ייצור מים - בהבנת סריגה צבאית
אין הכוונה שבמעבדה מחשמלים זוג מולקולות מימן2 למולקולת חמצן2 (כן, אני יודע. פרודות בעברית). ייצור מבחינת ההשקעה הדרושה להבאת מים אל נקודת הצריכה. במרכז הארץ מדובר על הפעלת משאבות, הן לשאיבה והן להחדרה, שימוש במטהרים (איגוד ערים דן מייצא מי שפכים מטוהרים להשקייה בלבד - אלו המים בצינורות האדומים, להבדיל מהכחולים בהם מים ראויים לשתיה), שימוש באמצעי נגד החלדה (שיתוך) בקוים, כולל פיצויים לחקלאים ששימוש בהגנה קטודית בשתחם פוגע בהם (כתוצאה מהקרבה אנודית של חממות וגדרות מתכת סמוכות לקו) ועוד. בדרום המצב קשה יותר - מדובר על עלות שינוע המים מהכינרת לכל הנגב דרך המוביל הארצי, כולל עלות הקמתו ותיחזוקו של המוביל הארצי, כולל סיבסוד תושבי הנגב (הם משלמים עבור המים אותו מחיר כמו תושבי הגליל, למרות שלמדינה העלות גבוהה פי כמה). כל זה כרוך באנרגיה, חשמל - שריפת נפט או פחם בתחנות כוח. שאיבה, החדרה, הגנה, סינון, טיהור, תיאום לוגיסטי - לכל אלו יש מחיר בדולאצ'ים. במדינות עשירות במים, ניתן לשאוב מהמאגר המקומי ללא צורך בשינוע. ללא צורך בתחזוקת קוים ארוכים ויקרים, ללא צורך בהתפלה (לא הוזכרה למעלה כי למרות שהחברות המובילות בתחום ישראליות, בארץ מפגרים רחוק אחרי סעודיה). חברת מקורות, למרות היותה ישראלית ומספקת שירותים לקהל המקומי בלבד (לא מדויק, אבל אין חשיבות לקהלי המשנה לצורך העניין) היא בין חברות המים הגדולות בעולם. בערך מאותה סיבה שאגד היא בין חברות האוטובוסים הגדולות בעולם (אם לא הגדולה שבהן).
