פינת ההשערה-דיוויד בואי

[chili menta]

ואוו רוני!!!

ממש ממש ממש כל הכבוד! אני אכשרה קראתי הכל

 

[chili menta]

פאק זה לא שלח הכל

ממש ממש מעניין. אני הרבה יותר מעריכה את בואי עכשיו!

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

חג מולד שמח מר לורנס

באותה שנה בואי שיחק באחד הסרטים היותר משמעותיים שלו בקריירת המשחק שלו-"חג מולד שמח מר לורנס". זהו סרט כבד עם עלילה הזויה על שבויים בריטים ביפן בתקופת מלחמת העולם השנייה המפקדים במחנה השבויים מתעללים ביפנים שמסרבים למלא את פקודותיהם ובשבויים הבריטים שמסרבים להיות כנועים להם. ג'ק סיאלרס הוא קצין בריטי חצוף ומוזר בעל התנהגויות לא מובנות ולא הולמות. במקום שסגן מפקד השבויים ינהג בג'ק כפי שלכאורה מגיע לו על יהירותו, הוא מתאהב בו. במאי הסרט נאגיסה אושימה רצה להציג בסרט את הקושי בלפתח קשר מיני בין תרבות המזרח ובין תרבות מערב.לאורך כל הסרט ניתן לראות את המתח המיני הסוער בין ג'ק לסגן מפקד גנגו הארה. הסרט הזה ישודר היום בין השעות 23:55 עד 2:00 בהוט פריים ערוץ 15....אז מי שיש שלא לומד מחר ולא מצליח להרדם....אז..

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

הלילה

חברת התקליטים של בואי כנראה מאוד התלהבה מכך ש-let's dance זכה להצלחה מסחרית גדולה והחליטה לשכנע את בואי להוציא את let's dance 2 כלומר,אלבום פופ-דאנס נוסף שישחזר את ההצלחה של קודמו. ב-1984 יצא האלבום tonight שממשיך את הקו של let's dance מבחינה מוזיקלית. בואי לא התלהב מהרעיון ליצור אלבום נוסף שיהווה קו לקודמו אבל הוא כבר היה קורבן להצלחה האדירה של אלבומו הקודם ולכן החליט שאין לו מה להפסיד מבחינה מסחרית למרות שהוא ייאלץ לעשות המופ פשרות אומנותיות. האלבום גם זכה להצלחה מסחרית אבל פחות משל קודמו. שיר הנושא הוא דואט מצליח בין בואי לטינה טרנר. שיר דביק,פופי כשאר השירים באלבום. עוד להיטים(המלווים בקליפים מאוד מושקעים) שיצאו מהאלבום הם Blue Jean ו-Loving the Alien.

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

המבוך

זהו הסרט הכי מצליח של בואי מבחינה מסחרית וזאת כנראה מפניי שיש לו עלילה ברורה, נושא קליל ובעיקר בגלל שהוא נועד לקהל יעד מאוד רוחב. הסרט בבימוי ג'ים הנסון,יוצר החבובות, הוא סרט פנזטיה שכמעט כל דמויותיו הן בובות מלבד 3 דמויות שהן בעצם הדמויות הראשיות: שרה(ג'ניפר קולני "רקוויאם לחלום","נפלאות התבונה"),ג'ראת'(בואי) וטובי התינוק(טובי פרוד). שרה היא נערה בת 16,חובבת ספרים שמרותקת מעולם הגובלינים עליו היא קוראת בספריה. לשרה יש אח תינוק בשם טובי שעליו היא הייתה צריכה לעשות בייביסיטר באחד הימים ובאותו יום היו לה תוכניות אחרות לגמרי. לכן היא קיללה את אחיה ואמרה: "הלוואי שהגובלינים ייקחו את היצור המפונק הזה". מסתבר שהמשאלה שלה התגשמה ושמלך הגובלינים,ג'ראת' לקח את אחיה החביב אליו לממלכה. ג'ארת' מתגלה לפניה אחרי שהוא לקח את התינוק וכאשר שרה מבקשת ממנו להחזיר את אחיה הביתה,הוא אומר לה שבשביל להגיע לאחיה היא צריכה לעבור את המבוך שמוביל לממלכת הגובלינים. המבוך הוא ארוך ומפותל ונראה שאין שום סיכוי ששרה תצליח לעבור אותו ועוד עם הגבלה של 13 שעות. אם היא לא תצליח לעבור את המבוך תוך 13 שעות,טובי אחיה יהפוך להיות אחד מהיצורים במשפחת הגובלינים ויהיה נתין של ג'ראת'. שרה פוגשת במהלך המסע יצורים שונים ומשונים ביניהם "התולעת" שנותנת לה עצה שמציגה לנו בעצם את המסר של הסרט "אל תיקח דברים כמובן מאליו", הוגל הנתין העיקרי של ג'ראת' ששרה מלמדת אותו על חברות ואהבה וגורמת לו לצאת נגד ג'ארת' ולסייע לה במסע.

