רוצה לספר לכן משהו.

[עלה לא נידף]

אוי אוי אוי החולצה חרגה מקו המכנסים!

 

[אסתי קלי]

לגמריי

איזה חוסר פרופורציה בתגובות

 

[אמברושס]

עד המשפט האחרון שלך הסכמתי איתך.

אבל את באמת בוחרת להיעלב. אם יש מישהו שכן צריך להיעלב מכל הסיפור הזה, זה הנכד. הוא כ"כ שמח והתלהב, ואז הורידו ממנו את החולצה בכח (מה שנשמע גם קצת משפיל).
נכון, האמא לא התנהגה יפה. בעיניי זה היה חסר טקט. אבל אולי זה בכלל עצבים שהיו בינה ובין הילד? אולי זה לא קשור אליך בכלל?

וגם את בתור אישה מבוגרת, כ"כ טורחת לציין כמה נעלבת. תסלחי לי, אבל גם את האופי הפולני צריך לעצור באיזהו שלב. "אז כלות תזהרו איך שאתן מתנהגות בנוכחות החמות. היא נעלבת יותר מהאמא שלכן."
או במילים אחרות - "תזהרי, אני אעלב".

מאוד לא בוגר.

 

[dori78]

לא ברורה לי ההעלבות.

בלי להכיר את מערכת היחסים ביניכן ואת פרטי המקרה הספציפי, אני רוצה לספר מנסיוני.
אני לא אמא ולא חמות של אף אחד ובכל זאת:
יש לי דודה קצת קשה.
בני הדודים שלי נולדו כשהייתי כבר בוגרת (25) ונורא התרגשתי.
מהפעם הראשונה שרציתי לקנות להם מתנות, הבנתי את הפרינציפ:
היא לא מעוניינת בחפצים מיותרים בבית, היא לא מעוניינת להיות מחסן לבגדים שיהיו טובים בגודל בעתיד.
שמעתי את הקיטורים שלה על החברות שקונות בחנויות שלא בהכרח יש לה סניפים ליד הבית ונורא קשה לה להחליף.
שמעתי בשקט והסקתי את המסקנות המתבקשות.
אז אני לא קונה בלי להתייעץ איתה לפני כן, כדי שיתאים למה שהיא צריכה ורוצה.
זה חוסך לי את עוגמת הנפש ולה את הצורך להתרוצץ להחליף (פריט או מידה).
מרגע שהילדים מספיק גדולים, אני לוקחת אותם איתי לקניון הקרוב והם בוחרים מתוך מגוון מצומצם שאני מציעה
להם, כמובן לאחר התייעצות עם האמא.
דוגמה:
ביום ההולדת האחרון של הבת (7) לקחתי אותה למס' חנויות מצומצם לפי האפשרויות שסגרתי מראש עם אמא שלה.
פוף ורוד (שיתאים לשאר החדר), בגד כלשהו - חגיגי, ליום יום יש לה מספיק או נעליים חגיגיות.
חלק מהעניין זה גם החינוך לצרכנות נבונה. לא קונים מה שלא צריך. ככה האמא רוצה ואני זורמת איתה.
כן, זה מעצבן. אבל ככה זה - הם לא הילדים שלי.

אני מאוד מצטערת, אבל בעל המאה הוא לא תמיד בעל הדעה.
עם כל הכבוד הילדים הם שלה ולא שלך והחינוך שלהם על ראשה ולא על ראשך.
אם מה שנהוג בבית זה שקונים בגדים במידה הנכונה, לא צריך להכנע לילד שרוצה מותג מסוים אם אין את המידה שלו.
אם מה שנהוג בבית זה שההורים מחליטים, זה לא לעניין לתת לילד ללבוש את החולצה לפני שההורים אישרו.
יכול להיות שזה מה שכלתך ניסתה להעביר לילד - שאמא היא זאת שמחליטה, נקודה.

בכל מקרה, אני מאחלת לך שתדעי לקבל את השגיונות של כלתך ולהיות הבוגרת, כדי לא לפגוע בבנך ובנכדים.
חג סוכות שמח!

 

[עלה לא נידף]

חינוך? חולצה ארוכה מדי זה נושא חינוך?

כנראה שהחינוך לא משהו, אם אנילה הולכת לקנות משהו שאמא מרשה (כלתה מעדיפה בגדים - וזה מה שאנילה כל הזמן קונה), והילד הצליח לבחור משהו שיעביר את אמא שלו על דעתה. היא כבר אמרה שיחכה לשנה הבאה, אבל היא לא יכלה לחכות אפילו שעה והורידה ממנו את החולצה.

אני חושבת שברור מאוד מהסיפור מי הבוגר ומי הילדותי.

