מין בשאינו מינו
היפטיה, למרות מחיאות הכפיים של 2 מחברותינו, ולמרות הערכתי הרבה אל ידענותך, כאן לדעתי בלבלת בין מושגים ותפישות: יש צורך להעניק לתכונות מסויימות את הערך "גבריות" "נשיות", פשוט משום שיש תכונות כאלו, ואנחנו, כמו גם כל הקהילה הפמיניסטית בכל העולם לאורך מאה שנה ויותר - דנות בדיוק על מהותן של תכונות אלו ועל השלכותיהן, איפיוניהן, וכד. לכן, מה הטעם לפנות אל התורה הסינית בתלונה על כך שהיא מייחסת תכונות כאלה או אחרות ליין וליאנג (שאגב, ציפור כותבים זאת כך: yin\yang, ולא כפי שאייתת בשגגה - מומחית גדולה שכמותך). לדעתי, המשמעויות של יין\יאנג (והסליחה עם עמיתי המלומדים, אינני מומחית גדולה כמו ציפור שכבר מתמחה בנושא זה שנים רבות), הן בעלות השלכות מרחיקות לכת ועמוקות מאין כמותן, ואין להתייחס אליהן בשיטחיות וכלאחר-יד, כפי שנעשה כאן. אתן מספר דוגמאות: הספר "חוכמת המזרח" מגדיר את היין כמסמל חשיכה, רכות ונשיות, ואת היאנג כמסמל בהירות, קשיחות וגבריות. אבל אלו רק 3 מתוך עשרות דימויים שאפשר להצמיד לשני המושגים. אלא מאי? שהדאואיזם מתייחס אל המהות של כל אחד מאלה כך: "אם המים, למשל, מאופיינים ברכות (יין), אין רך מהם, ועם זאת, אין דבר שיכול לעמוד בפניהם, חזק ונוקשה ככל שיהיה. הרכות גוברת על הקשיחות, החולשה כובשת את הכוחניות", וכן הלאה, וכן הלאה (שם, עמ´ 121). ההתייחסות ל"נשיות\גבריות" היא כאל מטאפורות ודימויים שיש להם ערך כמייצגים מהויות שונות ומשתנות, ושיש להם יחסים שונים ביניהם ובינם לבין היקום והאלמנטים\מהויות האחרות. במובן הזה, אפשר לראות את היין והיאנג כמגדירים סוגים של אנרגיה, כפי שאת יכולה להגדיר בתוך עצמך אנרגיה גברית ונשית. כפי שבכל איש\ה יש אנרגיה נשית וגברית, ותכונות נשיות וגבריות. וכמו כל דבר, אפשר לקחת את דימויי היין\יאנג ולהפוך אותם על פניהם ולהשתמש בהם כדי לקבוע מסמרות וסטיריאוטיפים מיגדריים, ואפשר לראות כדימויים המסייעים לנו להגדיר הגדרות, לפתח חשיבה ורעיונות, להרחיב את תפיסות העולם שלנו, ולאפיין מצבי רוח ומצבי צבירה, ועוד ועוד.