קטע שחייבים לתרגם

[dina199]

אוכל לפרט יותר בכוונה

הוא נהנה מאוד באוניברסיטה.
הוא לא היה אוטודידקט בלבד. הוא עשה בגרות מלאה אבל לא במסגרת חינוך רגיל.
הוא הצליח לעשות בגרות בכל המקצועות הנדרשים רק כי למד במסגרת שהתאימה לו.

 

[dina199]

בכוונה = בקומונה

 

[dina199]

ובטוח ש`אנשי מקצוע` יתרכזו רק

בדברים שהוא חלש בהם ש`עדיין לא תואמים את שכבת בני גילו` אבל לא יהיה איכפת להם בכלל שהוא מתעניין במשהו מיוחד (שאפילו מבוגרים מתקשים בו) ושרמת הקריאה שלו בספר הספציפי הזה היא בטוח מעל `שכבת בני גילו`.כל מה שהם יגידו שיש לו `אובססיה לתחום עניין מצומצם`

 

[מהכא להתם]

לא ממש...ההתפתחות שלו היא לכיוון שונה

לא מאוחרת.הוא קורא כמו מבוגר בשטף בלי ניקוד מגיל מאוד צעיר ואם כבר יש לו משהו זה קידום ולא אחור התפתחותי בתחום הקוגניטיבי.המומחים לא מפספסים זאת.אך הדיבור שלו לא ברור בגלל היגוי מוזר וכבר בגילו הצעיר רואים ששפת האם שלו , אם אפשר לומר, היא כתובה ולא דבורה.זה כאילו הוא הולך במסלול אחר, אבל לא פחות מהר מאחרים.
לא הגזמתי שאמרתי שהוא מלמד אותי.התכוונתי לכך מילולית.

 

[dina199]

הוא בהחלט הולך למסלול אחר

כזה שמתאים לו.
לדעתי גם הדיבור ישתפר עם הגיל. אין צורך להילחץ 'למה עדיין לא מדבר רגיל'.
זו לא המלצה לא לטפל . אם יש טיפול של קלינאי תקשרות זה טוב. רק לא להיתקע ב 'למה עדיין לא ... ?' .
הדברים באים בקצב שלהם. הרי אף אחד לא שואל 'למה ילד נ"ט בגיל 6 לא מתעניין במגדיר חרקים ?'

 

[arana1]

הדיבור גם יכול להיות מאוד מיוחד אלא שבניגוד לכתיבה הוא הרבה הרבה יותר תלוי בהקשר הפיזי

זה שההיגוי הוא אחר לא אומר שיש קושי בדיבור
אוטיסטים מרגישים שפה בצורה שונה
פרטית ויחודית ואישית יותר
וזה קשור גם לעובדה שהרבה מהם לומדים לקרוא לבד מגיל מאוד צעיר
כמו דינה וכמוני למשל

 

[arana1]

בתגובה שלך

נכתב בפירוש שהוא זוכה לשחרור מעומס דרך הזמן שבו הוא לא נמצא בחברת ילדים או צריך לדבר איתם
ואין לי שום בעייה עם זה
גם אני,כמו הרבה אוטיסטים, כזה

רק שאני חושב שאדם אמור אם לא ממש צריך להנות גם במצבים של אינטראקציה כי דרכם ולמענם הוא מתפתח
גם

הילד נמצא רוב הזמן עם בני גילו אבל כמו שאת מספרת מבחינתו זה עומס
נדמה לי שעדיף שאדם ימצא בחברה של אנשים שנח לו לתקשר איתם
עם אנשים כאלה גם נח יותר לשתוק

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

איפה אתה מכיר מרחב כזה היום??

אני חייבת להגיד שמה שהיא תארה נשמע לי הכי טוב במסגרת הקיימת- אין במערכת החינוך מקום שבאמת משהו יכול למצוא חברה של אנשים שנוח לתקשר אתם (או שנאמר שזה קשה מאוד).
רוב היום הם במערכת החינוך. אחר הצהריים אני גם מרגישה שהורדת העומס זה להיות בבית עם המשפחה (אנשים שנוח לתקשר/לשתוק אתם) אבל בעיקר סביבה מקבלת ונטולת לחץ של להיות משהו אחר.