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

אל תדכאי אותי

חברת התקליטים התלהבה יותר מידי מההצלחה של "הבה נפזז" וה"לילה" והחליטה להוציא עוד אלבום באותו סגנון ובאותה אוירה. הם כנראה לא הבינו שאם חוזרים על אותה בדיחה פעמיים,הבדיחה כבר לא מצחיקה. לאלבום שיצא בשנת קוראים never let me down והוא נחשב לאחת הנפילות היותר משמעותיות של בואי בקריירה שלו. בואי שנא כל רגע בהקלטת האלבום והקליט אותו בכפייה. האלבום לא היווה שום צד ריגשי באישיותו של בואי אלא היה אלבום טכני שמטרתו היחידה היא הצלחה מסחרית שלא התממשה. קיצור-חרא של אלבום.

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

שבר בתוך שבר

אחרי שבואי הזניק את איגי פופ אל התודעה עם שני אלבומיו בשנת 1977,איגי המשיך להוציא אלבומים ללא עזרתו של בואי. חלקם מצליחים יותר וחלקם פחות. בשנות ה-80 למרות שחייו נראו יציבים בשל נישואיו,איגי פופ נפל גם הוא קורבן לקוקאין ולאורך כל שנות ה-80 היה מכור כבד. איגי ביזבז את כל כספו על סמים וכאשר לא היה לו כסף לסמים יותר, בואי החליט לעזור לו ולרשום את שמו של איגי בחוברת ככותב בתקליטים שהוציא באותה תקופה למרות שאיגי לא באמת היה שותף לכתיבה. כך איגי קיבל תמלוגים על "כתיבתו" והצליח להרוויח כסף. בשנת 1990 בואי עוזר לאיגי להשתקם בכל שמפיק לו את האלבום brick to brick שזוכה להצלחה מסחרית אדירה שפופ לא זכה לה הרבה זמן. באלבום מנגנים סלאש ודאף מרובים משושנים מה שהעלה יותר את ההערכה של האלבום מהציבור. השירים לא מתקרבים שרמת האנרגטיות שהורגשה באלבומים הקודמים אבל בהחלט הפיקה להיטים רבים.

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

טין מאשין

לקראת סוף שנות ה-80,בואי מחליט בהפתעה שהוא הולך להקים להקה. ההצהרה גרמה לקהל להרים גבה מכיוון שבואי ידוע כאחד שיש לו תשוקה עזה להיות מרכז הבמה והוא לא נוהג להתחלק בתהילה על הנגנים שלו. Tin Machine שהוקמו בשנת 1988, לא היו להקת הליווי של בואי אלא להקה בפניי עצמה. בואי לא היה המוביל של הלהקה אלא שווה להם. סגנון הלהקה באופן דווקא מפתיע היה מטאל אגרסיבי ללא פשרות שזה שינוי מאוד קיצוני של בואי מבחינה מוזיקלית אחרי תקופת הפופ-דאנס. את הלהקה הקים בואי עם האחים סיילס אותם הכיר עוד תקופת ברלין של סוף שנות ה-70. השניים שימשו כנגנים ב-2 האלבומים הראשונים של איגי פופ שאותם הפיק בואי. טוני סיילס היה ניגן בבס והנט סיילס ניגן בתופים. הגיטריסט בלהקה הוא ריווס גברלס שאיתו יצר בואי את הקשר הקרוב ביותר וגם לאחר פירוק הלהקה ימשיך לעבוד איתו על אלבומיו. הלהקה הוציאה 2 אלבומים כאשר הראשון שיצא ב-1989 ,נקרא בפשטות על שם הלהקה וזכה להצלחה מסחרית אדירה ולביקורות טובות. אחרי האלבום הראשון הלהקה לקחה הפסקה כי בואי היה מחוייב לצאת לסיבוב הופעות העולמי שלו "Sound and Vision" אבל הלהקה חזרה ב-1991 עם אלבומם השני שנקרא גם על שם הלהקה. האלבום לא הצליח לשחזר את ההצלחה של הראשון ונכשל במכירות. הלהקה הצליחה להנפיק כמה להיטים כמו I can't read ו-Under The God. באותה שנה התפרקה הלהקה ובואי חזר למסלול הסולו שלו אבל הפעם שהוא לוקח את גברלס איתו לסיבובים ההופעות הקרובים שלו וגם נותן לו להיות שותף באלבומים הבאים שיוציא.

