שאלה בקשר להלכה
- פותח הנושא Brutalist
- פורסם בתאריך
חמוד, זה היה מכוון
רציתי לדעת עם תתעלה על עצמך ותתעסק עם התוכן של ההווה במקום עם הנבירה האין סופית בעבר. מסתבר שאתה לא יכול. אתה יודע, יש אנשים שנאטמים מלשמוע טיעון כי הדובר פגום בעיניהם : הוא שחור, הוא לא מלומד, הוא הומו, הוא פעם דרך להם על היבלת. אני מניח שאתה גא להתמנות על האנשים האלה. מה שאני לא מבין זה מה אתה עושה בפורום של אנשים שרוצים להשמיע את קולם מבלי שישפטו אותם כל הזמן להתראות בפעם הבאה. +++ אגב, אתה לא מספיק עירני. היית צריך לשים לב בהערה הראשונה של "אברמיקו" כשהוא כתב על תזמורת המנדולינות של ראש העין
רציתי לדעת עם תתעלה על עצמך ותתעסק עם התוכן של ההווה במקום עם הנבירה האין סופית בעבר. מסתבר שאתה לא יכול. אתה יודע, יש אנשים שנאטמים מלשמוע טיעון כי הדובר פגום בעיניהם : הוא שחור, הוא לא מלומד, הוא הומו, הוא פעם דרך להם על היבלת. אני מניח שאתה גא להתמנות על האנשים האלה. מה שאני לא מבין זה מה אתה עושה בפורום של אנשים שרוצים להשמיע את קולם מבלי שישפטו אותם כל הזמן להתראות בפעם הבאה. +++ אגב, אתה לא מספיק עירני. היית צריך לשים לב בהערה הראשונה של "אברמיקו" כשהוא כתב על תזמורת המנדולינות של ראש העין
מדוע הניקים השונים
כל שני וחמישי ומדוע אתה זקוק להכנס בניקים שונים לתמוך בדעותך. אגב, אני כלל לא קורא את הגיגך. פשוט היה לי העונג המפוקפק להכיר במשך השנים את צורת הכתיבה והחשיבה שלך. הניחוש שלי אמר שבטח כבר כתבת על זה. הלכתי לגוגיי ומצאתי. לקח חמש דקות בדיוק. ועוד דבר, גם כאן אני לא קורא הכל, כך שאני לא יודע היכן כתבת כאן על ראש העין ומה זה היה צריך להזכיר לי.
כל שני וחמישי ומדוע אתה זקוק להכנס בניקים שונים לתמוך בדעותך. אגב, אני כלל לא קורא את הגיגך. פשוט היה לי העונג המפוקפק להכיר במשך השנים את צורת הכתיבה והחשיבה שלך. הניחוש שלי אמר שבטח כבר כתבת על זה. הלכתי לגוגיי ומצאתי. לקח חמש דקות בדיוק. ועוד דבר, גם כאן אני לא קורא הכל, כך שאני לא יודע היכן כתבת כאן על ראש העין ומה זה היה צריך להזכיר לי.
תיסלח לי,
אבל יש הבדל בין "לזרוק אנשים מביתם ללא פיצוי הולם", נלך לשיטתך, ובין לדקור אנשים במצעד!!!!!!! לירות באנשים, לרצוח אנשים, לאנוס אנשים, לקלל, להשמיץ, להעליב, לפגוע, להרוס את כל עולמם, לסלק אותם מהבית, לגרום להם להתאבד, לגרום לכל הרוע והאכזריות הזו, שאותה חוויתי על בשרי. אני חושב שיש קצת הבדל. גם אני, בתור ילד קטן, הגעתי עם אימי לפת לחם, וגם אותי גירשו מהבית. לא בניתיו בעצמי, לא חיו בו שלושת דורות אבותי, אפילו גינה לא היה לו. אבל זה היה הבית שלי. ובכיתי עליו. אבל אי אפשר להשוות את עזיבת הבית שלי, כמו את ההתנתקות, להומופוביה!!!!
אבל יש הבדל בין "לזרוק אנשים מביתם ללא פיצוי הולם", נלך לשיטתך, ובין לדקור אנשים במצעד!!!!!!! לירות באנשים, לרצוח אנשים, לאנוס אנשים, לקלל, להשמיץ, להעליב, לפגוע, להרוס את כל עולמם, לסלק אותם מהבית, לגרום להם להתאבד, לגרום לכל הרוע והאכזריות הזו, שאותה חוויתי על בשרי. אני חושב שיש קצת הבדל. גם אני, בתור ילד קטן, הגעתי עם אימי לפת לחם, וגם אותי גירשו מהבית. לא בניתיו בעצמי, לא חיו בו שלושת דורות אבותי, אפילו גינה לא היה לו. אבל זה היה הבית שלי. ובכיתי עליו. אבל אי אפשר להשוות את עזיבת הבית שלי, כמו את ההתנתקות, להומופוביה!!!!