אז הוא רק רוצה להיות בבית כל הזמן /-:

 

[arana1]

אני לא מכיר, וזאת באמת בעייה

שאם רוצים לעשות משהו לפתור אותה צריך קודם כל להודות בקיומה
זו גם הסיבה שאני את הילדה שלי לא שולח למערכת הזאת

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

זה גם בעייה אבל...

כי חינוך ביתי או איך שלא תקרא לזה לזה אם אין עוד ילדים בבית גם מבודד את הילד ולא נותן לו הזדמנות טבעית לחפש אנשים שדומים לו (שכמובן אין סיבה שיהיו בהכרח אוטיסטים). לחפש קרבה לבני גילו, במובן הרחב של המילה. יש לו שני מבוגרים בבית וזהו....
זה מלכוד 22 שמשגע אותי שאין אף פתרון.

אני גם בטוחה ש'הטוב' בבית מחרפן את הבן שלי. אני מנחשת שהוא לא רוצה לצאת החוצה כי הוא באמת לא מבין למה זה כל כך שונה... זה חוסם אותו להתנסות בחוץ עם ילדים אחרים כי החוץ נראה לו מעוות לעומת הבית שלנו. זה שתי מציאויות מבחינתו.

 

[מהכא להתם]

אופס גם אצלנו זה קורה שהטוב בבית מדגיש

את הפחות טוב בחוץ ! הפסיכולוגית של הגן אמרה לי:הוא כל כך מאושר כשהוא איתך והגבתי מהבטן:הלוואי שגם עם אחרים היה מאושר כמו עם המשפחה.וזה גן מעולה.והוא אהוב והולך לשם ברצון ומבחירה.ועדיין...יש פער עצום בין המהות שלו בגן למהות שלו בבית.כמו שני ילדים.ואני לא בטוחה שהפער מצטמצם עם השנים.לכן,
חינוך ביתי הוא תמיד אופציה שאני שוקלת.
אך יש לה מחירים גם לילד וגם להורה.זה בכלל לא פשוט.
ועכשיו אדבר עליך:למרות שהטוב בבית גורם לבנך להתחרפן כשהוא יוצא, רוב הזמן טוב לו.לאושר הזה אין תחליף ואין מחיר( גם אם הוא לא מושלם ויוצר מילכוד ).כל הכבוד לך שייצרת לו סביבה כזו! זה לא מובן מאליו ולא כל ילד זוכה לכך.

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

תודה. לא בטוחה שזה אני שבסדר

כמו שכתבתי לאראנה, אני לא בטוחה שזה גם הפתרון המושלם.
כששואלים אותי מה לא בסדר אתו לוקח לי המון זמן להזכר בכלל מה הבעיה - גם אצלנו בחוץ רואים פתאום ילד אחר כי הוא כנראה לחוץ יותר, עומד למבחנים כל הזמן של 'איך הוא לעומת'. לא מעט מיומנויות 'שלימדו' אותו נראות לי רק מסמנות אותו יותר כמוזר כי הן לא טבעיות והן כמו דיקלום של מה שמצופה ממנו אבל רואים שזה לא טבעי אז מה זה שווה בכלל... בבית אף אחד לא מתגמל אותו ממשפטים שרואים שהוא מתמלל לא מעצמו (גם אני וגם בעלי מזהים יפה מה שלו ומה לימדו אותו והוא סתם אומר).

לא ברור לי מה טוב- אין לי בעיה עם חינוך ביתי וגם לבן שלי אין בעיה אבל הוא יצטרך לצאת לחיים ואני והבית זה לא החיים ולפעמים נדמה לי כאמור שזה גם סוגר אותו כי אין לו כל כך הרבה צורך לצאת החוצה ולחפש עוד.