 

[איילת המתולתלת]

מי הבוגר ומי הילדותי? זה ממש קל:

מי הבוגרת? אף אחת.
מי הילדותית? שתיהן.
אז אין בכלל בעיה. יש התאמה מלאה בין החמות לכלה.

 

[dori78]

אני לא יודעת בן כמה הילד המדובר

אבל סליחה, מה הקשר בין חינוך לבין הפריט שהוא בחר?
כשמדובר בילדים קטנים, הם לא מסוגלים לקבל החלטות באופן רציונלי.
נורא קל להכנס עם הילד לחנות מותג, לתת לו לבחור משהו ואח"כ לגלות שזה לא מתאים.
לא נורא, אמא שלו כבר תתמודד עם הבכי כשהוא יבין שהוא לא באמת יכול להשתמש בזה עכשיו.

זה קצת כמו לתת לילד לבחור סוכריה, ושניה אחרי שהוא קרע את העטיפה לקחת לו את זה מהיד ולהגיד לו "תחכה לאחרי האוכל".
למה לתת לו לפתוח את הממתק? כי זה הכי קל, כי לא תמיד יש לסבתות כח להתמודד עם הילד שאומרים לו "לא".
הן כבר התמודדו עם הילדים שלהן, עכשיו שמישהו אחר יעשה את החלק הקשה.
היה כל כך קשה להסביר לו בחנות שאין מידה בשבילו?
לא תמיד אפשר לקבל כל מה שרוצים בחיים, לצערי רוב ההורים לא ממש מעבירים את המסר הזה לילדים שלהם עד שזה כבר מאוחר מדי.

 

[עלה לא נידף]

מתנה ליומולדת לא צריכה להיות רציונלית,

וכן אפשר לקבל מה שרוצים ביומולדת, גם אם זה לא ברשימת בקניות של אמא. גם אם זה לא נכון אופנתית. גם אם יש לו כזה בארון. שיקול דעת זו מילה בשבביל שאר 364 הימים בשנה.

 

[B l u e D e v i l]

חייבת לציין שדודה שלך

מוזרה.
בדרך כלל אמא נערכת לביגוד לילדים בתחילת העונה וכשמתחילות להגיע המתנות הן בהחלט הופכות להיות מחסן ומיותרות. כן, אם קבלנו עוד חולצה אז זה נחמד, אבל יש מתנות מבנות דוד כמוך, ומסבתות ומחברות, ולחג וליום הולדת.... יותר מדי בגדים.
דווקא כשקונים לי לשנה הבאה אני הכי שמחה, כי אז שמחה אחרי אני נערכת בהתאם לבגדים שכבר יש לי ולא פעם נחסכים ממני המון קניות וכסף. כשקונים לי לאותה השנה כשהארון כבר מפוצץ בבגדים שאני קניתי, לא חוסכים לי אלא מעמיסים עלי.
ולשמור בגדים לשנה הבאה (אני לא מדברת על בגדים לילד בן 10 שקונים לתינוק) זה ממש בדיחה. קופסא שקופה שעולה 40 שקל בהום סנטר עם גלגלים שנכנסת מתחת למיטה משרתת אותי מעולה. גם נעליים, אני קונה בסוף עונה לשנה הבאה - ככה גם מקבלת נעליים בחצי מחיר.

ונתיחס רגע לסיפור שלפנינו, את שמעת סיפורים של דודה שלך ורטינות ותלונות. לעומת זאת אנילה מספרת שהיא נהגה לקנות תמיד ומעולם לא היתה בעיה. להפך. ולכן הופתעה כשפתאום התעוררה בעיה.
לגבי החינוך - פוף ורוד הוא לא צרכנות נבונה. וכשקונים מתנה היא לא אמורה להיות צרכנות נבונה אלא אקסטרא, צ'ופר, כיף בנוסף.

 

[dori78]

אני מסכימה איתך

שדודה שלי מוזרה. מזה התחילה ההודעה שלי.
אני גם מסכימה איתך שמתנה אמורה להיות צ'ופר ולא משהו שצריך.
מהסיבה הזו אני משתדלת לממש תלושי שי מהעבודה על דברים שאחרת לא הייתי קונה ולא על קניות סתם בסופר.

אבל - וזאת היתה הנקודה שלי - כדי להמנע מחיכוכים מיותרים עם הדודה, אני משתדלת למצוא את שביל הזהב.
משהו שישמח את הילד, שירגיש שהוא בוחר בעצמו ומצד שני שהאמא לא תרגיש ש"דוחפים" לה דברים שהיא לא צריכה.