והערתי בנושא
אתה (תל אביבי) ראית בסנהדרין פתיחות וקידמה. בענין הזה של ביטול כמעט של עונש המוות. הענין הזה הרי קיים גם היום. אבל בל נשכח, שהיהדות של המשנה והתלמוד היא יהדות של הלכות קיום מצוות יראת שמים ותלמוד תורה. ולא רק זה. אמנם היו תקנות מסוימות להקל כמו פרוזבול, אבל מצד שני היו הרבה החמרות וגזירות והרחקות במיוחד בענינים החמורים כמו עריות ושבת, שמאוד החמירו בהם, לבל יכשל האדם בהם. וזה היה עוד בתקופת הבית השני. לעומת תקופת הנביאים שהדגישו בעיקר את המסר החברתי והמאבק בשחיתות ובעבודה זרה. ופרטי המצוות וההלכות שם לא מרובים. וגם שם מדובר על חזון עולמי של שלום ושוויון. גם לגבי הגלות הרי שאינה מקשה אחת. בתקופת הראשונים היו לא מעט מחכמי ישראל שהיו פתוחים לחכמת העולם במדעים ובפילוסופיה. וכן היה תור הזהב בספרד. והיו הרבה יצירות מופת בגלות. למשל באשכנז ובצרפת בתקופת הראשונים, מקובל מהמחקרים שמעמד האשה היה גבוה אצל היהודים, יותר מהתקופות שלפני כן ואחרי כן. היו נשים מלומדות כמו הבת של רש"י ואשת רבנו תם. וזה התבטא גם בהלכה שהיה מי שפסק שהן חייבות סהסיבה בליל הסדר כי בזמנם נשים נחשבו חשובות. וגם תוקן אז איסור נשיאת שתי נשים ואיסור גירוש אשה בכפייה. וגם היו תקנות מחמירות נגד בעלים שהיכו נשיהן. ובכלל בגלות, שעניני הממונות היו נתונים לפסקיהן של רבנים, הרי כל עניני הקהילה היו נתנונים לפתחיהן, והם נצליחו לנהל חיי כלכלה מפותחים לאור ההלכה. כולל היתר עיסא ועוד תקנות שונות שהיו מתקנים. וגם בענייני עגונה עסקו הרבה בלהתיר אותן. היו כמובן רבנים שיותר החמירו והיו שיותר הקילו, כל אחד לפי אופיו. אבל ספרות השו"תים מלמדת על חיים תוססים ומלאים לאור ההלכה. יתכן שנקודת השבר היתה דוקא עם תנועת ההשכלה ששאפה אידיאולוגית לערב בין ישראל לגויים, וכן תקופת הרפורמה שעשתה שינויים בהלכה מרחיקי לכת, תוך ביטול מצוות שלימות. ואז הרבנים כתגובת נגד, נזהרו מתקנות ושינויים והורו להתרחק מענייני השכלה למיניהם כדי שלא בחיקה של תנועת ההשכלה. דבר נוסף הוא השתלטות הקבלה על הרחוב היהודי ועל חלק גדול מהנהגתו, דבר שהוסיף חומרות שונות, ומכל מנהג תלו בו תילי תילים של רמזים דבר שהקשה על שינוי כלשהו. גם החסידות שלכא' בראשית דרכה שמה דגש על העבודה שבלב ועל השמחה, כיון שבבסיסה היתה בנויה על הקבלה, הגיעה גם בסוף לקידושי מנהגים ולדקדקנות יתר בכל מסורת של כל רבי ורבי, והפכה למסגרת נוקשה ביותר. גם בעקבות הזוהר שהחמיר מאוד בעניני שמירת הברית, זה הפך נושא מרכזי בחסידות ובאנשי הקבלה דבר שהביא לחומרות נוספות בעניין. לכן, מבחינה זאת דוקא יהדות ליטא היתה נחשבת כיהדות פתוחה ומקילה, כי בא לא היתה השפעת החסידות והקבלה חזקה. בארץ זה השתנה. והיום אין ספק שבציבור החרדי כל המחמיר ידו על העליונה. וגם ההגות הצטמקה וכל היום מחפשים חומרות חדשות. שוב, אולי זוהי תגובת התנגדות לחילוניות המתעצמת והנעשית בוטה יותר מינית יותר ומתירנית.
אתה (תל אביבי) ראית בסנהדרין פתיחות וקידמה. בענין הזה של ביטול כמעט של עונש המוות. הענין הזה הרי קיים גם היום. אבל בל נשכח, שהיהדות של המשנה והתלמוד היא יהדות של הלכות קיום מצוות יראת שמים ותלמוד תורה. ולא רק זה. אמנם היו תקנות מסוימות להקל כמו פרוזבול, אבל מצד שני היו הרבה החמרות וגזירות והרחקות במיוחד בענינים החמורים כמו עריות ושבת, שמאוד החמירו בהם, לבל יכשל האדם בהם. וזה היה עוד בתקופת הבית השני. לעומת תקופת הנביאים שהדגישו בעיקר את המסר החברתי והמאבק בשחיתות ובעבודה זרה. ופרטי המצוות וההלכות שם לא מרובים. וגם שם מדובר על חזון עולמי של שלום ושוויון. גם לגבי הגלות הרי שאינה מקשה אחת. בתקופת הראשונים היו לא מעט מחכמי ישראל שהיו פתוחים לחכמת העולם במדעים ובפילוסופיה. וכן היה תור הזהב בספרד. והיו הרבה יצירות מופת בגלות. למשל באשכנז ובצרפת בתקופת הראשונים, מקובל מהמחקרים שמעמד האשה היה גבוה אצל היהודים, יותר מהתקופות שלפני כן ואחרי כן. היו נשים מלומדות כמו הבת של רש"י ואשת רבנו תם. וזה התבטא גם בהלכה שהיה מי שפסק שהן חייבות סהסיבה בליל הסדר כי בזמנם נשים נחשבו חשובות. וגם תוקן אז איסור נשיאת שתי נשים ואיסור גירוש אשה בכפייה. וגם היו תקנות מחמירות נגד בעלים שהיכו נשיהן. ובכלל בגלות, שעניני הממונות היו נתונים לפסקיהן של רבנים, הרי כל עניני הקהילה היו נתנונים לפתחיהן, והם נצליחו לנהל חיי כלכלה מפותחים לאור ההלכה. כולל היתר עיסא ועוד תקנות שונות שהיו מתקנים. וגם בענייני עגונה עסקו הרבה בלהתיר אותן. היו כמובן רבנים שיותר החמירו והיו שיותר הקילו, כל אחד לפי אופיו. אבל ספרות השו"תים מלמדת על חיים תוססים ומלאים לאור ההלכה. יתכן שנקודת השבר היתה דוקא