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

אימאן

בואי סוגר את עשור שנות ה-80 שהיווה עבורו את התקופה הרעה ביותר מבחינה מוזיקלית ומתחיל עשור חדש שאותו מגדיר דיוויד כ"התקופה היציבה ביותר בחייו". בשנת 1992 התחתן בואי בן ה-45 בשנית עם דוגמנית העל המוסלמית השחורה הראשונה בעולם,אימאן בת ה-38. כנשאל האם אימאן גרמה לבואי לחיות ביציבות הוא אמר משפט מאוד חכם לדעתי: "אני השתניתי ואחר כך התחתנו, לא התחתנו ואז השתניתי. לא נראה לי שהייתי מתחתן, לו חשתי שאני עדיין לא יציב, שהדברים עדיין לא לגמרי בסדר מבחינה רגשית בחיי".

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

עניבה שחורה,רעש לבן

בשנת 1993 מוציא בואי את אלבומו הראשון מהניינטיז black tie white noise אלבום רוק שאומנם לא זוכה להצלחה מסחרית גדולה אבל מחזיר לבואי את הכבוד שאבד לו אחרי תקופת הפופ השחורה של אמצע\סוף שנות ה-80. jump they say הסינגל הראשון מהאלבום נכתב על אחיו הסכיזופרני טרי ובקליפ שלו מצולם בואי כשהוא קופץ מבניין ומתאבד מה שמאוד עורר את התקשורת לגבי נטיות ההתאבדות של בואי בשנות ה-40 לחייו. נגן הגיטרה הראשי באלבום הוא אומנם בואי אבל נותן לריווס גברלס קרדיט על נגינתו בשיר You've Been Around ובאופן מפתיע ומרגש חוזר לשתף פעולה עם מיק רונסון החולה בשיר I feel free. כמה חודשים אחרי שהאלבום יוצא לאור,מיק רונסון מת מסרטן והוא בן 47.

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

בחוץ

בשנת 1995,אחרי שכבודו של בואי שב אליו,הוא מחליט לחזור לרעיון של להוציא "אלבום נצחי", אלבום שישנה את פני היקום ויעשה היסטוריה. רק שהפעם,לא ממש הצליח לו. בואי מציע למייק גארסון שניגן באלבום העשיר Aladdin sane,לנגן איתו באלבום הזה בשביל ליצור את הסאונדהנצחיי כמו כן,משתף פעולה עם בריאן אינו(איתו גר בברלין) ויחד מתכוון להוציא אלבום קונספט שני(הראשון היה כמובן זיגי סטארדסט). הקונספט של האלבום די מסובך,מן סיפור רצח שכנראה הושפע מכל סרטי האקשן והמותחן שהיו פופואלרים באותה תקופה. על בלש אומן בשם נתן אדלר שחוקר על רצח של ילדה בת 14 בשם גרייס ולו יש 3 חשודים שהם הנושא העיקרי ברצועות- ראמונה סטון(אומנית,ציירת), אלג'רייה טאצ'ריק(קשיש תמהוני) וסוחר סמים זוטר שאת אין לומר. האלבום מתיימר לעסוק בנושאים הקשים ביותר שחווה האנושות: רצח,אונס,כוחניות,ניצול,טירוף וכו'. את הנושאים בוחר בואי להעביר ברצועות מוזרות ובהם מונולוגים של הדמויות שונות שקשורות\חשודות לאותו הרצח שבמרכז בסיפור. במהלך האלבום בואי אוסף את הראיות של הרצח. האלבום יצא לחנויות בשם outside1 מכיוון שבואי ואינו תיכננו להוציא סדרה של אלבומים שקשורים לרצח אבל בשל סכסוך קשה בין השניים,לא יצאו סדרות ההמשך ולכן עד היום אנחנו לא נדע מי הרוצח. האלבום הארוך שנמשך למעלה משעה ומורכב מ-19 רצועות לא זכה להצלחה מסחרית גדולה מכיוון שהקהל לא טיפש והוא הרגיש את ניסיונו של בואי ליצור עוד "אלבום ניצחי". האלבום אומנם הצליח לשרוד במצעדים וכלל את אחד הלהיטים הגדולים של בואי מאז שנות ה-80, hallo spaceboy שיצא כסינגל בעיבוד חדש יחד עם הפט שופ בויז. הסגנון העיקרי של האלבום הוא אלקטרוני כבד אבל אפשר למצוא בו גם שירי רוק-פופ קלילים כמו '"Strangers When We Meet'', השיר האחרון באלבום.

