותר חדשות טובות, אבל הן מקבלות פחות סיקור. כלומר, לא מספיק שאחנו חיים תחת איום מלחמה כבר 56 שנים, התקשורת מוצאת לנכון ללבות את האש מדי יום (ואז מתפלאת שמפלס האלימות עולה ועולה
) 2. ברוב הימים החדשות הפחות טובות ממחזרות את עצמן, ורק הפרשנות סביבן הולכת ותופחת (מה שמחזיר אותנו למסקנה מס' אחר
). האמת שלי היא מאוד פשוטה - יש אינספור דרכים, וכל אחד ימצא את זו שמתאימה לו. אני הולכת בדרכי שלי, בלי לנסות לשכנע אף אחד שזו הדרך "הנכונה" ללכת בה. אני יודעת שהעובדה שהדרך הספציפית הזאת מתאימה לי, לא אומרת שהיא מתאימה לך, אבל גם לא הופכת אותה לפחות רלוונטית מהדרך בה אתה הולך. היא נראית לך? אתה מוזמן להצטרף. היא לא נראית לך? לך ומצא את הנתיב שלך בעולם. אני בוחרת (מדי יום) את התגובות שלי בתוך סיטואציות המזדמנות בדרכי. אני יכולה לבחור לחייך או לכעוס, להשאר או ללכת, להכניס אדם מסויים לעולם שלי או לצאת מעולמות של אנשים אחרים. לעולם אינני מתכונת לפגוע, ואני מקפידה לומר את אשר על ליבי. אהה, ואני מחבקת. המון. כל הזמן. את כל מי שנראה לי שצריך חיבוק. עד עכשיו, בכל פעם שחייכתי לעולם - הוא חייך אלי בחזרה.
mai
זה עניין של בחירה. יש הבדל עצום בין "לדעת" את האמת לבין "להסחף למערבולות רגשיות" בגללה. כלומר - אתה יכול להיות מודע למה שקורה סביבך גם בלי ליפול לבורות המניפולציות הרגשיות שמפעילים עליך בכל צעד ושעל. התקשורת (אבל לא רק, גם אנשים פרטיים מנצלים את השיטה הזאת) מדווחת לנו מעט מאוד עובדות והרבה יותר מדי דיעות במסווה של עובדות. יש שלל פרשנויות לכל קשקוש והדבר יוצר בלבול ומערפל את העובדות הברורות. לצערי הדבר נכון לכל דיווח חדשותי - מפיגועים ועד מאבקים חברתיים. ברגע שתצליח (וזה לא מאוד קשה) להפריד את התבן מן המוץ, כבר עשית חצי עבודה. החצי השני הוא לבחור שלא להזדהות רגשית עם כל דבר, אלא לסנן את התגובות הרגשיות שלך ולמקד אותן בדברים ספציפיים. עבורי מדובר במיקוד בחדשות הטובות. במקום לבלות את יומי בהזרקת חדשות לוריד מדי חצי שעה (+ מבזקים מיוחדים), דבר שגורם בעיקר לסטרס מיותר (ומי צריך את זה על הבוקר???), אני מרפרפת על עיתון הבוקר. מהסוף להתחלה. בוחרת שלל אירועים טובים לפרגן להם (נגיד: משה שניצר, 83, יהלומן, מספר את סיפור חייו במוסף ממון, או ילד ניצל ממוות אחרי נפילה מהקומה השלישית), עוברת על החדשות הפחות טובות (נגד: ראש הממשלה מושחת כי... או שר האוצר שוב מקצץ לקשישים/נכים/נזקקים אחרים) בלי לתת לפרשנויות השונות להשפיע עלי (הרי מיקתי את הסימפתיה שלי בחדשות הטובות) ופותחת את היום בחיוך. אני למדתי מכך 2 דברים: 1. יש יותר חדשות טובות, אבל הן מקבלות פחות סיקור. כלומר, לא מספיק שאחנו חיים תחת איום מלחמה כבר 56 שנים, התקשורת מוצאת לנכון ללבות את האש מדי יום (ואז מתפלאת שמפלס האלימות עולה ועולה
להכחיש את ההדחקה
מנגנוני ההדחקה וההכחשה זכו לעדנה לא מחודשת בתקופה האחרונה. היכולת לנהל חיים סבירים ולתפקד (באנשים שחיו\חיים בתקופות טראומטיות) לא הייתה אפשרית בלעדי אלו. קל להביא כדוגמא ניצולי מחנות ריכוז והשמדה ואולי אפשר להביא כדוגמא נוסעים מתמידים בתחבורה הציבורית של עיר הקודש. לשם ההרחבה ראוי לציין את ההדחקה הבלתי נמנעת והבלתי פוסקת של יום מותנו. לא שאני מבין בזה
מנגנוני ההדחקה וההכחשה זכו לעדנה לא מחודשת בתקופה האחרונה. היכולת לנהל חיים סבירים ולתפקד (באנשים שחיו\חיים בתקופות טראומטיות) לא הייתה אפשרית בלעדי אלו. קל להביא כדוגמא ניצולי מחנות ריכוז והשמדה ואולי אפשר להביא כדוגמא נוסעים מתמידים בתחבורה הציבורית של עיר הקודש. לשם ההרחבה ראוי לציין את ההדחקה הבלתי נמנעת והבלתי פוסקת של יום מותנו. לא שאני מבין בזה
s u p e r mind
New member
תודה לכולם על התגובות
השאלה הזאת עלתה במוחי לאחר מחשבה חולפת על הדת. אני כאתאיסט רואה את הדת כבעלת יתרונות, ובעיקר חסרונות. אנשים רבים בכל העולם מקבלים הרגשה מעורפלת, הזויה וטובה בגלל אמונתם באלים שונים שמעניקים להם משמעות לחיים. אבל אמונה באלים שונים והפניית עורף לאמת, מזיקה ביותר מאשר מועילה לאנושות. האמונה בדתות השונות גרמה למותם של מיליונים במהלך ההיסטוריה- מלחמות קודש, אפליות, גזענות ופוגרומים על רקע דתי, פלישות וכיבושים, וכמובן... השואה. בנוסף לכך האמונה הדתית התנגדה במשך אלפי שנים (וגם כיום) למדע, להתקדמות טכנולוגית וחברתית, ולחופש. הדת מונעת מן הפרט ליצור לעצמו משמעות סובייקטיבית, להיות אדון לעצמו מאשר להיות אדם נאלח ובור אשר מועבד ע"י אדון לא ידוע. האושר של הפרט בא מהגשמה עצמית פרטית. ואת האושר האמיתי ניתן להשיג רק בתיאום עם האמת, שדורשת ידע, שנרכש ע"י מחקרים ותצפיות מדעיות. התחמקות מן האמת מונעת להשיג את האושר ואת ההגשמה העצמית (ארוכת הטווח), ויכולה לגרום לטראגדיות אנושיות בצורה התחמקות ניגודית מן האמת ופירוש מוטעה של האמת המושלית. רק זה שמחפש אחר האמת ומאמץ את המציאות כפי שהיא, שולט בה. וזה שמתחמק מן האמת ומתחבא מן המציאות, נשלט ומבוזבז על ידה.