עם תנועת ההשכלה ששאפה אידיאולוגית לערב בין ישראל לגויים, וכן תקופת הרפורמה שעשתה שינויים בהלכה מרחיקי לכת, תוך ביטול מצוות שלימות. ואז הרבנים כתגובת נגד, נזהרו מתקנות ושינויים והורו להתרחק מענייני השכלה למיניהם כדי שלא בחיקה של תנועת ההשכלה. דבר נוסף הוא השתלטות הקבלה על הרחוב היהודי ועל חלק גדול מהנהגתו, דבר שהוסיף חומרות שונות, ומכל מנהג תלו בו תילי תילים של רמזים דבר שהקשה על שינוי כלשהו. גם החסידות שלכא' בראשית דרכה שמה דגש על העבודה שבלב ועל השמחה, כיון שבבסיסה היתה בנויה על הקבלה, הגיעה גם בסוף לקידושי מנהגים ולדקדקנות יתר בכל מסורת של כל רבי ורבי, והפכה למסגרת נוקשה ביותר. גם בעקבות הזוהר שהחמיר מאוד בעניני שמירת הברית, זה הפך נושא מרכזי בחסידות ובאנשי הקבלה דבר שהביא לחומרות נוספות בעניין. לכן, מבחינה זאת דוקא יהדות ליטא היתה נחשבת כיהדות פתוחה ומקילה, כי בא לא היתה השפעת החסידות והקבלה חזקה. בארץ זה השתנה. והיום אין ספק שבציבור החרדי כל המחמיר ידו על העליונה. וגם ההגות הצטמקה וכל היום מחפשים חומרות חדשות. שוב, אולי זוהי תגובת התנגדות לחילוניות המתעצמת והנעשית בוטה יותר מינית יותר ומתירנית.
קשקוש בלבוש המקורי
New member
התפעלות
ולא רק התפעלות. אין לך מושג, כמה טוב, שיש לנו פה את מנסון. אילו היה לי את הזמן הנדרש, אף אני הייתי זוכה לכתוב דברים מופלאים נעין אלה, אבל עכשיו, שיש לנו אותך, אתה עושה את עבודתי בצורה נפלאה הרבה יותר. עכשיו, מי שרוצה לדעת, מי אני באמת, יקרא את דברי מנסון. אני שונה אך במעט ממנו בקוצר דבריי ולכן לפעמים גם הסגנון נראה קצת קיצוני מדי.
ולא רק התפעלות. אין לך מושג, כמה טוב, שיש לנו פה את מנסון. אילו היה לי את הזמן הנדרש, אף אני הייתי זוכה לכתוב דברים מופלאים נעין אלה, אבל עכשיו, שיש לנו אותך, אתה עושה את עבודתי בצורה נפלאה הרבה יותר. עכשיו, מי שרוצה לדעת, מי אני באמת, יקרא את דברי מנסון. אני שונה אך במעט ממנו בקוצר דבריי ולכן לפעמים גם הסגנון נראה קצת קיצוני מדי.
מה זה פרוזבול?
ובאמת, הפעמים היחידות שאני מצליח להתחבר רגשית ונפשית ליהדות הן בהקשרים של הנביאים. למה היהדות של ימינו לא משקיעה במסרים חברתיים, מאבק בשחיתות (פה היא דווא מושקעת לא רע - רק מהצד הלא נכון
) או בחזון עולמי של שלום ושיוויון? הרי פה יש לה סיכוי להתעלות ולהצטיין באמת.
ובאמת, הפעמים היחידות שאני מצליח להתחבר רגשית ונפשית ליהדות הן בהקשרים של הנביאים. למה היהדות של ימינו לא משקיעה במסרים חברתיים, מאבק בשחיתות (פה היא דווא מושקעת לא רע - רק מהצד הלא נכון
הפליט משוק הדגים
New member
פרוזבול
בסוף השנה, לפני ראש השנה של שנת השמיטה עושים פרוזבול (למשל כמו השנה). [זהו שטר שמתלווה לשטר הלוואה מקורי וכתוב עליו נוסח מסוים וקבוע (המקור הוא במסכת גיטין איפשהוא) והוא נחתם בפני דייני בית דין או בפני עדים] על פי התורה, אחת מכל 7 שנים שנים - היא שנת שמיטה שמשתנים בה סדרי החיים. אחד הדברים שקובעת התורה (דברים טו, ב) כי בהגיע שנת השמיטה - כל החובות נמחקים ואין לגבות אותם - זוהי ההלכה שכונתה מאוחר יותר "שמיטת כספים" והציטוט: "וזה דבר השמיטה. שמוט כל בעל משה ידו, אשר ישה ברעהו". מוסיפה התורה ומזהירה במפורש את בעלי הממון, העתידים להלוות לאחיהם שלא להפוך את שמיטת הכספים לתירוץ כדי לא להלוות (שם, שם, ט): "השמר לך פן יהי'ה דבר על לבבך בליעל לאמר: קרבה שנת השבע, שנת השמיטה, ורעה עיניך באחיך האביון, ולא תתן לו..." עד תקופת בית שני הכלכלה התבססה לרוב על משקים חקלאיים שכל אחד דאג לפרנסת עצמו. החקלאי הי'ה דואג לפרנסת משפחתו בסוג של משק פרטי. החשיבות של הכסף החלה לצבור תאוצה בימי בית שני - ומעמד הכלכלה הלך וגדל. אנשים החלו להתפרנס מהחלפה ומסחר ומשכורות התקבלו בכסף. השינוי הזה הביא לכך שאדם שהי'ה מוותר על כספים שהלווה, עלול הי'ה להיקלע לקשיים כלכליים גדולים. בתקופת התנאים - מימי הלל הזקן (נשיא הסנהדרין) מצווה זו עוררה קושי. בעלי הממון נמנעו מלהלוות לעניים ביודעם שכספם לא ישוב לאחר שנת השמיטה. ואכן - הלל הזקן הי'ה זה שקבע את תקנת הפרוזבול המאפשרת לקיים את ההלוואה, ולגבות אותה בכל זאת. היום - הלכה למעשה - כשעושים פרוזבול אז פירוש הדבר הוא שהשטר מעביר את שעבוד ההלוואה מן המלווה אל בית הדין. לאחר שחותמים על הפרוזבול הלווה נישאר חייב לבית הדין ועל החובות לבית הדין לא חלה מצוות שמיטה כי כתוב בפסוק "ברעהו" ואילו בית הדין הוא מוסד ציבורי ולכן שמלווה שאוחז בשטר יכול לטעון בפני בית הדין על זכותו לגבות את חובו גם בשמיטה ולאחרי'ה. היום ישנם בבנקים שטרי פרוזבול המאפשרים ליהודים שתו"מ ללות כסף מהבנק ולהחזיר לו לאחר שנת השמיטה לדוגמא.
