שאלה בקשר להלכה

[Brutalist]

שאלה בקשר להלכה

כתוב בתורה שאסור משכב זכור. אבל למה בדיוק התכוונה התורה? יש כל מיני דרכים שגברים יכולים לקיים פעילות מינית יחד אז למה הכוונה פה?

 

[סבבב]

על פי רש"י...

שזה נחשב לפירוש הפשט המקובל ביותר, הכוונה היא ל- "מכחול בשפורפרת", קרי - חדירות.

 

[יום.]

יותר נכון

"חדירה", לא? ו"כמכחול בשפורפרת" לא בא לתאר יחסים בין גבר לאישה? אגב למיטב ידעתי מין אורלי לדוגמא אינו אסור לפי ההלכה, אבל ידעתי מועטיה בנושא. האם במפגש שהיה עם הרב הועלו שאלות כאלו? אנא שתפו.

 

[ריק בש]

זה לא נגמר ברש"י. זה השולחן ערוך

בנוסף, מין אוראלי נקרא ביאה דרך איברים ואסור כמו חיבוק ונישוק בעלי כוונה מינית, מדין קרבה לעריות. לרוב הדעות, עוברים באיסור דומה אם "לא שומרים נגיעה", עם אישה נידה, שגם היא אסורה במגע של חיבה מדין קרבה לעריות. במין אוראלי יש גם הוצאת זרע לבטלה.

 

[מנסון1]

רק

שעל ביאה דרך איברים וחיבוק ונישוק של תאווה, אין חיוב מיתה. ומחלוקת הראשונים אם זה איסור תורה (דעת הרמב"ם) או איסור דרבנן. (דעת הרמב"ן). כך כמדומני. ומכחול בשפופרת אכן נאמר גם על משכב זכר. באשה יש 2 ביאות, כדרכה ושלא כדרכה, ובאיסורי עריות חייבים על שתיהן. ובין גברים כמובן יש רק האופציה המקבילה ל"שלא כדרכה".

 

[תל אביבי1]

"חיוב מיתה"

מדובר בחיוב מיתה בידי שמיים או בציווי אלוהי לבימ"ש של מטה להוציא להורג? על איזה עוד עבירות חייבים במיתה?

 

[BabyBoy1]

נלחץ? ../images/Emo3.gif

 

[תל אביבי1]

../images/Emo6.gif אוי, איך הצחקת אותי

 

[מנסון1]

אצל תל אביבי יש "חיוב מיטה"

 

[מנסון1]

יש מקרים שהחיוב מיתה

הוא בידי שמים, ויש שהוא מסור לביצוע בבית דין. איסורי עריות כמעט כולם הם חיובים על בית דין, וכמו כן חילול שבת, רציחה, עבודה זרה. אבל יש לציין, שהבית דין הנדרש לכך הוא בית דין של 23 ושיהיו סמוכים, כלומר סמוכים זה מזה מתקופת משה רבינו, והסמיכה בטלה בתקופת התנאים אחרי החורבן. כך שבימינו אין לבית דין סמכות להרוג. והרבנות בקום המדינה לחצה לבטל עונש מוות שהיה ירושה מהחוק המנדטורי. חוץ מזה, גם בתקופת חז"ל שהיתה סמכות, היו לכך כל כך הרבה הגבלות, שלמעשה היה כמעט בלתי אפשרי להוציא מישהו למוות, אלא אם כן הוא ממש התעקש למות. לכן מופיע במשנה שסנהדרין שמוציאה להורג פעם אחת בשבעים שנה נקראת קטלנית. כלומר גם זה יותר מדאי. אולם ברגע שהבית דין לא מוציא להורג, נשאר חיוב מיתה מהשמים, אבל לגביו מועיל תשובה לבטל גזר הדין. בימי הגלות היו בתי דין שהפעילו מכח תקנות מיוחדות עונשי מוות, במיוחד נגד מלשינים שהסגירו יהודים וסיכנו את חייהם בשביל בצע כסף או מניעים אחרים פסולים. זה בערך מה שידוע לי, אני מקווה שדייקתי.

 

[תל אביבי1]

תודה רבה

תגיד, רק לי יש את התחושה שיש איזה נסיגה כללית ביהדות של ימינו? כלומר, תמיד כשאתה מספר על תקופת חז"ל ועל הסנהדרין אני נפעם מההומניות והאנושיות והמחשבה המאד מתקדמת (שלא לומר שמאלנית קיצונית ששמה את כבוד האדם וחירותו במרכז) שהיתה נהוגה אז, וכשאני חושב על "גדולי הדור" של ימינו - אני קצת מתבייש... תודה רבה על ההסבר המחכים

 

[סבבב]

אני נוטה להסכים איתך מאוד...

כמה שמדברים על הפרימיטיביות של פעם, מסתבר שפעם כההומניות לא היתה צד פוליטי כולם פעלו בה, וזו דרכה האמיתית של התורה והיהדות: הומניות, חסד וצדק!!!

 

[תל אביבי1]

אז מה קרה בדרך?

למה ואיפה ומתי חל הקילקול?

 

[קצת מסובך]

../images/Emo119.gif בגדול,

אלפיים שנות גלות, ניוון וחרדה... היהדות הצטמצמה והצטמקה לקיום מצוות והישרדות בלבד.

 

[תל אביבי1]

נכון, אבל

אנחנו חיים בארצינו כבר 100 שנה ונהנים מעצמאות כבר 60 שנים. ישראל הפכה למעצמה עולמית בהמון תחומים, היא אחת מהמדינות העשירות בעולם (נדמה לי מקום 20), יש פה השגים מופלאים שאין להם תקדים גם במדינות ותיקות בהרבה מאיתנו בתחומי המדע, הרפואה, הקולנוע, הספרות, החוק והמשפט, הספורט, הצבא, השפה העברית, האקדמיה - ועוד. אז למה דווקא היהדות הופכת לכזו רזה וקטנונית ומצומקת מבלי שום יכולת לפרוש כנפיים ולעוף?