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

בסקיאט

שנת 1996 זו עוד שנה חשובה של שבואי בקריירה המשחק שלו. בסרט הוא אומנם לא היה דמות ראשית אבל הוא היה הדמות המשנית הבולטת ביותר. הסרט "בסקיאט" הוא סרט ביוגרפי על הצייר ז'אן מישל בסקיאט בן שברח מביתו בהאיטי בגיל 19 ועבר לברוקלין. הסרט מציג את פריצתו של בסקיאט מנער שחור,מנודה וחסר בית לאחד האמנים היותר מצליחים בניו יורק בשנות ה-80. ציוריו של בסקיאט מושפעים מאור מסגנון האומנות של אנדי וורהול אותו מגלם בואי. אנדי וורהול לקח את בסקיאט תחת חסותו והפך אותו לאחד האומנים הבולטים ביותר בתחום הציור. ככל שבסקיאט הצליח יותר כך התמכרותו להרואין גברה בשנת 1988 הוא מת ממנת יתר בגיל 27.

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

אני אמשיך יותר מאוחר או מחר.

 

[I am Cornholio]

ואו רוני...:-|

פשוט כל הכבוד.. הגעתי ל"תחנה לתחנה"... אני אמשיך מאוחר יותר, זה המון חומר ללמוד!

והסיפור על זיגי נורא מרגש ומדהים לדעתי.=] הוא בנאדם נורא מעניין תודה לך על ההשקעה, אני נורא נהנית לקרוא...=]

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

יצור אנושי

בשנת 1997,כאשר בואי מגיע לגיל 50,הוא מוציא את האלבום החשוב ביותר שלו בנייטיז. כשכל להקות הפופ באות ומרככות לקהל את האוזן עם שירי פופ קלילים ומתוקים,בואי בא עם אלבום טכנו ומפוצץ לכולם את האוזניים בצלילים לא קונבנציונלים. בואי החליט שבאלבום הזה הוא הולך לעשות לכל המאזינים כאב ראש ענקי ולפוצץ את הזכוכיות של בתים שלהם. באלבום בואי כבר מתחיל לשתף פעולה יותר מעמיקה עם ריווס גברלס ונותן לו להיות הגיטריסט הראשי באלבום. חוסר האיזון באלבום לא מתבטא רק במוזיקה אלא גם בליריקה שנונה ונבונה חוסר שפיות,הפחד מהפחד ועל המוות. לאלבום יש סגנון אחיד שכולו מסיבת טכנו אחת גדולה מלאה באגרסיביות. השיר הכי קליל באלבום הוא גם השיר המפורסם ביותר באלבום בו בואי שוב חוזר לדבר על אמריקה. I'm afraid of Americans השיר האחרון האלבום, נכתב על ידי בואי ואינו עוד לפני שנתיים כשיצרו את אלבומו הקודם של בואי. האלבום הוא אחד אבני הדרך של המוזיקה האלקטרונית של אותו עשור והוא אחד החשובים בקריירה של בואי למרות שלא מכר הרבה. בואי החליט שהוא רוצה לאט לאט להתרחק מה"על טבעי" ולהתקרב יותר לאנושי ובגלל זה קרא לאלבום שלו earhling.