בסוף השנה, לפני ראש השנה של שנת השמיטה עושים פרוזבול (למשל כמו השנה). [זהו שטר שמתלווה לשטר הלוואה מקורי וכתוב עליו נוסח מסוים וקבוע (המקור הוא במסכת גיטין איפשהוא) והוא נחתם בפני דייני בית דין או בפני עדים] על פי התורה, אחת מכל 7 שנים שנים - היא שנת שמיטה שמשתנים בה סדרי החיים. אחד הדברים שקובעת התורה (דברים טו, ב) כי בהגיע שנת השמיטה - כל החובות נמחקים ואין לגבות אותם - זוהי ההלכה שכונתה מאוחר יותר "שמיטת כספים" והציטוט: "וזה דבר השמיטה. שמוט כל בעל משה ידו, אשר ישה ברעהו". מוסיפה התורה ומזהירה במפורש את בעלי הממון, העתידים להלוות לאחיהם שלא להפוך את שמיטת הכספים לתירוץ כדי לא להלוות (שם, שם, ט): "השמר לך פן יהי'ה דבר על לבבך בליעל לאמר: קרבה שנת השבע, שנת השמיטה, ורעה עיניך באחיך האביון, ולא תתן לו..." עד תקופת בית שני הכלכלה התבססה לרוב על משקים חקלאיים שכל אחד דאג לפרנסת עצמו. החקלאי הי'ה דואג לפרנסת משפחתו בסוג של משק פרטי. החשיבות של הכסף החלה לצבור תאוצה בימי בית שני - ומעמד הכלכלה הלך וגדל. אנשים החלו להתפרנס מהחלפה ומסחר ומשכורות התקבלו בכסף. השינוי הזה הביא לכך שאדם שהי'ה מוותר על כספים שהלווה, עלול הי'ה להיקלע לקשיים כלכליים גדולים. בתקופת התנאים - מימי הלל הזקן (נשיא הסנהדרין) מצווה זו עוררה קושי. בעלי הממון נמנעו מלהלוות לעניים ביודעם שכספם לא ישוב לאחר שנת השמיטה. ואכן - הלל הזקן הי'ה זה שקבע את תקנת הפרוזבול המאפשרת לקיים את ההלוואה, ולגבות אותה בכל זאת. היום - הלכה למעשה - כשעושים פרוזבול אז פירוש הדבר הוא שהשטר מעביר את שעבוד ההלוואה מן המלווה אל בית הדין. לאחר שחותמים על הפרוזבול הלווה נישאר חייב לבית הדין ועל החובות לבית הדין לא חלה מצוות שמיטה כי כתוב בפסוק "ברעהו" ואילו בית הדין הוא מוסד ציבורי ולכן שמלווה שאוחז בשטר יכול לטעון בפני בית הדין על זכותו לגבות את חובו גם בשמיטה ולאחרי'ה. היום ישנם בבנקים שטרי פרוזבול המאפשרים ליהודים שתו"מ ללות כסף מהבנק ולהחזיר לו לאחר שנת השמיטה לדוגמא.
תודה רבה על ההסבר המקיף
מה שאני מבין הוא שכאשר הזמנים משתנים, כמו למשל התפתחות הכלכלה המודרנית שאיננה מאפשרת לאדם או לעסק לשרוד ללא הלואות מפעם לפעם, מוצאים איזה טריק לעקוף את הציווי מהתורה. אם כך, למה לא נמצא הרב שינסח איזה גיי-פרוזבול ויתיר להומואים להינשא? המסקנה הפרטית שלי היא שהבעיה איננה חשש של הרבנים להתיר איסורים מהתורה, אלא שהם חוששים להתיר איסורים שנחשבים בציבור החרדי והדתי כטאבואים.
מה שאני מבין הוא שכאשר הזמנים משתנים, כמו למשל התפתחות הכלכלה המודרנית שאיננה מאפשרת לאדם או לעסק לשרוד ללא הלואות מפעם לפעם, מוצאים איזה טריק לעקוף את הציווי מהתורה. אם כך, למה לא נמצא הרב שינסח איזה גיי-פרוזבול ויתיר להומואים להינשא? המסקנה הפרטית שלי היא שהבעיה איננה חשש של הרבנים להתיר איסורים מהתורה, אלא שהם חוששים להתיר איסורים שנחשבים בציבור החרדי והדתי כטאבואים.