השאלה הזאת עלתה במוחי לאחר מחשבה חולפת על הדת. אני כאתאיסט רואה את הדת כבעלת יתרונות, ובעיקר חסרונות. אנשים רבים בכל העולם מקבלים הרגשה מעורפלת, הזויה וטובה בגלל אמונתם באלים שונים שמעניקים להם משמעות לחיים. אבל אמונה באלים שונים והפניית עורף לאמת, מזיקה ביותר מאשר מועילה לאנושות. האמונה בדתות השונות גרמה למותם של מיליונים במהלך ההיסטוריה- מלחמות קודש, אפליות, גזענות ופוגרומים על רקע דתי, פלישות וכיבושים, וכמובן... השואה. בנוסף לכך האמונה הדתית התנגדה במשך אלפי שנים (וגם כיום) למדע, להתקדמות טכנולוגית וחברתית, ולחופש. הדת מונעת מן הפרט ליצור לעצמו משמעות סובייקטיבית, להיות אדון לעצמו מאשר להיות אדם נאלח ובור אשר מועבד ע"י אדון לא ידוע. האושר של הפרט בא מהגשמה עצמית פרטית. ואת האושר האמיתי ניתן להשיג רק בתיאום עם האמת, שדורשת ידע, שנרכש ע"י מחקרים ותצפיות מדעיות. התחמקות מן האמת מונעת להשיג את האושר ואת ההגשמה העצמית (ארוכת הטווח), ויכולה לגרום לטראגדיות אנושיות בצורה התחמקות ניגודית מן האמת ופירוש מוטעה של האמת המושלית. רק זה שמחפש אחר האמת ומאמץ את המציאות כפי שהיא, שולט בה. וזה שמתחמק מן האמת ומתחבא מן המציאות, נשלט ומבוזבז על ידה.
s u p e r mind
New member
וכנגד מי השתמשו בפצצות האטום?
האמריקנים (נוצרים) הטילו פצצות אטום על היפנים (בודהיסטים). אבל מעבר לכך... כאן אתה נכנס לפסיכולוגיה. האדם (במיוחד גברים) אלים מטבעו. גורמים רבים: דת, גזענות על רקע לאומני וגזעי, אידיאולוגיות, תרבות שונה וכו'... מנוצלים כפורקן לדחף ההרסני של האדם. אבל אין ספק כי הדת מהווה מקום נכבד ביותר בהיסטוריה, כתירוץ לאותה תוקפנות טבעית. כך קורה כאשר רשעות עוטה בגדי קדושה... נכון שכיום במדינות המערביות הגורמים לתוקפנות שונות מבעבר... אבל ברקע ישנם את הדתיים הקנאים כמו למשל אוסאמה בין לאדן, נסראללה, שייח יאסין, וכו'... אוכפים לטענתם את קדושת הדת וכך זורעים אלימות רבה שהגורם העיקרי לה הוא הדת...
האמריקנים (נוצרים) הטילו פצצות אטום על היפנים (בודהיסטים). אבל מעבר לכך... כאן אתה נכנס לפסיכולוגיה. האדם (במיוחד גברים) אלים מטבעו. גורמים רבים: דת, גזענות על רקע לאומני וגזעי, אידיאולוגיות, תרבות שונה וכו'... מנוצלים כפורקן לדחף ההרסני של האדם. אבל אין ספק כי הדת מהווה מקום נכבד ביותר בהיסטוריה, כתירוץ לאותה תוקפנות טבעית. כך קורה כאשר רשעות עוטה בגדי קדושה... נכון שכיום במדינות המערביות הגורמים לתוקפנות שונות מבעבר... אבל ברקע ישנם את הדתיים הקנאים כמו למשל אוסאמה בין לאדן, נסראללה, שייח יאסין, וכו'... אוכפים לטענתם את קדושת הדת וכך זורעים אלימות רבה שהגורם העיקרי לה הוא הדת...
s u p e r mind
New member
סליחה אדוני...
בוא אתן לך שיעור בהסטוריה. שנת 1600 לפנה"ס- החיתים פולשים מאנטוליה ומחריבים את השושלת הבבלית. שנת 1500 לפנה"ס- ארים ברברים דוברי סנסקריט פולשים להודו מאסיה. שנת 1480 לפנה"ס- תחותמס ה3- כובש את סוריה וחלק ממסופוטאמיה. שנת 1200 (בערך) לפנה"ס- קרב קדש בין המצרים לחיתים. שנת 700 (בערך) לפנ"הס- כיבושי תגלת פלאסר ה3-, מלך אשור. שנת 586 לפנה"ס- נבוכדנאצר כובש את ירושלים. שנת 538 לפנה"ס- כורש כובש את בבל. עכשיו נעבור לתקופות יותר מודרניות: שנת 1095- 1270 (לספירה)- מסעי הצלב. שנת 1320 (בערך)- חדירת העות'מאנים למזרח אירופה. 1450 (בערך)- כיבוש קונסטנטינופול (שהייתה בידי הביזאנטים) בידי הטורקים. 1799-1821- כיבושי נפוליאון. 1854- מלחמת קרים 1881- צרפת כובשת את תוניסיה 1905- מלחמת רוסיה-יפן 1915- הטורקים טובחים בארמנים ועל כך נזכיר גם את המלחמות בין ארצות ערב לבין ישראל, ואת ה-11 בספטמבר בארה"ב- ניו יורק. האם חשבת שהמצאתי את העובדה שהדת מעודדת תוקפנות? הבט מעט על המאורעות בהיסטוריה ושפוט בעצמך.
