קפוץ משחק, קפוץ!

[DDN]

כשאתה נוגע בו

הוא מתעורר, צועק ובורח לכיוון השני. אתה רודף אחריו או בורח?

 

[הקוסם הנוקם]

בורח במהירות מנסה לקטוף

תוך כדי ריצה כמה עלי דולונגי שצומחים שם בשפע ולהדביק אותם בשרף החזק שמפיץ עם הבולוזיאלני שצומח שם גם בשפע ולהכין מזה בגדים "ראויים"

 

[DDN]

אתה יודע,

אתה יכול בכיף להישאר בתחתונים וגופיה. . . בכל מקרה, אתה רץ ביער, וכנראה הולך לאיבוד. אתה מגיע לפלג קטן, שלידו ישנה בקתה חמודה למראה.

 

[הקוסם הנוקם]

אני מסתתר מאחורי אבן עדיף שאפשר

להשקיף ממנו על החלון אם אין כזה או שהחלון סגור אני מסתתר ומחכה שמישהו יצא

 

[DDN]

החלון פתוח

ואתה לא רואה תזוזה בפנים. אתה מחכה זמן ממושך, אבל אף אחד לא יוצא מהבקתה. מל"ד: כמה זמן אתה מחכה?

 

[הקוסם הנוקם]

מחכה עד שאני נרדם

 

[DDN]

מל"ד: מה קורה איתך איש?

אתה מתעורר כשאתה שומע קולות מעליך. "אתה חושב שזה מת?" שואל קול נשי משהו. "לא נראה לי. זה נושם" אומר קול אחר. "אולי ננסה להעיר אותו?" אומר קול שלישי, צעיר משהו. "בוא" אומר הקול הגברי המבוגר. "לא! אל תיגע בזה! אולי הוא מעביר מחלות!" אומר הקול הנשי. אתה פוקח את עיניך לאט לאט, ורואה מעליך שלושה זאבים הולכים על שניים, אחת בבירור נקבה ואחד צעיר יותר. הם מעין הכלאה בין אנשים לזאבים. מביטים בך בעניין. "הא לך ידידי! התעוררת!" אומר הזאב הגברי, "חשבנו שקרה לך משהו!" "בוא! אתה מוזמן להתארח אצלנו, לפחות עד שהגבירה תגיע", אומרת הזאבה. "אמא, אני יכול לשמור אותו?" שואל הזאב הצעיר.

 

[הקוסם הנוקם]

שלום אני ידידותי

אני אומר ומקווה שהם יבינו אותי אשמח לשהות אצלכם בבית _____________________________________________________________________________ מל"ד איפה אני איפה שנרדמתי או אצלם בבית

 

[DDN]

"הוא ידידותי!" מכריז הזאב הקטן

"אבא, אני רוצה לשחק איתו!" הזאב המבוגר יותר מעקם את אפו ומרחרח אותך. "נראה שהוא לא מלוכלך יותר מדי", "תרצה להצטרף אלינו לארוחת ערב?" שואלת הזאבה? --------------------------------- מל"ד: נרדמת כשהסתכלת דרך החלון. כמו שאמרת.

 

[הקוסם הנוקם]

"בשמחה" אני עונה

משתדל להבליע את הפחד "אני סיריס" אני אומר בחביבות מלאכותית "ומי אתם?"

 

[DDN]

"אני רופי" אומר הזאבון הקטן, נוטל

את כף ידך ומתחיל להוליך אותך אל תוך הבקתה. "ואלו אמא ואבא שלי", הוא אומר. הבקתה מרוהטת בצניעות. הם מושכים כיסא רביעי ליד השולחן, ומתחילים לעבוד על סיר שנמצא באח. מהר מאוד אתה מתחיל להריח ריחות נעימים של מזון מהסיר. "תאכל, בבקשה", מגישה לך הזאבה צלחת, הריח מעולה. "אני וואר וזו בת זוגתי ריאה", אומר לך הזאב, "טעית ביער, הה? מעטים האנשים שמגיעים לאזור שלנו"

 

[הקוסם הנוקם]

"כן"

אני מתחיל לאכול ובין אכילה לאכילה אני מדבר "אני למען האמת לא טעיתי אלא ברחתי"

 

[DDN]

"ברחת?!"

שואלת ריאה בתהיה. "ממה? משהו נורא קרה בארצות האדם?"

 

[הקוסם הנוקם]

"אני לא בטוח ממה"

אני אומר תוך כדי שאני לוקח ביס גדול מהאוכל "אתם מבינים, יש לי חרדה, נחטפתי פעם ע"י חבורה ועברתי שם סיוטים, ומאז כל פעם שאני שומע את הקולות האלה או קולות דומים זה עושה לי חרדה, אבל עכשיו אני בטוח ששמעתי אותם ביער"

 

[DDN]

הם נחרדים.

(קודם כל - זה נזיד - אתה לא יכול לקחת ביסים) "מי חטף אותך?" "למה?" "מה עשו לך?" "למה?" "אתה לוקח תרופות נגד הקולות?" לאחר השאלות, אומר הזאב, "אתה מוזמן להישאר אצלנו. בטוח ושקט אצלנו. ויש אצלנו מקום"

 

[הקוסם הנוקם]

"לפי מה שהבנתי קוראים להם

חבורת השד הירוק" אומר ומסיים את נזיד העגבניות המשגע שהוגש לו "אני לא יודע למה חטפו אותי נראה לי שבלי סיבה, אני לא רוצה להיזכר במה שהם עשו לי אז אני לא יספר לך" שסיריס אומר זאת רואים שעוברת בו צמרמורת "אין תרופה לזה, אני ברוב הפעמים יודע לבד שהם לא פה אבל הפעם אני בטוח שזה היה אמיתי, אני ישאר אצלכם בשמחה,תודה" אומר בנימוס "אבל עוד יום או יומיים אולי יותר אני יצטרך לעזוב, השארתי חברים שלי לבד"

 

[DDN]

"לא שמענו עליהם"

אומר הזאב, "אבל נעביר את השמועה. אסור שיתרוצצו ככה חופשי ביער אנשים כאלה!" הזאבה מראה לך דרגש בחדר, מכוסה קש, "אתה מוזמן להישאר כאן ולנוח". =================================== מל"ד: אני לא זוכר שציינתי שזה נזיד עגבניות. הוא טעים, הוא בשרי, אתה פשוט לא יודע מה יש בפנים (עדיף לך שלא תדע)

 

[הקוסם הנוקם]

"תודה" אני אומר וניגש לדרגש

אני נשכב עליו אבל לא נרדם לא נראה לי שאני עייף אחרי כל השינה שישנתי אני נשאר עם עיינים פקוחות ונח עוקב אחריהם בעיני מל"ד מה אכפת לי מהמרק, תמשוך ימינה

 

[DDN]

מה קרה לנימוס בימינו?

 

[הקוסם הנוקם]

מל"ד: שאלתי אם הם לקחו אותי לבית