קודם כל
כל המקרים שציינת הם לא הלוואות. אלא חוב שנוצר ממכירת דברים. ואז לא בכל מצב הם משמטים. וכך לשון המשנה. "הקפת החנות אינה משמטת ואם עשאה מלוה הרי זו משמטת." כלומר מי שקונה בהקפה מחנות זה לא משמט אא"כ הוא סיכם את החוב ועשאו מלוה, או לפי פירוש אחר שקבע עמו זמן לתשלום. ממבט ראשון (ולא עיינתי בפוסקים) נראה שחשבון חשמל שהגיעו לפני סיום השביעית הוא כדין "עשאו מלוה". בכל אופן, הציווי לא לגבות את החוב מוטלת על המלוים. ואם היהודי הדתי הוא במצב של לווה, והתובעים לא הולכים לפי ההלכה, ויתבעו אותו בבית משפט אז אין לו ברירה אלא לשלם, והאיסור מוטל על הגובים. על הלווה אין איסור להחזיר את החוב. ולא רק זה. אם המלוה הודיע שהוא משמט החוב כדין התורה, והלווה אומר אף על פי כן אני רוצה לשלם, כתוב במשנה שרוח חכמים נוחה הימנו. עוד יש לציין שנפסקה הלכה ששמיטת כספים בזמן שאין היובל נוהג היא מדרבנן (וזה כולל את תקופת בית שני), ולפי אחד התירוצים בגמרא, על פי זה ייסד הלל הזקן את תקנתו, כיון שהחיוב הוא רק מדרבנן. לפי פירוש אחר, בגלל שבסמכות בית דין להפקיע ממון מהפרט לפי ראייתם, הרי הם יכולים להפקיע ממון ולתתו למלוה, ועל סמך כוח זה של בית דין הוא תיקן את תקנתו. בכל מקרה תקנתו היתה לטובת העניים, שהיה חשש שיימנעו מלהמלוות להם בגלל שיפחדו מהשמטת החוב.
כל המקרים שציינת הם לא הלוואות. אלא חוב שנוצר ממכירת דברים. ואז לא בכל מצב הם משמטים. וכך לשון המשנה. "הקפת החנות אינה משמטת ואם עשאה מלוה הרי זו משמטת." כלומר מי שקונה בהקפה מחנות זה לא משמט אא"כ הוא סיכם את החוב ועשאו מלוה, או לפי פירוש אחר שקבע עמו זמן לתשלום. ממבט ראשון (ולא עיינתי בפוסקים) נראה שחשבון חשמל שהגיעו לפני סיום השביעית הוא כדין "עשאו מלוה". בכל אופן, הציווי לא לגבות את החוב מוטלת על המלוים. ואם היהודי הדתי הוא במצב של לווה, והתובעים לא הולכים לפי ההלכה, ויתבעו אותו בבית משפט אז אין לו ברירה אלא לשלם, והאיסור מוטל על הגובים. על הלווה אין איסור להחזיר את החוב. ולא רק זה. אם המלוה הודיע שהוא משמט החוב כדין התורה, והלווה אומר אף על פי כן אני רוצה לשלם, כתוב במשנה שרוח חכמים נוחה הימנו. עוד יש לציין שנפסקה הלכה ששמיטת כספים בזמן שאין היובל נוהג היא מדרבנן (וזה כולל את תקופת בית שני), ולפי אחד התירוצים בגמרא, על פי זה ייסד הלל הזקן את תקנתו, כיון שהחיוב הוא רק מדרבנן. לפי פירוש אחר, בגלל שבסמכות בית דין להפקיע ממון מהפרט לפי ראייתם, הרי הם יכולים להפקיע ממון ולתתו למלוה, ועל סמך כוח זה של בית דין הוא תיקן את תקנתו. בכל מקרה תקנתו היתה לטובת העניים, שהיה חשש שיימנעו מלהמלוות להם בגלל שיפחדו מהשמטת החוב.
וסתם הערה
היתר עיסקא שנוצר בימי הביניים כדי לאפשר הלוואות בריבית, ולאפשר קיום בנקאות שהחלה להיות מרכיב חשוב בכלכלה, היה הרבה יותר מרחיק לכת. גם בגלל שנעשה אחרי תקופת התלמוד (אלף שנה אחרי), וגם בגלל שריבית היא דין תורה ממש. כמובן שההיתר לא היה מצוץ מהאצבע, והוא מבוסס על עריכת שותפות ועל פי עקרונות שכבר הופיעו בגמרא, לגבי השקעות כספים שהם שונות מהלוואות במובן שיש נטילת סיכונים בצד הסיכויים. והלכות ריבית בגמ' הם מההלכות המסובכות שיש. אבל כמובן שבבין אדם לחבירו ראוי לא להפעיל את ההיתר הזה, ובדרך כלל לא מפעילים אותו, וכך פועלים כל הגמ"חים שנותנים הלוואות בלי ריבית.
היתר עיסקא שנוצר בימי הביניים כדי לאפשר הלוואות בריבית, ולאפשר קיום בנקאות שהחלה להיות מרכיב חשוב בכלכלה, היה הרבה יותר מרחיק לכת. גם בגלל שנעשה אחרי תקופת התלמוד (אלף שנה אחרי), וגם בגלל שריבית היא דין תורה ממש. כמובן שההיתר לא היה מצוץ מהאצבע, והוא מבוסס על עריכת שותפות ועל פי עקרונות שכבר הופיעו בגמרא, לגבי השקעות כספים שהם שונות מהלוואות במובן שיש נטילת סיכונים בצד הסיכויים. והלכות ריבית בגמ' הם מההלכות המסובכות שיש. אבל כמובן שבבין אדם לחבירו ראוי לא להפעיל את ההיתר הזה, ובדרך כלל לא מפעילים אותו, וכך פועלים כל הגמ"חים שנותנים הלוואות בלי ריבית.