בוא אתן לך שיעור בהסטוריה. שנת 1600 לפנה"ס- החיתים פולשים מאנטוליה ומחריבים את השושלת הבבלית. שנת 1500 לפנה"ס- ארים ברברים דוברי סנסקריט פולשים להודו מאסיה. שנת 1480 לפנה"ס- תחותמס ה3- כובש את סוריה וחלק ממסופוטאמיה. שנת 1200 (בערך) לפנה"ס- קרב קדש בין המצרים לחיתים. שנת 700 (בערך) לפנ"הס- כיבושי תגלת פלאסר ה3-, מלך אשור. שנת 586 לפנה"ס- נבוכדנאצר כובש את ירושלים. שנת 538 לפנה"ס- כורש כובש את בבל. עכשיו נעבור לתקופות יותר מודרניות: שנת 1095- 1270 (לספירה)- מסעי הצלב. שנת 1320 (בערך)- חדירת העות'מאנים למזרח אירופה. 1450 (בערך)- כיבוש קונסטנטינופול (שהייתה בידי הביזאנטים) בידי הטורקים. 1799-1821- כיבושי נפוליאון. 1854- מלחמת קרים 1881- צרפת כובשת את תוניסיה 1905- מלחמת רוסיה-יפן 1915- הטורקים טובחים בארמנים ועל כך נזכיר גם את המלחמות בין ארצות ערב לבין ישראל, ואת ה-11 בספטמבר בארה"ב- ניו יורק. האם חשבת שהמצאתי את העובדה שהדת מעודדת תוקפנות? הבט מעט על המאורעות בהיסטוריה ושפוט בעצמך.
s u p e r mind
New member
וכמובן...
הדובדבן שבקצפת- מלחמת העולם השנייה- 6 מיליון יהודים נרצחים.
הדובדבן שבקצפת- מלחמת העולם השנייה- 6 מיליון יהודים נרצחים.
בסיס מאטריאלי
נראה לי, שהמאורעות שציינת אינם מחייבים להטיל את האשמה על הדת דווקא. כבסיס לאותם מאורעות אתה יכול לספק שיקולים כלכליים, פוליטיים, צבאיים - או אבנים בכיס המרה. על בסיס כל אחד מהם (למעט, אולי, הסיבה האחרונה) תוכל לבנות סיפור גדול שייתן לפחות מראית עין של סיבתיות טרנס-היסטורית אחת המניעה את קורות האנושות. באותה מידה ניתן לטעון שסיכסוכי הדת הם ביטוי ליצר המלחמה והמוות האנושיים - ושהמלחמות התרחשו דווקא על אף התכנים של חלק מהדתות ולא בגללם.
נראה לי, שהמאורעות שציינת אינם מחייבים להטיל את האשמה על הדת דווקא. כבסיס לאותם מאורעות אתה יכול לספק שיקולים כלכליים, פוליטיים, צבאיים - או אבנים בכיס המרה. על בסיס כל אחד מהם (למעט, אולי, הסיבה האחרונה) תוכל לבנות סיפור גדול שייתן לפחות מראית עין של סיבתיות טרנס-היסטורית אחת המניעה את קורות האנושות. באותה מידה ניתן לטעון שסיכסוכי הדת הם ביטוי ליצר המלחמה והמוות האנושיים - ושהמלחמות התרחשו דווקא על אף התכנים של חלק מהדתות ולא בגללם.
s u p e r mind
New member
לא טענתי שכל המאורעות הן באשמת הדת
אבל אני כן טוען שלכל המאורעות הללו הדת נתנה לגיטימציה חזקה. אנשי הדת עיצבו את האלים שלהם לפי דרישותיהם האימפריאליסטיים, כלכליים ופוליטיים- תחת כנפיה של הדת, קרו כל המאורעות הללו.
אבל אני כן טוען שלכל המאורעות הללו הדת נתנה לגיטימציה חזקה. אנשי הדת עיצבו את האלים שלהם לפי דרישותיהם האימפריאליסטיים, כלכליים ופוליטיים- תחת כנפיה של הדת, קרו כל המאורעות הללו.
כנפי הדת
כאשר אתה טוען כי הדת עוצבה על פי האינטרסים הללו באופן שתקדם סיכסוכים אתה כן טוען כי הדת היא סיבה חוזרת לאורך ההיסטוריה לסיכסוכים. מבחינת התכנים של כמה מהדתות הגדולות, וגם מבחינת מעשיהם של חלק מאנשי הדת נראה שתהמונה שונה. לפחות במערב, לפחות בעת החדשה, הנצרות נתפשה דווקא כמכשול (בעיני הוגים כרוסו ב"אמנה החברתית" וובר ב"הפוליטיקה כמקצוע" למשל) ליציאה למלחמה. תכני התיאולוגיה הנוצרית (הדת השלטת של אחד האיזורים המסוכסכים והתוקפניים בהיסטוריה) מטיפים דווקא לפציפיזם ולאי נאמנות לאומית. האם התכנים הללו היו חזקים מספיק על מנת למנוע מפוליטיקאים (לרבות פוליטיקאים אשר תפשו משרות דתיות) להשתמש בגורם הזהותי-מלכד שבדת על מנת לשלהב המונים לצאת למלחמה? כמובן שלא. אבל דווקא משום כך אין לראות בדתות כשלעמן אחראיות למעשי העוולה האנושיים: דבר מה אינו יכול להיות אחראי למה שהוא אינו יכול להשפיע עליו - וכאמור, התכנים הדתיים לרוב לא הצליחו להשפיע על המונים, אלא כאשר הם תאמו את הכיוון אליו משכו גורמים אחרים (ובמקרה כזה לא ניתן לדבר על השפעה). ניתן לראות בדת סוג של טכנולוגיה - טכנולוגיה שמטרתה לארגן חברות ואנשים, לסייע להם למשמע את חייהם. ככל טכנולוגיה אחרת, אני לא בטוח שניתן לזהותה כרעה, במנותק מהשימוש לרעה שעשו באנשים: השימוש לרעה אינו פוסל את הדבר בו נעשה השימוש.
כאשר אתה טוען כי הדת עוצבה על פי האינטרסים הללו באופן שתקדם סיכסוכים אתה כן טוען כי הדת היא סיבה חוזרת לאורך ההיסטוריה לסיכסוכים. מבחינת התכנים של כמה מהדתות הגדולות, וגם מבחינת מעשיהם של חלק מאנשי הדת נראה שתהמונה שונה. לפחות במערב, לפחות בעת החדשה, הנצרות נתפשה דווקא כמכשול (בעיני הוגים כרוסו ב"אמנה החברתית" וובר ב"הפוליטיקה כמקצוע" למשל) ליציאה למלחמה. תכני התיאולוגיה הנוצרית (הדת השלטת של אחד האיזורים המסוכסכים והתוקפניים בהיסטוריה) מטיפים דווקא לפציפיזם ולאי נאמנות לאומית. האם התכנים הללו היו חזקים מספיק על מנת למנוע מפוליטיקאים (לרבות פוליטיקאים אשר תפשו משרות דתיות) להשתמש בגורם הזהותי-מלכד שבדת על מנת לשלהב המונים לצאת למלחמה? כמובן שלא. אבל דווקא משום כך אין לראות בדתות כשלעמן אחראיות למעשי העוולה האנושיים: דבר מה אינו יכול להיות אחראי למה שהוא אינו יכול להשפיע עליו - וכאמור, התכנים הדתיים לרוב לא הצליחו להשפיע על המונים, אלא כאשר הם תאמו את הכיוון אליו משכו גורמים אחרים (ובמקרה כזה לא ניתן לדבר על השפעה). ניתן לראות בדת סוג של טכנולוגיה - טכנולוגיה שמטרתה לארגן חברות ואנשים, לסייע להם למשמע את חייהם. ככל טכנולוגיה אחרת, אני לא בטוח שניתן לזהותה כרעה, במנותק מהשימוש לרעה שעשו באנשים: השימוש לרעה אינו פוסל את הדבר בו נעשה השימוש.
