והאפשרות הזאת דורשת בירוקרטיה ואישורים.
ואפילו אם מאשרים ל 90 אחוז ,עדיין קיימים 10 אחוז שלא מאשרים להם.
אז הורה שהחליט מסיבות הקשורות איתו שהילד יהיה בבית ולא נכנס לתסבוכת הבירוקרטית או הורה שנמצא ב 10 אחוז שלא קיבלו אישור ועדיין השאיר את הילד בבית - בשני המקרים האלה הם עוברים על החוק.
אני מניחה שלא כל ההורים שלא רוצים לשלוח את הילד לבי"ס
מונָעים משיקולי טובת הילד ואף ערוכים לתת לו מענים בבית.
לכן יש צורך בהליך שבודק את זה.
אז מי שמשאיר את הילד בבית כדי שיפרנס את המשפחה למשל,
אכן עובר על החוק.
אבל לא על הורים כאלה אנחנו מדברים כאן
כי מבחינתו בית ספר זה לא מקום מתאים. הוא צריך שיהיה לו אישור מהסמכויות. האישור הזה זה כבר מספיק בירוקרטיה מבחינתי.
ההורה צריך להוכיח לגורמים שמספקים את האישור את מה שאמרת (אין עבודה, יש לימודים, ועומדים ב'תקן דרישות לימודיות של משרד החינוך'). זו מבחינתי הבירוקרטיה (אפילו אם היא נחשבת קלילה לביצוע ).
ואם אין אישור (כי ההורה לא ביקש או כי לא אישרו לו ) אז ההורה הוא עבריין.
משנתי הסדורה:מי שלא עושה לא טועה.טעית והכרת בטעותך ופה גדולתך.ואל תגידי מה זה עוזר לילדון.זה יעזור לו בעתיד.כי אמא שלו מסוגלת לבדוק את עצמה.
א ב ל חשוב גם שתזכרי שהוא צעיר.לא כדאי להתקבע על קו מסויים ולא משנה מהו.הבן שלי השנה נמצא מעט שעות יחסית בגן נהדר עם גננת חמה ואוהבת.ובכל זאת, אני עם היד על הדופק ותמיד שוקלת חינוך ביתי.ולטעמי גם חשוב ההפך.שלפחות בשלב בית הספר תבדקי את כל האופציות מחדש.אני רשמתי את בני לביהס דמוקרטי משלב.אין לי מושג אם זה יתאים לו.ברור לי מנגד שהכיתות העמוסות והאלימות שאחיו היו בהן בבית הספר השכונתי הן לא אופציה.יש לבחירתי מחיר של מרחק גדול וגם מחיר כלכלי אבל אני מוכנה לנסות.וברור לי שאם לא יהיה לו טוב נעוף משם ונחפש משהו אחר.