 

[dina199]

אף אחד לא מושלם

ובכל זאת אני רואה שבשני המקרים שלכם ההורים עושים עבודה טובה יותר מאשר המסגרת החינוכית
ולכן בבית הילדים `אחרים` לטובה. ואל תדאגו איך הילדים `יסתדרו בבגרותם`. הם עוד רחוקים מהבגרות

 

[arana1]

גם הגן זה לא החיים

וגם התפישה של "איך הוא לעומת"
תפישה שמזינה את כל מה שדפוק וטיפשי בחברה
היא לא החיים
ממש לא

 

[dina199]

הטוב בבית לא גורם לא"ס

להתחרפן כשהוא יוצא. הסביבה בחוץ היא זו שמחרפנת אותו. ואם היא מחרפנת היא יתחרפן בכל מקרה, ללא קשר למה שקורה בבית.
אם למשל הוא יתחרפן גם בבית, זה לא יגרום לו לא התחרפן בחוץ

 

[arana1]

יש לו

דווקא הגן לא מאפשר הזדמנות טבעית בעוד שבמגרשי המשחקים וברחוב ובבתים של ידידים של ההורים ובאין סוף המקומות האחרים שבהם אנחנו משוטטים הילד יכול לבחור איך ועם מי וכמה הוא רוצה להיות עם מישהו בלי לחץ ובסביבה שנעימה וטבעית לו

המסגרת של מערכת החינוך לא מייצגת שום חוץ טבעי
בדיוק כשם שהכלובים בגן חיות לא מייצגים שום חוץ טבעי
להפך
היא רק מכתימה בילד רתיעה אם לא ממש טראומה ממה שיש מחוץ לבית

אבל גם כאן לרוב ההורים אין הרבה אפשרויות אחרות
כי מערכת החינוך לא קיימת בחלל ריק אלא היא חלק מתפישה מערכתית וקיומית כוללת
שפירושה שלרוב ההורים אין ברירה אלא לזרוק את הילד שלהם למקום זר ומלחיץ כי גם נפשית וגם כלכלית וגם חברתית הם לא בנויים להתמודד עם מציאות אחרת
אבל שוב,גם כאן, לדעתי עדיף להודות בקיומה של בעייה מאשר להכחישה,גם אם אין לה פתרון מיידי או וודאי כרגע
כי ברגע שאנחנו מודים ויודעים שיש בעייה אז מתחיל להיווצר איזה שהוא לחץ לפתרונה

אני רואה שהילדה שלי, כצפוי, לא ממש יוצרת קשר עם אנשים או ילדים אחרים,אבל היא מתבוננת הרבה, וזוכרת מה שמדבר אליה ויש ילדים שמדברים אליה יותר ויש שפחות,
מבחינתי קשר עם אדם אחר זה דבר מאוד מיוחד ומסתורי וממש לא מובן מאליו
לא הייתי רוצה ללחוץ אף אחד לעשות את זה בצורה מסויימת או כזאת או אחרת
זה בדיוק המקום שבו כל אחד צריך להמציא את העולם מחדש
גם
לא סתם התפישה של "עכשיו כולם יקפצו וימחאו כפיים" ממש לא מדברת לילדים ואנשים מסויימים
צריך וחשוב מאוד לדעת לכבד את זה ולחפש אלטרנטיבות לצורת היחד הזאת הזאת
בוודאי לאוטיסטים שנוטים וצריכים להתחבר לאחרים דרך מה שמיוחד בהם ולהם ולא דרך פעילות אחידה שממושטרת מלמעלה

אין שום דבר טוב בגן או בבית ספר
רק נזק נטו
והיום שכל החומרים נגישים גם אין שום סיבה להקריב את רווחתם הנפשית של הילדים למען ידע שאפשר למצוא מהר וחינם מכל מקום ובכל זמן

ילד שטוב בבית יכול למצוא חוץ שישחזר את הטוב הזה
ואפילו לנסות לתרום ליצירתו וקיומו של חוץ כזה
ילד שלומד לקבל כמובן מאליו את החוץ כמקום רע ומלחיץ וחסר מובן גם לא יתרום הרבה לא לסביבה ולא לעצמו

חוץ מזה
מעבר מאינטימיות ביתית למרחב החיצוני
גם בזמן וגם במרחב
אמור להיות תהליך שתואם את הקצב והאופי של הילד
של האדם
אחרת הוא נשבר במקום להתפתח

יש כל כך הרבה אוטיסטים ואספים וסתם אנשים שבכלל לא מעיזים לצאת מהבית
וזה שנים אחרי שהם עזבו את המשפחה
כי המעבר הזה היה חריף מדי בילדותם ,מהיר מדי, קיצוני מדי ,ונטבע בהם החותם של החוץ כמקום מסוכן