s u p e r mind
New member
הדת מחלקת את העולם
השנאה האנושית מופנית כלפי השונים. מה שאנו לא מבינים, אנו מפחדים ושונאים אותו. הדת והאמונות חילקו את האנושות לאורך כל ההסטוריה יותר מכל אספקט אחר. ולכן שנאה דתית נתנה מוטיבציה לאירועים נוראיים רבים במהלך ההסטוריה. ממשלות יכולות להיסחף לשנאה מותך פחד, כמו במקרה באוזבקיסטאן. הממשלה באוזביקסטאן מותך פחד מן המוסלמים הקיצוניים, העלתה קמפיין לכליאת הקיצוניים, לענותם ולעתים אף להורגם. אינני טוען שהדת היא הסיבה לכל הסכסוכים, אבל כפי שאתה ציינת, הדת מקבלת שימוש לרעה, רק מתוך אינטרסים של אנשי השלטון. אבל לעתים ישנם מקרים (והיו מקרים רבים כאלה בעבר הרחוק) שאנשי הדת עצמה נוקטים באמצעים לא שגרתיים כנגד אנשים השייכים לדת אחרת. כך למשל בסין בשנת 1949, הממשלה ביקשה להאיט את גידולן של דתות וקבוצות רוחניות כמו למשל הנצרות. וגם באינדונזיה בימינו אנו, פרצו מקרים אלימים רבים בין הנוצרים למוסלמים במדינה. מקרים כאלה גרמו להתפתחות קבוצות טרור במדינה. וגם בהודו (שהדתות בה הן הכי סובלניות) במשך שנים רבות, וגם כיום, התרחשו מאורעות וקונפליקטים רבים עם המוסלמים הקיצוניים וקבוצות טרור של מוסלמים אדוקים. כמו כן, כיום קבוצות דתיות קטנות נרדפות במדינות האירופאיות, ואלה שאינם מעורבים ברדיפות בקושי יודעים עליהן. דת אחת (הרומא) היא אחת מן הדתות הקטנות שנרדפה במשך ההסטוריה בכל אירופה בהתבסס על המקור של אמונותיה. וכמובן... הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הוא סכסוך שמקבל מוטיבציה רבה מן הדת (לפחות מן הדת המוסלמית הקנאית). ואם תרצה אביא לך עוד דוגמאות של מאורעות ומלחמות שמאחוריהן עמדה הדת. גם אם הדת אינה עומדת באופן ישיר מאחורי מאורעות ומלחמות רבות במהלך ההסטוריה, הרי שהשימוש הלקוי בה גורם לאסונות אנושיים יותר מכל גורם אחר. בכל מדינה בעלת דת מסויימת, ישנם אנשי דת קיצוניים וקיצוניים פחות. והקיצוניים משלהבים את ההמונים לאלימות כנגד כל מקור שנראה להם מאיים. אז נכון שהדת בתכניה דווקא דוגלת בפציפיזם, אבל מאוד קל לקחת את התכנים בהם הדת לא דוגלת בפציפיזם ולנצלם לצורך תוקפנות ואי סובלנות כנגד דת או תרבות אחרת. ואני דווקא כן חושב שהשימוש לרעה כן פוסבל במקרה הזה את הדבר בו בו נעשה השימוש.
השנאה האנושית מופנית כלפי השונים. מה שאנו לא מבינים, אנו מפחדים ושונאים אותו. הדת והאמונות חילקו את האנושות לאורך כל ההסטוריה יותר מכל אספקט אחר. ולכן שנאה דתית נתנה מוטיבציה לאירועים נוראיים רבים במהלך ההסטוריה. ממשלות יכולות להיסחף לשנאה מותך פחד, כמו במקרה באוזבקיסטאן. הממשלה באוזביקסטאן מותך פחד מן המוסלמים הקיצוניים, העלתה קמפיין לכליאת הקיצוניים, לענותם ולעתים אף להורגם. אינני טוען שהדת היא הסיבה לכל הסכסוכים, אבל כפי שאתה ציינת, הדת מקבלת שימוש לרעה, רק מתוך אינטרסים של אנשי השלטון. אבל לעתים ישנם מקרים (והיו מקרים רבים כאלה בעבר הרחוק) שאנשי הדת עצמה נוקטים באמצעים לא שגרתיים כנגד אנשים השייכים לדת אחרת. כך למשל בסין בשנת 1949, הממשלה ביקשה להאיט את גידולן של דתות וקבוצות רוחניות כמו למשל הנצרות. וגם באינדונזיה בימינו אנו, פרצו מקרים אלימים רבים בין הנוצרים למוסלמים במדינה. מקרים כאלה גרמו להתפתחות קבוצות טרור במדינה. וגם בהודו (שהדתות בה הן הכי סובלניות) במשך שנים רבות, וגם כיום, התרחשו מאורעות וקונפליקטים רבים עם המוסלמים הקיצוניים וקבוצות טרור של מוסלמים אדוקים. כמו כן, כיום קבוצות דתיות קטנות נרדפות במדינות האירופאיות, ואלה שאינם מעורבים ברדיפות בקושי יודעים עליהן. דת אחת (הרומא) היא אחת מן הדתות הקטנות שנרדפה במשך ההסטוריה בכל אירופה בהתבסס על המקור של אמונותיה. וכמובן... הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הוא סכסוך שמקבל מוטיבציה רבה מן הדת (לפחות מן הדת המוסלמית הקנאית). ואם תרצה אביא לך עוד דוגמאות של מאורעות ומלחמות שמאחוריהן עמדה הדת. גם אם הדת אינה עומדת באופן ישיר מאחורי מאורעות ומלחמות רבות במהלך ההסטוריה, הרי שהשימוש הלקוי בה גורם לאסונות אנושיים יותר מכל גורם אחר. בכל מדינה בעלת דת מסויימת, ישנם אנשי דת קיצוניים וקיצוניים פחות. והקיצוניים משלהבים את ההמונים לאלימות כנגד כל מקור שנראה להם מאיים. אז נכון שהדת בתכניה דווקא דוגלת בפציפיזם, אבל מאוד קל לקחת את התכנים בהם הדת לא דוגלת בפציפיזם ולנצלם לצורך תוקפנות ואי סובלנות כנגד דת או תרבות אחרת. ואני דווקא כן חושב שהשימוש לרעה כן פוסבל במקרה הזה את הדבר בו בו נעשה השימוש.
