צר לי, אבל הזוגיות שלכם
נגמרה לפני 3 שנים וקצת, בדיוק ביום שבו הרגשת משב רוח קל של שינוי ומשם זה רק הלך והתדרדר.
אם קודם היה לך בנזוג אוהב ומפנק, בנזוג שרצה להיות איתך כמה שיותר, שצחק איתך ושיתף אותך וכיבד אותך,
היום יש לך שותף לדירה (במקרה הטוב), שהביחד שלכם בא לידי ביטוי בארוחה משותפת אחת שגם בה הוא יושב
בעצבנות ובחוסר סבלנות ממהר לעיסוקיו. אם חשבת שפה הבעיה אז טעית ובגדול. הבעיה היא הרבה יותר גדולה
והיא אצלך. ביכולת שלך לספוג, לקבל הכל בשלווה יחסית (שנקראת מדברייך) ובעיקר בעובדה שאת ממשיכה
לתרץ את מעשיו ולסרב להסתכל לאמת בעיניים.
תמימות או פחד, או שניהם ביחד אבל על אחד מהם לפחות תצטרכי להתגבר אם את רוצה שינוי.
השינוי לא בטוח שיהיה זה שאת מייחלת לו - לקרב אותו אלייך, אלא שינוי שיגרום לך להבין שאת כבר נמצאת בליבה
של סערה שאת מתאמצת לקרוא לה משב רוח קל.
בהצלחה