קשקוש בלבוש המקורי
New member
שאלה טובה
אני מקווה, שלפחות הפעם תסכים איתי, שאני מסכים אתך...
ישנו דווקא ארגון לצדק חברתי הנקרא בשם: "מעגלי צדק" והוא דווקט דואג לכל הדברים, שאתה היית רוצה, שידאגו להם: זכויות נכים, זכויות עובדים וכו'. עד היום השי הישגים נאים בצחום החברתי. הנושא החברתי דווקט מפותח מאוד בקרב היהדות הדתית. גמחי"ם למיניהם מכל המינים ומכל ה"צבעים", אלא שרובם סגורים לקהילות מסוימות. הסיבות לכך הן בעיקר תקציביות. כיוון שכל הגמחי"ם מתבססים על תרומות והתורמים הם בעיקר בני הקהילות, משום כך אין להם עניין לפרוץ את המסגרות ולסכן בכך את קיומם. גמחי"ם נוספים קיימים בעיקר בקרב הציבור החרדי ומטרתם לתמוך כלכלית ורפואית בעיקר באנ"ש. לא מן הנמנע, שכאן מעורבים גם שיקולים פוליטיים, אבל אם ניקח בחשבון את הסיכוים לגייס תרומות בקרב הציבור החילוני למטרות, שאינן דתיות בהכרח (לבד מעצם המצווה לעזור לזולת), נמצא את עצמנו בגירעון גדול. לכן הציבור הדתי איננו מנפנף בדגל החברתי, משום שנושא זה טבוע אצלו בדמו. ואני שואל באמת: מדוע לא יתאחד הציבור החילוני באותם דברים, שאינם נוגעים במישרין למטרות דתיות (ישיבות, תלמודי תורה וכו')? החובה לעזור איננה רק דתית. גם היהודי החילוני עלול חלילה להזדקק לתרופה יקרה, שאיננה כלולה בסל הבריאות אטו לניתוח מסובך בחו"ל. מדוע ימצא עצמו מול שוקת שבורה רק בגלל, שאין לו מספיק חברים עשירים, ואילו הציבור הדתי קרוב יותר לעצמו? אמנם ישנם לא מעט ארגונים, הפועלים למען כלל הציבור, אולם אלה נתמכים לרוב על ידי קרנות או על ידי פילנטרופים עשירים. לעומתם - הארגונים הקטנים, החיים מתרומות, לא יכולים להרשות לעצמם להתרחב מעבר למעגל הדתי מהסיבות שלעיל, וכפועל יוצא כל אלה, המנפנפים בדל החברתי, יוצאים לרוב "קרחים" בשל חוסר מעורבותם בעשייה החברתית. כמובן, שדברים אלו לא נועדו להכפיש את הכלל וגם לא את הפרט. לכל אחד ואחד יש את הסיבות שלו, אבל אלה הם פני הדברים, כפי שאני רואה מבעד ל"משקפיים" שלי. אני אישית בעד שיתוף הציבור החילוני בעזרה למען הזולת. השאלה היא, כמה מתוכם "ירימו את הכפפה" ביודעם, שכל אחד מהם עלול לעמוד ם מהצד השני של המתרס. אגב פרוזבול שים לב, ש/התקנה נתקנה כמובן עבור יהודים שומרי מצוות, המקפידים, שלא להלוות ולא ללוות כסף בריבית. ע"פ התקנה המקורית עלול היה המלווה להפסיד את כל הקרן בנוסף על עצם ההלוואה ללא שום ריווח. בכלל, אם נעקוב אחר מצוות התורה, נמצא, שכמחציתן עוסקות בעניינים חברתיים דווקא, אבל האם מישהו יודע להעריך את זה?! מסכת שלמה במשנה (מסכת "אבות") נכתבה על עניינים, שבין אדם לחברו, ועוד כהנה וכהנה... צריך רק לחפש לא בכותרות כלי התקשורת אלא דווקא במקומות הכי פחות בולטים. בטוח, שנמצא.
אני מקווה, שלפחות הפעם תסכים איתי, שאני מסכים אתך...
כבר הסברתי לך פעם
אבל אסביר שוב: האזרח החילוני הממוצע בישראל משלם עשרות שנים בחייו אחוזים ניכרים מהכנסתו כדי לספק שירותי בריאות, חינוך, פנסיה וקצבאות שונות לעניי המדינה שכמעט כולם חרדים וערבים. אז נא לא לבלבל ולהטעות (את מי שמאמין לך) כאילו לציבור החרדי יש איזה מונופול על גמילות חסדים.
אבל אסביר שוב: האזרח החילוני הממוצע בישראל משלם עשרות שנים בחייו אחוזים ניכרים מהכנסתו כדי לספק שירותי בריאות, חינוך, פנסיה וקצבאות שונות לעניי המדינה שכמעט כולם חרדים וערבים. אז נא לא לבלבל ולהטעות (את מי שמאמין לך) כאילו לציבור החרדי יש איזה מונופול על גמילות חסדים.