בנוגע למה שכתבת על "הערכות עונתית מראש":
נכון, מרבית האמהות שאני מכירה קונות בתחילת כל עונה.
אבל - וזה סייג חשוב - קונים מה שהכי צריך במסגרת מגבלות התקציב.
אני מאחלת לכולנו שלא נאלץ אף פעם לעשות חישובים כאלו, אבל מה לעשות שלפעמים אין ברירה.
אז נכון, קונים להם בתחילת כל עונה את מה שחייבים - חולצה לבנה לטקסים בבי"ס, מכנסי טריינינג או טייץ לשיעורי ספורט וכד'.
בגד חגיגי או איזו נעל בובה לילדה זה אקסטרה שלא תמיד עומד בראש סדר העדיפויות.
ואת יודעת מה? כשילד מבקש כמה אביזרים לחדר (בא לי...), מסבירים לו שיש מקום מוגבל ושיבחר את זה שהכי חשוב לו,
שולחים אותו למסע קניות וממנים מבוגר אחראי (במקרה הזה אני) כדי לשמור על גבולות הטעם הטוב - בעיניי זה כן חינוך לצרכנות נבונה.

וכמו בענייני התקציב - כך גם בענייני מקום האחסון.
אני שמחה בשבילך שיש לך מקום מתחת למיטה לאחסן כמה קופסאות שתרצי. לא לכולם יש.

ושוב - אני לא מכירה את הנפשות, זו הפעם הראשונה שאני נכנסת לפורום הזה (בעקבות הפרסום בראשי).
יכול להיות שאנילה נכנסה לאמצע מאבק כוחות בין כלתה לנכד, יכול להיות שגם בפעמים קודמות היו
כל מיני עניינים שפשוט לא אמרו לה עליהם בזמן אמת ולכן זה נראה קצת out of the blue?

אני יכולה להגיד גם מהחוויה שלי בתור ילדה, היו פעמים שהסבתות ניסו להשפיע על החינוך שלי או על עניינים אחרים בתוך הבית.
גם אם בתור ילדה קצת התבאסתי שאמא שלי התנגדה, היום אני מברכת אותה על כך.
אין ספק שבניית דמות הורית חזקה וסמכותית זה דבר חשוב. יש מספיק חילוקי דעות על כל מיני
דברים בין בני זוג, באמת שלא צריך להכניס פנימה גם גורמים נוספים.
גם אם זה אומר שלפעמים סבתא נעלבת. אחרי הכל - סבתא כבר גידלה ילדים, עכשיו תור בנה וכלתה.
אני מאוד מקווה שאם וכאשר יהיו לי ילדים, אף אחד לא יידחף לי אם אני לא אבקש עצות במפורש.

 

[B l u e D e v i l]

בואי נבהיר לרגע

מאחר ואת לא מכירה אותה, אני גרושה חסרת כל אגורה פנויה.
אני קונה כל סוף עונה עבור שנה הבאה כדי להינות מההנחות הגדולות, גם אם זה מאלץ אותי למצוא מקום לאחסון. זה עדין משתלם לי.
אין לי מקום מוגבל לאחסון, אני עוברת דירה כל שנה כי אני גרה בדירות שכורות (השנה עברתי פעמיים כי הדירה הקודמת התמוטטה בעקבות הגשמים) ונורא מעיק לסחוב "סתם" ארגזים נוספים במעבר דירה אבל כאמור - זה שווה את העוד ארגז אחד הזה.
אגב, בגלל מעברי הדירה התכופים אין לנו כרגע ארון אבל מילא, דברתי באופן כללי.

אני מסכימה עם הגישה שלך לגבי תלושי החג. ואין לי בעיה בכלל עם הפוף הורוד, פשוט לא היתי מגדירה אותו כמצרך הכרחי. אבל ברור שבחדרי ילדים לא אמורים להיות רק מצרכים הכרחיים.
אני גם מאוד מסכימה עם גישת שביל הזהב עם דודה שלך. ברור שכשעומד לפנינו אדם "מיוחד" צריך גישה מיוחדת. זו אגב הטענה שלי, שאנילה נתקלה לזה בראשונה - זה מה שהיא כתבה בהודעה שלה. שתמיד היא קונה ואין בעיה ופתאום... בעיה.
אני גם אוסיף שאכן זה מעט דרמה קווין שמבעיה יחידה וראשונה יצא כל החשק לקנות.

הפסקה האחרונה שלך זו הפסקה הכי מושמעת פה בפורום.סבתא כבר גדלה ילדים ע"פ אמות המידה שלה, עכשיו תור ההורים. אין על זה ויכוח.

 

[B l u e D e v i l]

תיקוני סופר

מאחר ואת לא מכירה אותי
אין לי מקום בלתי מוגבל לאחסון

 

[tamarkae]

היי אנילה! באתי מהראשי....

