עיפנו!
מי אמר את זה? אז ראשית - ברכת ברוך הבא לאורחנו החדש. נעים לראות כאן פנים חדשות, נושאים חדשים ו... שיהיה מעניין. קצת קשה לי להגיב על כל הדברים, שנכתבו פה (למי, שאיננו יודע, הפורום עוד לא שילם את משכורתי...) בחן ובטוב טעם, לכן בחרתי להגיב על הקטע האחרון. כבר ראינו בהתנתקות הנוראה ולאחר באירועים המבישים בעמונה, שכאשר השלטון רוצה לרמוס, שום מכשול לא יעמוד בדרכו. העם עם כל הכבוד עייף לא ממלחמות ולא מטרור אלא ממאבקים פנימיים. גם בתוך המחנה הלאומי נשמעו קולות מסוג "אל תגעו במשיחיי"; אם נסרב לפקודת הצבא, זה יהיה הסוף של צה"ל (לבסוף ראינו את הסוף דווקא בשל הישוןת והנחישות. היכן חיילינו החטופים? היכן תוצאות המלחמה לשחרורם? ועוד הרבה שאלות, שהמחשב הקטן, שברשותי (וגם השעון) לא יספיק להכיל את כל אלה. היהודי המאמין איננו ישן טוב בלילה. אבל הפגנות?! זו החוכמה של הציבור החרדי נגד בית המשפט העליון ונגד מצעדי הגאווה... הציבור הדתי-לאומי לעומתו הוא כזה, שלמרות הכל (גם כיום) צה"ל הוא שלנו והמדינה היא שלנו... קשה למתוח ביקורת על איש. איך אמר כאן מנסון? הדור נחלש. הגמרא מביאה מספר פעמים מצבים, שבהם אין לבן אנוש מה להציע כפתרון להם, והיא מסיימת: ועל מי יש לנו להישען? על אבינו שבשמים. מי שרוצה, יראה דווקא את הצד הנסתר של האמונה (ובזה כוחה), יראה את דברי הנביאים, שחזו את התקופה, ויאמין, שלפי כל הסימנים אנו הולכים וקרבים יותר ויותר לקראת הגאולה. האדם הלא מאמין יחפש תמיד את האשם אצל הצד האחר. למי שלא מכיר את הרב "מי הצודק", אגלה, כי באמת אין לנו מה לחפש אמונה בצד הנגלה. יש בו כל כך הרבה סתירות, עד כי הדבר הקל ביותר היה להוריד את הכיפה ואת שאר המצוות ולהפוך לחילוני. אבלך זה רק לכאורה. לרוב האדם החילוני מגלה סתירה הרבה יותר גדולה בעולמו שלו אבל קשה מאוד לעבור לצד השני של המתרס. זה דורש הקרבה אדירה מצד שמירת שבת, כשרות, תפילין, ועוד ועוד... לכן הוא מדחיק את סתירותיו פנימה. היהודי הדתי לעומת מאמין, שהכל מאת ה' יתברך, ושבסופו של דבר השינוי בוא יבוא. הוא מאמין גם בתוחלת החיים ובתכליתם. אינני רוצה לקחת דומאות קיצוניות של אי הכרה במדינה וכו' (גם הציבור החרדי, שמכיר במדינה אד הוק ושולח את נצייו לכנסת, איננו רואה בה אלא כלי להשמת מטרותיו). אלה, שמכירים במדינה גם דה-יורה, הם אלה, שמאמינים, שהמדינה היא חלק מתהליך הגאולה. משום כך מניפים את דגל ישראל ומתפללים תפילה חגיגית ביום העצמאות ועוד. אם כן, יש עוד המון דברים לזעוק עליהם. מדוע למשל לא מקימים קול זעקה על מיעוט הגשמים דווקא בערב שנת שמיטה? שוב חזרנו לחולשת הדור. מי שלמד מסכת "תענית" ייווכח, שבזמן הגמרא תפילה הייתה תפילה. אין בזה חלילה לקטרג על איש ואין צורך לומר על קהל או עדה. זוהי תמונת מצב, כפי שאני רואה אותה דרך משקפיי הצרים. אם יש למישהו הצעות אחרות... איך אמרה נעמי שמר? הכל פתוח! עוד לא מאוחר!... שבת שלום!