 

[סבבב]

אז ככה...

למדתי במכינה קדם-צבאית, שבה ראש הישיבה היה רק שתמיד מצא הקלות (יחסית לרבנים אחרים). הוא תמיד אמר: "גדולתו של רב היא שהוא מוצא איך להקל. להחמיר כולם יכולים, לא צריך להיות בשביל זה רב." אם כל הרבנים היו כמוהו - מצבינו הכללי היה טוב יותר. אז מה קרה? כל רב שירצה להתיר משהו פוחד מחרמות וגידופים של המחמירים, ועל-כן לא מוצא את האומץ לעשות זאת. היהדות כן מתפתחת וכן מתאימה את עצמה למציאות, אך זה פשוט לוקח לה זמן, הרבה זמן... אבל בסוף זה קורה... את ההקצנה הדתית אפשר לראות בדר"כ עם ההקצנה הפוליטית... ומרגע שהפוליטיקה והדת חברו להם - נוצר המצב הזה...

 

[דניאל קאופמן]

מה הקשר לפוליטיקה?

דוקא החרדים, שהם א-פוליטיים במוצהר, נמצאים במצב קשה יותר בהיבט הזה.

 

[סבבב]

החרדים א-פוליטיים?

אין דבר יותר פוליטי מהחרדית... כוונתי כמובן אצל החרדים - לפוליטיקה הפנימית שלהם. המאבק בין אשכנזים לספרדים, בין חסידים וליטאים, בין חצרות החסידויות... מכיוון שכל אדמו"ר או גדול הדור לא יכול להוציא פסקים מקלים כי כל השאר יתקפו אותו (הכוונה לכל מתנגדיו מהפלגים והחצרות האחרות) - אז אף אחד מהם לא יוציא פסק מקל...

 

[דניאל קאופמן]

זה לא מדויק

אם אתה מתכוון לפוליטיקה הפנימית שלהם, זה משהו אחר. פוליטיקה היתה תמיד ותמיד תהיה בכל חברה. אני מאמין שגם בקהילות יהודיות היתה פוליטיקה פנימית משחר ההיסטוריה. כבר בתורה אפשר לראות את קורח ועדתו. ספרי מלכים, שמואל ודברי הימים מספקים אף הם דוגמאות לרוב. ברם, על הרבנים הגדולים באמת זה לא כל כך משפיע. דוגמה קלאסית את יכול לראות מהרב נויברט, שידוע כת"ח גדול ובקי במיוחד בהלכות שבת, וגם מקל גדול. את הגרסה הראשונה של הספר "שמירת שבת כהלכתה" הציבור קבר קבורת חמור, כי כולם טענו שהוא מקל מדי. הוא ידע את זה, וזה לא הפריע לו להוציא את הספר. עכ"פ, כשהוא ראה את התוצאה הוא כתב את הספר מחדש עם פחות קולות, וזו המהדורה הנפוצה היום. עוד דוגמה אפשר לקחת מהרב גורן שהתיר עגונות והיו עליו הרבה חולקים. הוא עשה את זה בכל זאת, ולא פחד מאף אחד.

 

[מנסון1]

וגם

הרב עובדיה יוסף פוסק איך שנראה לו ולא שם לב כנגד המלעיגים, והוא גם נחשב בדרך כלל מיקל, במיוחד בהשואה לפוסקים החרדים האשכנזיים. וגם הרב אלישיב המחמיר כביכול, לא נראה לי שבאמת מעניין מה יגידו עליו, ובזמנו הוא נכנס לבית הדין של הרבנות הראשית למרות המתנגדים, ובכל זאת המחותן שלו היה הסטייפלער שהיה מהליטאים המחמירים ומהמתנגדים לרבנות. וגם כשקמה החסידות, והביאה איתה חומרות כמו איסור מצה שרויה, הנחת 2 זוגות תפילין, החמרות בסכין השחיטה המתנגדים לא קיבלו חומרות אלו, ואחד החרמות שיצאו בזמנו נגד החסידים שמי שמחמיר כמוהם בסכין שחיטה יפסלו את שחיטתו. (כך שמעתי). גדול פוסקי ליטא בדורות שלפני השואה היה ר' יצחק אלחנן והיה ידוע כמיקל גדול. אבל צריך לדעת שטווח הקולות והחומרות הוא מוקצב. זה ניידות בתחום שיקולי ההלכה. הרי אפילו באיסור קטניות של האשכנזים שזה אפילו לא תקנה אלא מנהג, לא שמעתי על אף רב אשכנזי כולל מהמזרחי המתונים שיעלה בדעתו לבטל מנהג זה. בודאי אף רב לא יתיר סתם איסור דרבנן, ובודאי לא איסור תורה. אלא המחלוקות הם אם מקרים שונים כלולים באיסורי דרבנן ודאורייתא או לא. בדרך כלל במקרים שנוצרו עם התפתחות החיים ולא היתה להם התיחסות מפורשת מקדמא דנא. וגם כשאומרים רב מיקל או רב מחמיר זה לא שתמיד הוא כך. יש מקרים שרב שנחשב מיקל יחמיר, כמו הרב עובדיה שאוסר פיאות נכריות לנשים, ויש מקרים שרב מחמיר יקל. כי בכל אופן הם בוחנים כל מקרה לגופו על פי דרך לימודם והשקפתם.