קשקוש בלבוש המקורי
New member
טעות החשבון
תל אביבי יקר באמת! רק הרשה נא לעדכן אותך: גם אני הדתי משלום כבר עשרות שנים אחוזים ניכרים מהכנסותיי וכמוני ם רבים מהציבור החרדי (אם כי... אפרט בהמשך) כדי לספק שירותי בריאות, חינוך פנסיה וקצבאות לעניי המדינה, שחלק לא מבוטל הם דווקא חילוניים, שהמזל לא שיחק להם (והאמן לי, שאני יודע מ"כלי ראשון"). אבל כדשי לא להתבלבל אומר באופן זה (וזו דעתי האישית כמובן): אני רואה חשיבות רבה בלימוד תורה. גם בקרב הציבור הדתי הלאומי יש ישיבות וכוללים, שבהם לומדים במשך מספר שנים עד לרגע, שבו יוצאים לשוק העבודה (אפשר כרבנים ואפשר גם כאנשי מדע לאחר לימודים מתאימים). אבל בין אלה, שמשלמים מיסים בציבור החרדי (ויש לא מעט כאלה), הם גם "תורמים" לתרבות (תיאטרון, ספורט וכיו"ב), שאין להם כלל חלק ונחלה בהם. וחוץ מזה אתה יודע ניטב את המלחמות בכנסת על התקציבים לציבור החרדי (וזו אחת הסיבות, שיהדות התורה לא נמצאת בגואליציה (סליחה! קואליציה). אחוז התקציב שלהם מזערי ביותר. עיקר הכסף, שאתה ואני משלמים לאוצר הולך לביטחון (הלוואי!) ולעוד דברים. אז אם יש לך טענות בדבר המיסים הגבוהים, אולי נקים פורום מיוחד בעניין זה, כי שנינו נמצאים באותה "סירה". שנינו מממנים את הממשלה המנופחת ואת טיוליהם של השרים השונים לחו"ל, ואין צריך לומר: לשכות, עוזרים, רכב, נהגים וכו' וכו'. אין זה הוגן לקפח את העני ואת החלש, בגלל המיסים. לכל היותר אתה יכול להגביל את עצמך ולא לתרום לעניים חרדים, המהווים כוח עבודה יעיל המדינה, ורק משום סיבות פוליטיות הכניסו עצמם למעגל העוני (אם לא שמעת על ארגון "פעמונים", הפועל בקו מנוגד לגישה זאת, אהיה מוכן לגלות לך על כך טפח (יש להם אפילו פורום באתר "בשבע"). אבל מכאן ועד ל"הענשת" אלה, שלא חטאו, וכל חייהם עבדו ושילמו מיסים כמוני וכמוך, וכאשר הגיעו למצוקה עקב סיבות בריאותיות, המדינה התעלמה מהם ושלחה ל"שנורר" כסף מהציבור הרחב. אז הטענות שלך לא צריכות להיות מופנות כלפיהם אלא כלפי הממשלה, שיש לה את כל התקציבים שבעולם לגרש יהודים מבתיהם ולקרב את את הטילים ואת הרקטות אל תוך הארץ, אבל איננה מוצאת את התקציבים המתאימים לשקם את הפליטים וכן לסייע למטרות רווחה לאלה, שזקקים לכך באמת (מיהו שר הרווחה כיום? אתמול? שלשום?...). כדי לא להיות חשוד חשוד בפוליטיזיה, אינני חושב, שממשלה ימנית הייתה פועלת טוב יותר. רק מי שמאמין בבורא ובתורה באמת, יודע, שמצב זה יחלוף תוך כמה עשרות שנים (200 שנה לכל היותר). אבל בינתיים, כדי שהזמן יחלוף מהר יותר, אסור לנו להתעלם מהחלשים.
תל אביבי יקר באמת! רק הרשה נא לעדכן אותך: גם אני הדתי משלום כבר עשרות שנים אחוזים ניכרים מהכנסותיי וכמוני ם רבים מהציבור החרדי (אם כי... אפרט בהמשך) כדי לספק שירותי בריאות, חינוך פנסיה וקצבאות לעניי המדינה, שחלק לא מבוטל הם דווקא חילוניים, שהמזל לא שיחק להם (והאמן לי, שאני יודע מ"כלי ראשון"). אבל כדשי לא להתבלבל אומר באופן זה (וזו דעתי האישית כמובן): אני רואה חשיבות רבה בלימוד תורה. גם בקרב הציבור הדתי הלאומי יש ישיבות וכוללים, שבהם לומדים במשך מספר שנים עד לרגע, שבו יוצאים לשוק העבודה (אפשר כרבנים ואפשר גם כאנשי מדע לאחר לימודים מתאימים). אבל בין אלה, שמשלמים מיסים בציבור החרדי (ויש לא מעט כאלה), הם גם "תורמים" לתרבות (תיאטרון, ספורט וכיו"ב), שאין להם כלל חלק ונחלה בהם. וחוץ מזה אתה יודע ניטב את המלחמות בכנסת על התקציבים לציבור החרדי (וזו אחת הסיבות, שיהדות התורה לא נמצאת בגואליציה (סליחה! קואליציה). אחוז התקציב שלהם מזערי ביותר. עיקר הכסף, שאתה ואני משלמים לאוצר הולך לביטחון (הלוואי!) ולעוד דברים. אז אם יש לך טענות בדבר המיסים הגבוהים, אולי נקים פורום מיוחד בעניין זה, כי שנינו נמצאים באותה "סירה". שנינו מממנים את הממשלה המנופחת ואת טיוליהם של השרים השונים לחו"ל, ואין צריך לומר: לשכות, עוזרים, רכב, נהגים וכו' וכו'. אין זה הוגן לקפח את העני ואת החלש, בגלל המיסים. לכל היותר אתה יכול להגביל את עצמך ולא לתרום לעניים חרדים, המהווים כוח עבודה יעיל המדינה, ורק משום סיבות פוליטיות הכניסו עצמם למעגל העוני (אם לא שמעת על ארגון "פעמונים", הפועל בקו מנוגד לגישה זאת, אהיה מוכן לגלות לך על כך טפח (יש להם אפילו פורום באתר "בשבע"). אבל מכאן ועד ל"הענשת" אלה, שלא חטאו, וכל חייהם עבדו ושילמו מיסים כמוני וכמוך, וכאשר הגיעו למצוקה עקב סיבות בריאותיות, המדינה התעלמה מהם ושלחה ל"שנורר" כסף מהציבור הרחב. אז הטענות שלך לא צריכות להיות מופנות כלפיהם אלא כלפי הממשלה, שיש לה את כל התקציבים שבעולם לגרש יהודים מבתיהם ולקרב את את הטילים ואת הרקטות אל תוך הארץ, אבל איננה מוצאת את התקציבים המתאימים לשקם את הפליטים וכן לסייע למטרות רווחה לאלה, שזקקים לכך באמת (מיהו שר הרווחה כיום? אתמול? שלשום?...). כדי לא להיות חשוד חשוד בפוליטיזיה, אינני חושב, שממשלה ימנית הייתה פועלת טוב יותר. רק מי שמאמין בבורא ובתורה באמת, יודע, שמצב זה יחלוף תוך כמה עשרות שנים (200 שנה לכל היותר). אבל בינתיים, כדי שהזמן יחלוף מהר יותר, אסור לנו להתעלם מהחלשים.