קונפליקט אנושי
נכון מה שאמרת, שפילוג גורם לסיכסוכים ושנאה. אבל לדעתי הדת אינה מפלגת יותר מכל תופעה אנושית אחרת. בני אדם מפולגים מעצם היותם פרטים נבדלים. לאחר מכן הם מתפלגים למשפחות (כמה מרחצי דמים נבעו מסיכסוכים בין משפחות שליטים?) וזהויות גדולות יותר, שאינן מתבססות בהכרח על קשרי דם (אשר רק אחת מהן היא הדת). רדיפות הדת בסין נעשו דווקא על ידי קבוצה אנטי דתית, שחרטה על דיגלה את שיחרור האדם מניצולו ושיעבודו על ידי הדת. כך גם באשר לאוזבקיסטן. הרומה באירופה (קבוצה היושבת, אגב, גם בארץ) הם קבוצה אתנית, שלא בהכרח נבדלת בדתה מהאוכלוסיה שסביבה - לרוב אימצו בני הרומה את הדת של האוכלוסיה בקרבה הם חיים. רדיפת הרומה מזה זמן רב היא על סמך שוני תרבותי, לאו דווקא דתי. כפי שציינת, הסכסוך הישראלי-פלשתני אינו בעיקרו סיכסוך דתי, גם אם הוא מולהט על ידי גורמים פונדמנטליסטים דתיים (יהודים, נוצרים ומוסלמים - בהקשר זה, נראה שקבוצות נוצריות שונות מלהיטות את שני הצדדים, כך שבני דת אחת תופשים מחנות שונים). גם אנטישמיות מודרנית אינה יכולה להחשב רדיפה על רקע דתי, שכן היהדות נחשבת לגזע, והאדם נרדף גם אן המיר את דתו. אין דבר שלא ניתן לנצלו לצורך תוקפנות והצדקת אלימות (אפילו דמוקרטיה וליברליזם). פסילת הזהות הדתית דווקא, בשל השימוש לרעה שנעשה בה לעיתים יחייב, על פי אותו הגיון, לבטל כל מאפיין זהותי שמבדיל בין בני אדם (וכאמור, בני אדם נבדלים אלה מאלה בהכרח). חמור מזאת, פסילה נחרצת של הדת עלולה להצדיק את רדיפת המאמינים (כפי שהדבר אכן נעשה במקרים רבים במדינות קומוניסטיות).
נכון מה שאמרת, שפילוג גורם לסיכסוכים ושנאה. אבל לדעתי הדת אינה מפלגת יותר מכל תופעה אנושית אחרת. בני אדם מפולגים מעצם היותם פרטים נבדלים. לאחר מכן הם מתפלגים למשפחות (כמה מרחצי דמים נבעו מסיכסוכים בין משפחות שליטים?) וזהויות גדולות יותר, שאינן מתבססות בהכרח על קשרי דם (אשר רק אחת מהן היא הדת). רדיפות הדת בסין נעשו דווקא על ידי קבוצה אנטי דתית, שחרטה על דיגלה את שיחרור האדם מניצולו ושיעבודו על ידי הדת. כך גם באשר לאוזבקיסטן. הרומה באירופה (קבוצה היושבת, אגב, גם בארץ) הם קבוצה אתנית, שלא בהכרח נבדלת בדתה מהאוכלוסיה שסביבה - לרוב אימצו בני הרומה את הדת של האוכלוסיה בקרבה הם חיים. רדיפת הרומה מזה זמן רב היא על סמך שוני תרבותי, לאו דווקא דתי. כפי שציינת, הסכסוך הישראלי-פלשתני אינו בעיקרו סיכסוך דתי, גם אם הוא מולהט על ידי גורמים פונדמנטליסטים דתיים (יהודים, נוצרים ומוסלמים - בהקשר זה, נראה שקבוצות נוצריות שונות מלהיטות את שני הצדדים, כך שבני דת אחת תופשים מחנות שונים). גם אנטישמיות מודרנית אינה יכולה להחשב רדיפה על רקע דתי, שכן היהדות נחשבת לגזע, והאדם נרדף גם אן המיר את דתו. אין דבר שלא ניתן לנצלו לצורך תוקפנות והצדקת אלימות (אפילו דמוקרטיה וליברליזם). פסילת הזהות הדתית דווקא, בשל השימוש לרעה שנעשה בה לעיתים יחייב, על פי אותו הגיון, לבטל כל מאפיין זהותי שמבדיל בין בני אדם (וכאמור, בני אדם נבדלים אלה מאלה בהכרח). חמור מזאת, פסילה נחרצת של הדת עלולה להצדיק את רדיפת המאמינים (כפי שהדבר אכן נעשה במקרים רבים במדינות קומוניסטיות).
