אני לא מסכים
יש שיוויון גם בחוק וגם בשטח, יש הרבה סוגיות לא פתורות גם אצל נשים וגם אצל גברים, יש שיח ומאבק ותוצאות ויש הרבה אכזבות ובעיות חדשות. החברה שלנו מורכבת מנשים גברים, דתיים, לאומים, חברות שונות כגון, מזרחים, אשכנזים, אתיופים, רוסים, אשכנזים, הומסקסואלים לסביות, פלסטינאים, עובדים זרים (סליחה על הסטיה מנושא הפורום או אם החסרתי משהו) וחלקן במצב יותר קשה מנשים ומתמודדים או שלא אם קשיים דומים. לגבי כורח החיים זו הסיבה המרכזית, בודאי שיש את מרכיבים הפסיכולוגיים, מימוש עצמי, ועצמאות, הכוונה היתה לומר שלא כמו בעבר אישה לא יכולה להחליט לא לעבוד, האישה היא החברה, היא בכנסת, היא בשוק העבודה, היא בכלכלה, במשפט, בשוק הפרטי, היא קובעת מדיניות כמו הגבר, היא החראית להצלחות ולכשלונות, היציאה לעבודה כוללת את כל שכבות החברה, גם דתיים, גם מוסלמים וגם משפחות מהמעמד הנמוך יוצאות נשים לעבודה. אישה יכולה להגיע לכל תחום בחברה וצריך לעודד אותה להיות חלק, ואם יש קבוצות שמדכות או מנסות אז יש להמשיך ולהראות להן שהם טועות ושלא ילך, האישה שווה וזה עובדה, אני לא חושב שיש חברה שלא מכירה בזה, למרות שיש קיצוניות כמו הטליבן, סעודיה אירן אבל גם שם נשים אינם שותקות וגם משם זה יעלם. ובכל זאת זה לא מפריע לעסוק בסוגיות קריטיות כמו אלימות במשפחה, רצח נשים, אונס, זוגיות (כל הצורות), קריירה ועוד, וככל שהחברה תמשיך בשינויים, ותפתור סוגיות מסויימות יהיו חדשות. זו דעתי האישית כפי שאני רואה אותה וקולט אותה.