אני בשוונג היום
נביא עוד שיחה בין אשת סטרייט ושמה נגיד רינה, לבין אשת הומו ושמה דיצה. רינה, שואלת דיצה, מה הצעקות שהיו אצלכם בבית אתמול, כל השכונה שמעה. וגם זרקתם צלחות. אל תשאלי דיצה, גיליתי שבעלי בוגד בי עם המזכירה שלו. מסכנה, ענתה דיצה. טוב, למזלי כשבעלי במשרד אני רגועה. חכמה גדולה, אומרת רינה, את כל פעם שבעלך הולך לטייל את בטח חושדת שהוא עם איזה גבר. אצלי זה לא בעיה עונה דיצה. אני ישר שוכחת. אבל את לא יכולה לשכוח כי מדובר במזכירה, אז היא כל הזמן מזכירה לך את זה. סתם שתדעי דיצה, אומרת רינה, כבר נמאס לי ממנו. כל יום הוא בא מהעבודה רוצה לחבק אותי והוא מסריח מזיעה. בלילה הוא נוחר ומפריע לי לישון. ואני לא רוצה לדבר מה קורה כשהוא אוכל חומוס. ולפעמים הוא רוצה את יודעת מה ולי כואב הראש. ואם אנחנו עושים, אני רוצה אחר כך לדבר איתו, הוא כבר נרדם. בבוקר הוא קם מנשק אותי בלי לצחצח שיניים. בכלל אף פעם אין לו סבלנות להקשיב לי. אם יש לו זמן פנוי הוא יושב כמו בהמה מול הטלויזיה ורואה ספורט. אצלי אין בעיות כאלו עונה דיצה. לי ולבעלי יש חדרי שינה נפרדים. אנחנו נפגשים כל יום לארוחת ערב מתורבתת. והוא מה זה רגיש. אנחנו משוחחים, והוא יודע להקשיב. ובענין הריח, כל יום בושם חדש אצלו. לא תאמיני, יש לו יותר בשמים משלי. ואז אנחנו רואים יחד בטלויזיה אופרה או קונצרט או איזה סרט רגשני ביחד ומזילים דמעות יחד. מחליפים בינינו דיעות על השחקנים איזה הכי חתיך. מדי פעם אנחנו יוצאים יחד לעיר לקנות בגדים. שעתיים מוקדשות לי, ושש שעות מוקדשות לו. איזה חיים מתורבתים. דיצה, אני מקנאת בך, אומרת רינה. הלואי ובעלי היה הופך להומו. יש מקום טיפול שיכול להפוך לו את הנטיה? שמעתי משהו על מקום כזה עונה דיצה. נדמה לי קוראים לו "עצת נפש".