s u p e r mind
New member
תגובה
"אבל לדעתי הדת אינה מפלגת יותר מכל תופעה אנושית אחרת. בני אדם מפולגים מעצם היותם פרטים נבדלים. לאחר מכן הם מתפלגים למשפחות (כמה מרחצי דמים נבעו מסיכסוכים בין משפחות שליטים?) וזהויות גדולות יותר, שאינן מתבססות בהכרח על קשרי דם (אשר רק אחת מהן היא הדת)"- הפילוג הדתי בעולם, הינו המשמעותי ביותר מבחינת משמעות השוני והקונפליקטים אשר התרחשו ועדיין מתרחשים על הרקע הזה. הדת גורמת לאנשים לחוסר סובלנות כלפי אנשים השייכים לדתות אחרות. מלבד זאת הדת גורמת לאשלייה שזה השייך לה הוא נעלה יותר מזה השייך לדת אחרת. אינני טוען שהדת היא הגורם היחיד לפילוג האנושי, ואיניני מכחיש כי יש גורמים רבים אחרים שמהויים עילה לפילוג ולסכסוכים שונים, אבל אני כן טוען שהדת היא הגורם העיקרי לפילוג ולסכסוכים בעולם. "רדיפות הדת בסין נעשו דווקא על ידי קבוצה אנטי דתית, שחרטה על דיגלה את שיחרור האדם מניצולו ושיעבודו על ידי הדת. כך גם באשר לאוזבקיסטן"- לגבי סין... לא ידוע לי שרדיפות הדת נעשו ע"י קבוצה אנטי דתית, אשמח אם תמצא לי על כך מידע ברשת. לגבי אוזבקיסטאן... כאן אני כלל לא מסכים. בשנת 1924 הרפובליקה האוזבקית דיכאה את המוסלמים במדינתה (אשר מהויים 88% מן המדינה), עקב כך פרץ מרד מוסלמי (מרד הבסמצ'ים) ובעקבות זאת נהרגו רבים משני הצדדים. ב-1925 התבצע מסע אנטי מוסלמי. בשנת 1989 נהרגו כ100 בהתנגשויות דתיות-אתניות, בשנת 1990 נהרגו מאות בהתנגשויות אלו. "הרומה באירופה (קבוצה היושבת, אגב, גם בארץ) הם קבוצה אתנית, שלא בהכרח נבדלת בדתה מהאוכלוסיה שסביבה - לרוב אימצו בני הרומה את הדת של האוכלוסיה בקרבה הם חיים. רדיפת הרומה מזה זמן רב היא על סמך שוני תרבותי, לאו דווקא דתי"- הרומה נרדפו עקב שוני תרבותי ודתי ובעיקר דתי, הם נרדפו מסיבות דתיות-גזעיות בדיוק כמו היהודים. "גם אנטישמיות מודרנית אינה יכולה להחשב רדיפה על רקע דתי, שכן היהדות נחשבת לגזע, והאדם נרדף גם אן המיר את דתו"- כל הגורמים השונים לאנטישמיות הינם תת קבוצה לגורם העיקרי שהוא אפלייה על רקע דתי וגזעי. הדת היהודית בגלל תכניה האגוצנטריים גרמה לשנאה בקרב מדינות רבות במהלך ההסטוריה. "אין דבר שלא ניתן לנצלו לצורך תוקפנות והצדקת אלימות (אפילו דמוקרטיה וליברליזם)"- נכון מאוד, אבל את הדת בשל "קדושתה" מנצלים בצורה תכופה לצרכים אינטרסנטיים ותוקפניים. "פסילת הזהות הדתית דווקא, בשל השימוש לרעה שנעשה בה לעיתים יחייב, על פי אותו הגיון, לבטל כל מאפיין זהותי שמבדיל בין בני אדם (וכאמור, בני אדם נבדלים אלה מאלה בהכרח). חמור מזאת, פסילה נחרצת של הדת עלולה להצדיק את רדיפת המאמינים (כפי שהדבר אכן נעשה במקרים רבים במדינות קומוניסטיות)"- הפתרון הכי טוב הוא למתן את עוצמתה שחל הדת ע"י העברת תכנים ורעיונות מערביים לכל המדינות הנחשלות שנשלטות בעיקר ע"י הדת. ההשכלה המודרנית יכולה לחולל פלאים, ועקרון הדת וקדושתה לא ייחשבו בעיני ההמון כעילה לכל תוקפנות או גזענות (או לפחות תוריד בצורה ניכרת את ההשפעה של הדת בעיני האדם הפשוט ובכך גם תוריד את הגזענות והתוקפנות על רקע דתי). אין צורך לפסול את הזהות הדתית, רק להחלישה במידה ניכרת ע"י המודרניזציה.
"אבל לדעתי הדת אינה מפלגת יותר מכל תופעה אנושית אחרת. בני אדם מפולגים מעצם היותם פרטים נבדלים. לאחר מכן הם מתפלגים למשפחות (כמה מרחצי דמים נבעו מסיכסוכים בין משפחות שליטים?) וזהויות גדולות יותר, שאינן מתבססות בהכרח על קשרי דם (אשר רק אחת מהן היא הדת)"- הפילוג הדתי בעולם, הינו המשמעותי ביותר מבחינת משמעות השוני והקונפליקטים אשר התרחשו ועדיין מתרחשים על הרקע הזה. הדת גורמת לאנשים לחוסר סובלנות כלפי אנשים השייכים לדתות אחרות. מלבד זאת הדת גורמת לאשלייה שזה השייך לה הוא נעלה יותר מזה השייך לדת אחרת. אינני טוען שהדת היא הגורם היחיד לפילוג האנושי, ואיניני מכחיש כי יש גורמים רבים אחרים שמהויים עילה לפילוג ולסכסוכים שונים, אבל אני כן טוען שהדת היא הגורם העיקרי לפילוג ולסכסוכים בעולם. "רדיפות הדת בסין נעשו דווקא על ידי קבוצה אנטי דתית, שחרטה על דיגלה את שיחרור האדם מניצולו ושיעבודו על ידי הדת. כך גם באשר לאוזבקיסטן"- לגבי סין... לא ידוע לי שרדיפות הדת נעשו ע"י קבוצה אנטי דתית, אשמח אם תמצא לי על כך מידע ברשת. לגבי אוזבקיסטאן... כאן אני כלל לא מסכים. בשנת 1924 הרפובליקה האוזבקית דיכאה את המוסלמים במדינתה (אשר מהויים 88% מן המדינה), עקב כך פרץ מרד מוסלמי (מרד הבסמצ'ים) ובעקבות זאת נהרגו רבים משני הצדדים. ב-1925 התבצע מסע אנטי מוסלמי. בשנת 1989 נהרגו כ100 בהתנגשויות דתיות-אתניות, בשנת 1990 נהרגו מאות בהתנגשויות אלו. "הרומה באירופה (קבוצה היושבת, אגב, גם בארץ) הם קבוצה אתנית, שלא בהכרח נבדלת בדתה מהאוכלוסיה שסביבה - לרוב אימצו בני הרומה את הדת של האוכלוסיה בקרבה הם חיים. רדיפת הרומה מזה זמן רב היא על סמך שוני תרבותי, לאו דווקא דתי"- הרומה נרדפו עקב שוני תרבותי ודתי ובעיקר דתי, הם נרדפו מסיבות דתיות-גזעיות בדיוק כמו היהודים. "גם אנטישמיות מודרנית אינה יכולה להחשב רדיפה על רקע דתי, שכן היהדות נחשבת לגזע, והאדם נרדף גם אן המיר את דתו"- כל הגורמים השונים לאנטישמיות הינם תת קבוצה לגורם העיקרי שהוא אפלייה על רקע דתי וגזעי. הדת היהודית בגלל תכניה האגוצנטריים גרמה לשנאה בקרב מדינות רבות במהלך ההסטוריה. "אין דבר שלא ניתן לנצלו לצורך תוקפנות והצדקת אלימות (אפילו דמוקרטיה וליברליזם)"- נכון מאוד, אבל את הדת בשל "קדושתה" מנצלים בצורה תכופה לצרכים אינטרסנטיים ותוקפניים. "פסילת הזהות הדתית דווקא, בשל השימוש לרעה שנעשה בה לעיתים יחייב, על פי אותו הגיון, לבטל כל מאפיין זהותי שמבדיל בין בני אדם (וכאמור, בני אדם נבדלים אלה מאלה בהכרח). חמור מזאת, פסילה נחרצת של הדת עלולה להצדיק את רדיפת המאמינים (כפי שהדבר אכן נעשה במקרים רבים במדינות קומוניסטיות)"- הפתרון הכי טוב הוא למתן את עוצמתה שחל הדת ע"י העברת תכנים ורעיונות מערביים לכל המדינות הנחשלות שנשלטות בעיקר ע"י הדת. ההשכלה המודרנית יכולה לחולל פלאים, ועקרון הדת וקדושתה לא ייחשבו בעיני ההמון כעילה לכל תוקפנות או גזענות (או לפחות תוריד בצורה ניכרת את ההשפעה של הדת בעיני האדם הפשוט ובכך גם תוריד את הגזענות והתוקפנות על רקע דתי). אין צורך לפסול את הזהות הדתית, רק להחלישה במידה ניכרת ע"י המודרניזציה.