לדעתי כדאי לנסות להבין שלאוטיסטים המפגש עם האחר מהווה חוויה שיכולה להיות מאוד מאוד שונה מזו של ילד נורמטיבי
דווקא בגלל שהם מאוד רגישים לאנשים ומאוד אוהבים אנשים
וממש צריך לכבד את היחודיות הזאת
כי היא הבסיס להכל

 

[schlomitsmile]

בהסתייגות אחת יכול להיות מצב שילד, אפילו א"ס, ירגיש טוב בגן/כתה.
הכל תלוי בנפשות הפועלות, אם יש גננת/מורה מיוחדת ונדירה, זה יתכן.



ה

שלי בחינוך ביתי מכל הסיבות שכתבת.
הייתי שמחה שימשיך בכך, אבל הוא בחר לחזור לבי"ס.
כל המסביב לא חביב עליו אמנם, אבל הוא רוצה מסגרת אקדמית.

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

אם הייתי צריכה דבר אחד לשנות בהורות...

זה את הגן הראשון. הייתי משאירה אותו עוד בבית והגן היה רק שעתיים וחצי - שלוש ביום. הנזק בדיעבד היה בדיוק מה שרשמת- סגר אותו והחוץ נתפס מסוכן.פרח שנסגר כל יום עוד קצת ולומד שאין מי שיקשיב לו. ושלחתי אותו למרות שידעתי שזה טעות אבל לא בטחתי בעצמי, לא הרגשתי בעמדה לדעת מה טוב לבן שלי, שלא היה עם שום דבר בשלב הזה.

הכל נכון ורק מקשה יותר לשלוח כל יום ילד למסגרת שאתה לא מאמין בה.

מה ההבדל היום כשאני כן בטוחה בעצמי וכבר אין לי בעיה להיות ׳נגד הזרם׳? יש לו יותר תמיכה, הבנה שלנו ובכל זאת. אותו דבר... והוא רוצה לגן, רק הוא כל פעם חושב שזה יהיה גן נכון כי הוא רוצה את החברה ואת המסגרת.

 

[arana1]

גם התלבטנו קצת אבל די מהר סגרנו עניין

מטבע הדברים, כולם מסביבנו שולחים לגן, גם אנשים שאנחנו אוהבים ומעריכים יחסית, ורק אנחנו לא, אבל אני ממש מאמין ומרגיש וחושב את מה שאני כותב, ומההכרות שנרקמת במשך הזמן עם הילדה נראה לי שזה יזיק לה בדיוק כמו שזה הזיק לי
מה יהיה יותר מאוחר אני לא יודע
כרגיל ננסה להקשיב לה
ובאמת יש בעייה מאוד קשה לאנשים שלא מאמינים במסגרת אבל מצד שני אין לחברה שום פתרון כרגע בשבילם
אני בטוח שעם הזמן יווצרו פתרונות כאלה

לי ממש לא אכפת שהילדה לא תלמד, תעשה מה שהיא רוצה כמה שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה,עד היום לא לימדנו אותה כלום וכבר ברור שהיא יותר חכמה משנינו ביחד וגם לומדת כל הזמן בדרכה שלה

אם היינו חיים במדינה מעט הגונה הייתי מצפה שבגלל שאני לא משתמש בשירותי ותשתיות ה"חינוך" שהיא מספקת אז אקבל את הכסף שנחסך למדינה בצורה שתאפשר לי לתת לילדה לפחות את רמת התמיכה השקולה לזאת שמקבלים אנשים המשתמשים בשירותי הפסוודו חינוך ופסוודו השכלה
אבל ברור לי שחלק מהעניין זה שמלכתחילה הכל בנוי על תפישה של או שאתה הולך בדיוק בדרך שלנו או שתלך לעזאזל
והרי זו בדיוק הסיבה שאיני מסוגל להקריב את ילדתי לחשכת המערכת

 

[dina199]

לא רק שלא תקבל כסף בחזרה

אלא עוד תיחשב כעבריין העובר על `חוק חינוך חובה חינם`