פמיניזם זה לא

נכון שההגדרה הפמיניסטית העצמית היא

הצעד הראשון. אבל, לי נראה שהסיבה להימנעות מההגדרה הזו, שוות ערך בדיוק לסיבה שבגללה אדם לא אומר בשמחה גדולה "אני חולה נפש" "אני אלכוהוליסט" "אני מכור לסמים" "אני זונה" "אני מנקה רחובות" "אני הומו". ובארה"ב אף אחד לא יגיד בקול רם "אני קומוניסט". ובארצות האיסלאם זו סכנה לומר "אני יהודי" או "אני פרו אמריקאי". ולציין "אני גרושה" זה להביא עלי חרפה. אף אחד לא רוצה להיות שונה, יוצא דופן, מוזר ובכלל מחוץ לקונצנזוס. נשים הן מחוץ לקונצנזוס בכלל, מעצם לידתן כנקבות. הן פחות בכל דבר. מה לעשות שהאל נתן בידיהן את זכות הלידה. אבל שכל לגדל? לנהל כלכלית? זה לא. טוב, אני יודעת שנראה לנו שהיום זה כבר לא ככה, אבל אני נתקלת בכאלה דברים שנדמה לי שהכל כמו פעם. הייתי צריכה לעבור הרבה חוויות חיים עד שיכולתי, מהמקום שכבשתי לעצמי, להגיד בפה מלא "אני פמיניסטית" מבלי לחשוש שאני מסתכנת באיבוד משהו.
 

four seasons

New member
מסכים עם אורין

אני זוכר שבפעם הראשונה הגעתי לקונסרבטוריום בכדי לרכוש כרטים לאחת מהפקות האופרה, נכנסתי למשרד וכל נותני/ות השרות שוחחו בינהם ןלא קבלתי יחס, יצאתי והתכוונתי לוותר, בחוץ פגשה אותי ג´ואן דורנמן מארגנת הפסטיבל (אז לא ידעתי מי היא) אישה מדהימה ושאלתי אותה לגבי רכישה וספרתי לי, היא אמרה לי "בחור צעיר חזור לשם ואמור בקול רם, אפשר לקבל עזרה" טוב חזרתי בתוכי רעד ופחד אזרתי אומץ ואמרתי בקול "אפשר לקבל עזרה" ואז בתגובה קיבלתי חיוך ועזרה בכל שאלותי. אסרטיביות, אם אדם אישה או גבר מרגישים שהם שווים יתייחסו אליהם כשווים זה משהו שלמדתי מכמה מילים שאמרה לי אישה מופלאה שבגלל אהבתי למוסיקה קלאסית והערצתי אותה כמו עשרות אלפי בני אדם ברחבי העולם, אני כל שנה משתתף בפסטיבל האופרה הבין לאומי שהיא מארגנת, ומשום כך גם אני חושב ותמיד חשבתי שהאישה היא לא מחוץ לקונצנזום והם היא תאמר לעצמה אני שווה כולם יתייחסו אליה ככזו.
 

soulbird

New member
אגב אני דווקה הופתעתי די לטובה

לפני כחצי שנה הייתי על קביים עקב פציע . הופתעתי לראות איך הגבר הישראלי היה זה שעוזר. לעלות לאוטובום , לרדת מהאוטובוס . זה תמיד היה הגבר שהיה קם ממושבו כדי לתת לי לשבת. פותח דלתות (קצת קשה שאתה על קביים) תמיד היה גבר שהיה עוזר לי עם התיק הלימודים הכבד. יצא לי לראות את שתי הפנים של הישראלי (הגבר) זה אפילו היגיע למצב שזה היה די מעצבן שכל הזמן שואלים "אפשר לעזור לך גבירתי?". יום אחד אפילו איזו סבתא היציע להחזיק לי את התיק הלימודים ששקל תונה. המצפון לא הרשה לי אז אמרתי יפה לא תודה
למדתי משהו על הישראלי
 
למעלה