דת וכוח
לדעתי אתה מחליף את מהות הסיכסוכים בתופעה, בלבוש שאותו הם לובשים. הסכסוכים האלימים מתרחשים בשל אי סובלנות ובשל משיכה לאלימות. הם לובשים סכסוך דתי, משום שאנשים הם דתיים. קח מהם את הדת - והאנשים, התאווים לאלימות ואינם מוכנים להשלים עם האחר, יילחמו על הבדלים אחרים. הפחתת סכסוכים והאופי האלים שלהם יכולה להעשות, אם כן, בשתי דרכים: באמצעות מחיקת המאפיינים היחודיים לכל קבוצה (או לפחות צמצומם) - כך שכל הארץ תהא "שפה אחת ודברים אחדים"; או באמצעות עידון יצרי האלימות וחינוך לסובלנות. האופציה הראשונה אינה נראית לי. אני מאמין שזוהי זכותה של כל קבוצה לקיים חיי תרבות יחודיים לה, ובכלל זה - חיים דתיים. האופציה השניה נראית לי יותר, והיא דורשת בין השאר שיפור תנאי המחייה של כלל בני האדם (שכן בתנאי שובע, כך אני סבור, בני אדם כקבוצות ייטו למתן את יצריהם). התכנים והרעיונות המערביים של קידמה, שאתה כל כך שש להנחיל למאמינים הנבערים, אינם בהכרח מנותקים מהדת. ארה"ב היא אחת המדינות בהן הליברליזם וצורת המשטר הדמוקרטית המודרנית הגיעו לשיכלולם המלא ביותר. ובכל זאת, רוב אזרחי ארה"ב הם אנשים המזהים עצמם כמשתייכים לדת זו או אחרת (כמה מהם בקנאות מפחידה). כמ כן, אל לנו לשכוח שדווקא רעיונות הקידמה החילוניים של המערב הצמיחו את הקומוניזם הסטאליניסטי ואת הנאציונאל-סוציאליזם של הרייך השלישי (שני משטרים חילוניים). לעיתים נרדפו מעוטים בשם הליברליזם והדמוקרטיה (רדיפת חברי המפלגה הקומוניסטית בשנות ה- 50 בארה"ב; בצרפת של המאה ה- 19 נתפשו היהודים כאויבי הקידמה והחופש, לאחר שזוהו עם בעלי ההון). במקרים מסויימים, ההצעה לביטול הדת על מנת למנוע תוקפנות כמוה הצעה לאדם לשנות את עורו על מנת שלא יירדפו אותו. בסין הקומוניסטית, רדיפות הדת נעשו בידי המשטר הקומוניסטי (שהוא, כאמור, מתנגד לדת מטעמים אידיאולוגיים). כך גם בארצות הקווקז (ובכללן אוזבקיסטן), שהיו תחת שלטון הסובייטים. הדת, במדינות הקומוניסטיות נתפשה כאוייבת השלטון - כשהצידוק האידיאולוגי לכך הוא ההתקפה על הדת בכתבים המרקסיסטים (מצטער שאני לא מפנה אותך לקישור ברשת שדן בדיכוי הדת ע"י הקומוניסטים - אני לא מכיר כזה). המקרים של הרומה ושל היהודים מדגימים עד כמה הדת היא חלק בלתי נפרד מהמכלול התרבותי-זהותי-אתני (הקישור שהבאת בנוגע לרדיפת הרומה החל מסוף המאה ה-19 דווקא תומך בטענתי). בסך הכל אני לא חושב שאני לחלוטין לא מסכים עם הדרך בה אתה מציע להלחם בסכסוכים אלימים - באמצעות הפחתת הנטיה לאלימות. אני רק לא חושב שמדובר בהחלשת הדת כמערכת אמונית-מנהגית, אלא בהחלשת המוסדות הפוליטיים העושים בה שימוש לרעה - דבר שחייב להעשות במקביל להטבת תנאי חייהם של בני העמים.
לדעתי אתה מחליף את מהות הסיכסוכים בתופעה, בלבוש שאותו הם לובשים. הסכסוכים האלימים מתרחשים בשל אי סובלנות ובשל משיכה לאלימות. הם לובשים סכסוך דתי, משום שאנשים הם דתיים. קח מהם את הדת - והאנשים, התאווים לאלימות ואינם מוכנים להשלים עם האחר, יילחמו על הבדלים אחרים. הפחתת סכסוכים והאופי האלים שלהם יכולה להעשות, אם כן, בשתי דרכים: באמצעות מחיקת המאפיינים היחודיים לכל קבוצה (או לפחות צמצומם) - כך שכל הארץ תהא "שפה אחת ודברים אחדים"; או באמצעות עידון יצרי האלימות וחינוך לסובלנות. האופציה הראשונה אינה נראית לי. אני מאמין שזוהי זכותה של כל קבוצה לקיים חיי תרבות יחודיים לה, ובכלל זה - חיים דתיים. האופציה השניה נראית לי יותר, והיא דורשת בין השאר שיפור תנאי המחייה של כלל בני האדם (שכן בתנאי שובע, כך אני סבור, בני אדם כקבוצות ייטו למתן את יצריהם). התכנים והרעיונות המערביים של קידמה, שאתה כל כך שש להנחיל למאמינים הנבערים, אינם בהכרח מנותקים מהדת. ארה"ב היא אחת המדינות בהן הליברליזם וצורת המשטר הדמוקרטית המודרנית הגיעו לשיכלולם המלא ביותר. ובכל זאת, רוב אזרחי ארה"ב הם אנשים המזהים עצמם כמשתייכים לדת זו או אחרת (כמה מהם בקנאות מפחידה). כמ כן, אל לנו לשכוח שדווקא רעיונות הקידמה החילוניים של המערב הצמיחו את הקומוניזם הסטאליניסטי ואת הנאציונאל-סוציאליזם של הרייך השלישי (שני משטרים חילוניים). לעיתים נרדפו מעוטים בשם הליברליזם והדמוקרטיה (רדיפת חברי המפלגה הקומוניסטית בשנות ה- 50 בארה"ב; בצרפת של המאה ה- 19 נתפשו היהודים כאויבי הקידמה והחופש, לאחר שזוהו עם בעלי ההון). במקרים מסויימים, ההצעה לביטול הדת על מנת למנוע תוקפנות כמוה הצעה לאדם לשנות את עורו על מנת שלא יירדפו אותו. בסין הקומוניסטית, רדיפות הדת נעשו בידי המשטר הקומוניסטי (שהוא, כאמור, מתנגד לדת מטעמים אידיאולוגיים). כך גם בארצות הקווקז (ובכללן אוזבקיסטן), שהיו תחת שלטון הסובייטים. הדת, במדינות הקומוניסטיות נתפשה כאוייבת השלטון - כשהצידוק האידיאולוגי לכך הוא ההתקפה על הדת בכתבים המרקסיסטים (מצטער שאני לא מפנה אותך לקישור ברשת שדן בדיכוי הדת ע"י הקומוניסטים - אני לא מכיר כזה). המקרים של הרומה ושל היהודים מדגימים עד כמה הדת היא חלק בלתי נפרד מהמכלול התרבותי-זהותי-אתני (הקישור שהבאת בנוגע לרדיפת הרומה החל מסוף המאה ה-19 דווקא תומך בטענתי). בסך הכל אני לא חושב שאני לחלוטין לא מסכים עם הדרך בה אתה מציע להלחם בסכסוכים אלימים - באמצעות הפחתת הנטיה לאלימות. אני רק לא חושב שמדובר בהחלשת הדת כמערכת אמונית-מנהגית, אלא בהחלשת המוסדות הפוליטיים העושים בה שימוש לרעה - דבר שחייב להעשות במקביל להטבת תנאי חייהם של בני העמים.
