בחוץ
בשנת 1995,אחרי שכבודו של בואי שב אליו,הוא מחליט לחזור לרעיון של להוציא "אלבום נצחי", אלבום שישנה את פני היקום ויעשה היסטוריה. רק שהפעם,לא ממש הצליח לו. בואי מציע למייק גארסון שניגן באלבום העשיר Aladdin sane,לנגן איתו באלבום הזה בשביל ליצור את הסאונדהנצחיי כמו כן,משתף פעולה עם בריאן אינו(איתו גר בברלין) ויחד מתכוון להוציא אלבום קונספט שני(הראשון היה כמובן זיגי סטארדסט). הקונספט של האלבום די מסובך,מן סיפור רצח שכנראה הושפע מכל סרטי האקשן והמותחן שהיו פופואלרים באותה תקופה. על בלש אומן בשם נתן אדלר שחוקר על רצח של ילדה בת 14 בשם גרייס ולו יש 3 חשודים שהם הנושא העיקרי ברצועות- ראמונה סטון(אומנית,ציירת), אלג'רייה טאצ'ריק(קשיש תמהוני) וסוחר סמים זוטר שאת אין לומר. האלבום מתיימר לעסוק בנושאים הקשים ביותר שחווה האנושות: רצח,אונס,כוחניות,ניצול,טירוף וכו'. את הנושאים בוחר בואי להעביר ברצועות מוזרות ובהם מונולוגים של הדמויות שונות שקשורות\חשודות לאותו הרצח שבמרכז בסיפור. במהלך האלבום בואי אוסף את הראיות של הרצח. האלבום יצא לחנויות בשם outside1 מכיוון שבואי ואינו תיכננו להוציא סדרה של אלבומים שקשורים לרצח אבל בשל סכסוך קשה בין השניים,לא יצאו סדרות ההמשך ולכן עד היום אנחנו לא נדע מי הרוצח. האלבום הארוך שנמשך למעלה משעה ומורכב מ-19 רצועות לא זכה להצלחה מסחרית גדולה מכיוון שהקהל לא טיפש והוא הרגיש את ניסיונו של בואי ליצור עוד "אלבום ניצחי". האלבום אומנם הצליח לשרוד במצעדים וכלל את אחד הלהיטים הגדולים של בואי מאז שנות ה-80, hallo spaceboy שיצא כסינגל בעיבוד חדש יחד עם הפט שופ בויז. הסגנון העיקרי של האלבום הוא אלקטרוני כבד אבל אפשר למצוא בו גם שירי רוק-פופ קלילים כמו '"Strangers When We Meet'', השיר האחרון באלבום.