השפה היא פוליטית
אינני מתנגדת לכל המשגה המסייעת להתפתחות האישית, ואשר אינה מחבלת באפשרות של התפתחות ושינוי עתידיים (וכמובן, שאינה פוגעת בזולת). יש מושגים והגדרות שהן מאד מועילות בנקודות שונות בחיים, ובנוסף, חשוב בעיני שכל איש/ה תמצא את עולם המושגים והאמונות המתאים לה. לעיתים אנו ממשיכות להחזיק במושגים ואמונות אלו גם בהמשך הדרך, ולעיתים אנו מאמצות המשגות חדשות או יוצקות תכנים ומשמעויות חדשות במושגים הישנים. לפיכך, אינני מתכוונת כלל להוציא "צו איסור פרסום" או משהו דומה על השימוש במושגים אלו. עם זאת (וודאי כבר צפיתן אותו) ,אינני חושבת שניתן לנתק "רוחניות", או במילים שלי "פילוסופיה", מפוליטיקה, חברה ומוסר. יש לכך מספר סיבות, שאמנה כמה מהן: • אמונות ומערכות מושגיות לא צצות יש מאין. כדי שנוכל לאמץ מערכת מושגית מסויימת עלינו להיחשף אליה, או למערכת דומה שתאפשר לנו לפתח מתוכה את המושגים המתאימים לנו. ההקשרים הפוליטיים-חברתיים הם שקובעים אילו מושגים יהיו ידועים יותר ואילו פחות, ולכן הם משפיעים על עולם האמונות שלנו (ודוגמה מובהקת לכך, היא ההרחקה של תיאוריות ומחקרים פמיניסטיים ממרבית תכניות הלימוד). • ההקשרים הפוליטיים-חברתיים בהן אנו חיות, אינם משפיעים רק על מידת החשיפה שלנו למושגים ואמונות, אלא אף על התגובה שלנו אליהם. לכל מושג מוענקת תווית ערכית על ידי ההקשר המסויים בו הוא עולה. למשל, המושג "רוחני" – נתפס מנקודת מבט אחת כמבטא עומק, ומנקודת מבט אחרת כתלוש מהמציאות ושטחי. כל אחת/ד מאיתנו משתייכת לקבוצות רבות – מעמד סוציו-אקונומי, לאום, מגדר, מין, מוצא, דת, ועוד. ההשתייכויות הדומיננטיות שלנו יקבעו בדר"כ את האופן בו נגיב ונעריך תפיסות מושגיות שונות. ולכן, א/נשים מאותן קבוצות השתייכות, מגיבות בצורה דומה לאמונות ומושגים מסויימים (למשל, מרבית הא/נשים החילוניות סבורות, שאחד המאבקים החשובים ביותר שיש לנהל הוא המאבק ב"כפייה הדתית") • לכל אמונה ומושג יש גם השלכות פוליטיות – השפה בה אנו משתמשות איננה יכולה להיות שפה פרטית, מאחר ואז אין לה מובן. שפה חייבת להיות משותפת לציבור כלשהו, משום שרק באמצעות הסכמה בין מספר כלשהו של א/נשים על המשמעות של מילים, השפה יכולה לבטא משמעויות ולשמש כאמצעי לתקשורת. לכן, כל מושג בהכרח קשור למערך חברתי, ומתפקד בתגובה אליו. משום כך,לא ניתן לדעתי, לבטא את המושגים "נשיות" ו"גבריות" רק בהקשרים אמנותיים רוחניים, מבלי שיהיו לכך השפעות על האופן בו נתפסים ומתפקדים מושגים אלו בהקשרים אחרים. אין פירוש הדבר, שהמשמעות של מושג מסוים בהקשרים שונים חייבת להיות זהה, אבל היא גם אינה יכולה להתקיים באופן אוטונומי ומבודד. • הוגים/ות מסויימות בזרם הפוסט-סטרוקטורליסטי אף ייחסו חשיבות רבה לתת-מודע, והקבילו את המבנה שלו למבנה השפה (במובנה הרחב ביותר). כלומר, כל מערך האמונות המושגים והתפיסות של החברה בה אנו חיות, טמון בנו ומכתיב את תפיסתנו לעצמנו ולעולם, בין אם אנו מודעות לכך ובין אם לאו. גם התחביר של השפה שלנו, משמע, ההקשרים בין המילים/מושגים והמעמד הערכי שלהם (נושא, מושא, טפל וכו´), חבוי בתת-מודע שלנו ומשפיע עלינו מבלי משים. לכן, כל ניתוק שנבצע בין ההקשרים השונים של חיינו יהיה מלאכותי, ולתפס בעיניים פוסט-סטרוקטורליסטיות כהדחקה והכחשה. ועד כאן להפעם.