האמת שלא הבנתי האם נעלבת באופן אישי או שנעלבת בשביל הנכד והיה קשה לך לראות את הכאב שלו....

כי זה נשמע יותר כמו האפשרות השניה, שהנכד היקר שלך לא היה מרוצה ונעלב ולך קשה לראות אותו במצב כזה, הרי כתבת שאת מרבה לקנות להם בגדים, לא קרה כלום אם פעם אחת הכלה הגיבה ככה...

אם זה קבוע זה כבר סיפור אחר, אבל מהמקרה שאת מתארת זה נשמע חד פעמי.

 

[איילת המתולתלת]

אני שמחה שאינני כלתך

כי את ממש מעצבנת.
את מתנהלת כאילו הכל חייב להיראות כמו שהתכוונת אליו. קנית חולצה? חוץ מתודה, נשיקות וחיבוקים לא מתאים לך שיקרה משהו טיפה שונה?
תמיד מקבלים יפה. פעם אחת פישלו. זו כבר סיבה לנטור חצי שנה?
באמת מזל שלא אמרת להם למה מעכשיו והלאה זה כסף. אבל גם בלי זה את נשמעת קטנונית לגמרי.
ואם זה 'כל כך פגע בציפור נפשך', לא שהבנתי למה חולצה היא ציפור נפשך, אז מה העניין לא לומר מילה? כי הרבה יותר כיף להיות קדושה מעונה ולאכול את עצמך חצי שנה מבפנים מאשר להסדיר עניינים בשתי מילים.
ולמען האיזון: גם אם הכלה היתה מספרת פה את הסיפור מנקודת מבטה הייתי חושבת שהיא קטנונית לגמרי על שלא יכלה לומר יפה תודה ולחכות שעה עם הסרת החולצה.
שתיכן, את וכלתך, ילדותיות ולא זורמות. את גם נוטרת ומתבכיינת. לא יודעת לגביה. מעניין איך הבן והנכדים.

 

[אביה המואביה]

אני בטוחה שגם היא שמחה שאת אינה כלתה..

כי את כמובן ממהרת לשפוט בלי להכיר אותה ואת משפחתה, בלי לטרוח לנסות ולברר פרטים. מקסים איך שאת קוטלת על סמך כל כך מעט שאת יודעת.

 

[איילת המתולתלת]

אז כולנו שמחים. כמה יפה.

אני לא ממהרת לאף מקום. אינני אמורה לברר פרטים. זה ספור בפורום ציבורי והכותבת הציגה את כל הפרטים שהיא בחרה שנדע. אם זה מעט מדי או הרבה מדי- זו לא הבעיה שלי.
אגב, אני באמת בטוחה שישנם עוד פרטים בסיפור המשפחתי הקסום. אבל איכשהו יש לי הרגשה שהם לא כאלה שאמורים לשפר את ההרגשה. כי אחרת הם היו מופיעים פה.

 

[KerenOr שלי]

כלתך כנראה לא אוהבת אותך.

 

[mykal]

יכול להיות, אז?

נימוס כבר מת בעולם?
דרך ארץ הפך להיות מילת גנאי?
מותר להתנהג בגסות רוח?

גם כשלא אוהבים לא מוכרחים להפגין זאת.
אגב, הסבתא הגיעה אליהם הביתה, הם לא התחתנו יום קודם,
שהסבתא עוד לא יודעת את זה--

 

[שיר לי שני]

ועוד מלה

כבר בחנות, כשראית שאין את המידה שלו, יכול לפתור את העניין, בדרך טובה יותר: להתקשר לאמא, או להסביר לו שאין את המידה ואם הוא רוצה משהו אחר, או שתקני לו לשנה הבאה וכו'.
אני מבינה שבתור הסבתא אין לך כח להגיד "אי אפשר", אבל אם לקחת אותו בעצמך, את המבוגרת האחראית, וזה, מה לעשות, כולל לפעמים אמירת לא.
having said that, אני עדיין חושבת שהיה אפשר לנהוג אחרת ולא בכוחניות שכזו מול הילד.

 

[אסתי קלי]

שלא נדע

מדובר על חולצה

חולצה

גם על זה סבתא צריכה אישור?
איזה נזק חינוכי יגרם מחולצה קצת גדולה?
מה הנזק הנוראי בלתי ניתן לתיקון שהיה קורה משעה שבה היו מכבדים את רגשות הסבתא והאדם הקטן הידוע בשם ילד?

אגב פעמיים במייבש והחולצה מתאימה
למה כל דבר צריך להפוך לכל כך הרבה בלאגן ואישורי אמא?