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

ולווט גולדמיין

בשנת 1997 יוצא לאור סרט שמטרתו להציג את תקופת הגלאם רוק הסוערת והזוהרת של תחילת שנות ה-70 כאשר השחקן הראשי של הסרט מייצג את דייויד בואי,מייסד הז'אנר. Velvet goldmine, שם הסרט הוא שיר פופ קליל שבואי הקליט בתקופה של זיגי סטארדסט. הסיפור המרכזי של הסרט הוא אליל רוק שחי את תרבות הגלאם,מביים את מותו בצורה תיאטרלית על במת לונדון והופך לאגדה. מטרתו של הסרט הוא להציג את הצעקנות,חופש המיניות והשטחיות שיש בגלאם רוק. בואי נעלב מהדרך שבה הציגו יוצרי הסרט את תקופת הגלאם רוק וכשנתבקש להביא שירים שלו עבור הסרט,בואי סרט ולגלג להם.

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

*בואי סרב

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

שעות

בואי נכנס ב-1999 להקליט את האלבום שיסיים את המילניום והחליט להוציא אלבום עם שירים חדשים אשר התבססו על השירים הישנים שלו. כלומר,הוא ייקח את המוזיקה של כמה משיריו הישנים של שנות ה-70 וה-80 ויסמפל אותם לשיריו החדשים. כאשר בואי סיים לכתוב,להלחין,לעבד ולהפיק את כל השירים באלבום,הוא החליט שכל האלבום הזה הוא זבל אחד גדול וגנז אותו כלומר,זרק את כל החומרים ומחק את כל ההקלטות. לבואי לא נשאר הרבה זמן להוציא אלבום נוסף עד תחילת השנה הבאה שתפתח את המילניום מפני שבזבז יותר מחצי שנה בהקלטת האלבום toys ובגלל זה הוא היה נתון בלחץ נפשי אדיר. בסופו של דבר הוא נכנס לעבודה אינטנסיבית ביותר של חודשים ספורים והוציא אלבום חדש ומקורי לגמרי שלא מתבסס על שיריו הישנים. עטיפת האלבום מעוררת מחשבה רבה. האלבום מציג את בואי בתקופה של השנה יושב ועליו שוכב בואי של שנות ה-90. התמונה מסמלת את סיום התקופה של העשור הקודם ואת תחילתה של התקופה החדשה. בואי החליט לוותר על הרעיון ליצור "אלבום גדול" או "אלבום ניצחי" או "אלבום חדשני" והחליט פשוט לעשות אלבום רגיל. ללא קונספט,ללא סגנונות מהפכניים,ללא מסכות. האלבום מראה שהוא מקבל את העובדה שהוא כבר 30 שנה במוזיקה ושהוא "זקן" לפי הקודים של עולם הבידור ועושה את זה בכבוד. הסינגל הראשון מתוך האלבום "Thursday's Child" זכה להמון הערכה בשל הכנות שבואי מראה בשיר. סגנון המוזיקלי של האלבום לא עטיר אלקטרוניקה אלא הוא אלבום שקט ורגוע שלא מתיימר להיות "אלבום שישנה את פני ההסטוריה". אומנם האפקטים האלקטרונים לא נעלמו אבל הם במשקל הרבה יותר קטן לעומת כלי הנגינה שמאוד בולטים בנוכחותם. האלבום הוא אלבום פשוט עם שירים רגילים כאשר הבולט מבין כולם הוא seven שאין בו אפקטים אלקטרונים בכלל והוא מבוצע רק עם גיטרות(ואולי גם תופים בסוף).

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

פרשת ה-900 מיליון

דווקא בשנה שבה בואי עשה רושם שהוא מסיים את המילניום בכבוד והציג אלבומו ככנה ונטול מסכות,נפוצה שמועה שבואי הוא שקרן ממוסחר שמתעסק בתאוות בצע. בשנת 1999 הוכרז בואי כסלבריטי העשיר ביותר העולם כאשר ברשותו 900 מיליון דולר. התקשורת טוענת שעובדה זו אינה מקרית ושבואי עשה תחבולה מתוחכמת בשביל להשיג את הכסף הזה בכך שבסוף שנות ה-80 הורה להוצאה לאור להפסיק להדפיס דיסקים שלו למשך שלוש שנים כך שנוצר "צימאון" אדיר לדיסקים שלו. העיקר למוקדמים יותר של תחילת הסבנטיז. בשנות ה-90,כאשר בואי אישר את להוצאה לאור לחזור להדפיס דיסקים שלו,בא גל אדיר של קונים והדיסקים שלו נמכרו במיליוני עותקים עד שהפך למפורסם העשיר ביותר.

 

[קדחת בצנצנת]

שאלה לגבי התמונה;

לפי מה שרשום שם אפשר להבין שהוא השתתף באופרה "פאוסט"?