הפרוזבול הוא דוגמא מצויינת
שכשרוצים להתגמש מוצאים כבר דרך. חבל שאצל היהודים דיני ממון חשובים יותר מדיני נפשות... בעיני זה כמובן הכל מופרך או איך מס הכנסה היה קורא לזה? עסקה מלאכותית. ברם כחילוני, כל הדת בעיני כזאת אבל אלו שמאמינים חייבים ללחוץ להמשך רפורמה בנושא. לפעמים יש כאן דיבורים על כך שרבנים לא יעשו כלום וכו'. הם יעשו גם יעשו אם יהיה לחץ והאוירה ברחוב תשתנה. לכן כל כך חשובה הנראות (כתבות באתרים, מצעדים, יציאה מהארון בקהילה וכו').
שכשרוצים להתגמש מוצאים כבר דרך. חבל שאצל היהודים דיני ממון חשובים יותר מדיני נפשות... בעיני זה כמובן הכל מופרך או איך מס הכנסה היה קורא לזה? עסקה מלאכותית. ברם כחילוני, כל הדת בעיני כזאת אבל אלו שמאמינים חייבים ללחוץ להמשך רפורמה בנושא. לפעמים יש כאן דיבורים על כך שרבנים לא יעשו כלום וכו'. הם יעשו גם יעשו אם יהיה לחץ והאוירה ברחוב תשתנה. לכן כל כך חשובה הנראות (כתבות באתרים, מצעדים, יציאה מהארון בקהילה וכו').
הפליט משוק הדגים
New member
שמירת הברית? צ"ע
ענין שמירת הברית ע"פ המבואר בזוהר הקדוש התבטא (ועד היום מתבטא) כנושא מרכזי שבעקבותיו 'נולד' התיקון הכללי בחסידות ברסלב. הרבה נכתב בספרים הק' על ענין זה, אבל חוץ מחסידות ברסלב לא ידוע שלקחו ועשו מזה ענין ראשון במעלה מסוגו בחסידויות האחרות, יותר מענייני קדושה אחרים. אשמח לדעת - אם ידוע לך ותוכל לפרט ע"י איזו חצר חסידית נוספת נהי'ה ענין זה ראשון במעלה מסוגו. ואם הבנתי נכון - האם ביהדות ע"פ ליטא, ענין שמירת הברית הי'ה ענין שבנקל כיון שלא היתה השפעת החסידות והקבלה? או שהתכוונת שפשוט לא 'נגעו' או התעסקו עם הענין הזה ודוקא היום - מנהיגי הציבור החרדי הקיצוני (שע"י נטורי קרתא) נמנים עם הפלגים של 'פרושים' ו'קנאים' שאינם משתייכים לחצרות חסידיות, אלא הם קבוצות ליטאיות שנמצאות כאן עוד מראשוני תלמידי הגר"א שהגיעו לארץ הק'. נכון שגם סאטמר שהיא חצר חסידית ועוד כמה חצרות קטנות מצטרפות, אך הן לא הרוב. הפליט משוק הדגים
ענין שמירת הברית ע"פ המבואר בזוהר הקדוש התבטא (ועד היום מתבטא) כנושא מרכזי שבעקבותיו 'נולד' התיקון הכללי בחסידות ברסלב. הרבה נכתב בספרים הק' על ענין זה, אבל חוץ מחסידות ברסלב לא ידוע שלקחו ועשו מזה ענין ראשון במעלה מסוגו בחסידויות האחרות, יותר מענייני קדושה אחרים. אשמח לדעת - אם ידוע לך ותוכל לפרט ע"י איזו חצר חסידית נוספת נהי'ה ענין זה ראשון במעלה מסוגו. ואם הבנתי נכון - האם ביהדות ע"פ ליטא, ענין שמירת הברית הי'ה ענין שבנקל כיון שלא היתה השפעת החסידות והקבלה? או שהתכוונת שפשוט לא 'נגעו' או התעסקו עם הענין הזה ודוקא היום - מנהיגי הציבור החרדי הקיצוני (שע"י נטורי קרתא) נמנים עם הפלגים של 'פרושים' ו'קנאים' שאינם משתייכים לחצרות חסידיות, אלא הם קבוצות ליטאיות שנמצאות כאן עוד מראשוני תלמידי הגר"א שהגיעו לארץ הק'. נכון שגם סאטמר שהיא חצר חסידית ועוד כמה חצרות קטנות מצטרפות, אך הן לא הרוב. הפליט משוק הדגים
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.