דת דמוקרטית?
לדעתי בכל זאת יש בעיה עם הדת- יש בה מערכת חוקים שקבע האל. בתור שכזו- היא מתנגשת עם הדמוקרטיה, עם רשות מחוקקת למשל. יש בעיה עם סובלנות כשאתה מחוייב למשהו שלדעתך מקור הסמכות לקביעתו כאמור הוא האל וככזה- האמת הבלעדית ועל כולם לנהוג כך. נכון, שניתן לגרום לאנשים להמיר את דתם גם באמצעים לא אלימים- ופה טבע האדם גרם לו פעמים רבות להשתמש דווקא באמצעים אלימים אבל בכל זאת גם הדת מטבעה אינה סובלנית ופתוחה.
לדעתי בכל זאת יש בעיה עם הדת- יש בה מערכת חוקים שקבע האל. בתור שכזו- היא מתנגשת עם הדמוקרטיה, עם רשות מחוקקת למשל. יש בעיה עם סובלנות כשאתה מחוייב למשהו שלדעתך מקור הסמכות לקביעתו כאמור הוא האל וככזה- האמת הבלעדית ועל כולם לנהוג כך. נכון, שניתן לגרום לאנשים להמיר את דתם גם באמצעים לא אלימים- ופה טבע האדם גרם לו פעמים רבות להשתמש דווקא באמצעים אלימים אבל בכל זאת גם הדת מטבעה אינה סובלנית ופתוחה.
סובלנות דתית
לעיתים דתות אינן דמוקרטיות (בפועל נראה לי שזהו המצב בקרב רוב המאימינים היום) - אבל הדבר אינו הכרחי. ביוון העתיקה, הפתיה של דלפי נבחרה בבחירות - ובכל זאת נתפשה כמי שנבחרה, באמת ובתמים, על ידי האלים. האפיפיור נבחר על ידי ועדה גדולה של חשמנים - ובכל זאת סמכותו משמים. דינם של השופטים ביהדות, אשר נקבע על סמך פלפול, שכנוע ודעת רוב בקרב רבנים, גובר על החלטת האל (כמסופר בתלמוד על תנורו של עכנאי), ונתפס כחוק האל שניתן בסיני (ובכלל, בעברית אלוהים הוא מלה נרדפת לשופטים). סמכותו של האל יכולה להיות עניין גמיש מאוד, אם רק רוצים. דת גם עשויה להיות סבלנית - עד מסעות הצלב לא נגעו לרעה ביהודים באירופה הנוצרית (והיה לכך אף צידוק תיאולוגי, המופיע לראשונה אצל אוגוסטינוס). כמה מארצות האיסלאם ידעו תקופות של סובלנות ופריחה מדעית ותרבותית - תקופות בהן ניתן היה להיות כופר בגלוי (בטקסטים אסטרולוגיים של ימי הביניים נקשר האיסלאם עם כוכב ונוס - כוכב של חופש ומתירנות). עלינו להשפיע על האנשים להיות סובלנים וחופשיים - ואז גם אמונותיהן תהיינה חופשיות וסובלניות. הדת היא לא יותר מאמונות ועמדות מאמיניה. יהיו המאמינים צמאי דם - תהפוך הדת לצמאת דם. יהיו המאמינים שוחרי שלום - תהא הדת שוחרת שלום.
לעיתים דתות אינן דמוקרטיות (בפועל נראה לי שזהו המצב בקרב רוב המאימינים היום) - אבל הדבר אינו הכרחי. ביוון העתיקה, הפתיה של דלפי נבחרה בבחירות - ובכל זאת נתפשה כמי שנבחרה, באמת ובתמים, על ידי האלים. האפיפיור נבחר על ידי ועדה גדולה של חשמנים - ובכל זאת סמכותו משמים. דינם של השופטים ביהדות, אשר נקבע על סמך פלפול, שכנוע ודעת רוב בקרב רבנים, גובר על החלטת האל (כמסופר בתלמוד על תנורו של עכנאי), ונתפס כחוק האל שניתן בסיני (ובכלל, בעברית אלוהים הוא מלה נרדפת לשופטים). סמכותו של האל יכולה להיות עניין גמיש מאוד, אם רק רוצים. דת גם עשויה להיות סבלנית - עד מסעות הצלב לא נגעו לרעה ביהודים באירופה הנוצרית (והיה לכך אף צידוק תיאולוגי, המופיע לראשונה אצל אוגוסטינוס). כמה מארצות האיסלאם ידעו תקופות של סובלנות ופריחה מדעית ותרבותית - תקופות בהן ניתן היה להיות כופר בגלוי (בטקסטים אסטרולוגיים של ימי הביניים נקשר האיסלאם עם כוכב ונוס - כוכב של חופש ומתירנות). עלינו להשפיע על האנשים להיות סובלנים וחופשיים - ואז גם אמונותיהן תהיינה חופשיות וסובלניות. הדת היא לא יותר מאמונות ועמדות מאמיניה. יהיו המאמינים צמאי דם - תהפוך הדת לצמאת דם. יהיו המאמינים שוחרי שלום - תהא הדת שוחרת שלום.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.