תחנה לתחנה
1796 הייתה אחת השנים הלא ייצוגיות של בואי מבחינה אומנותית ומסחרית. זו הייתה שנה רעה לדייויד. שנה שבה הוא היה מכור כבד לקוקאין ופרוד מאשתו,אנג'י, עייף מסיבוב ההופעות של אלבומו הקודם ומסתבך בפרשיות שקשורות בהאשמות על אמירות נאציות. הקריירה של בואי נמצאת בתחתית והוא שקוע בדיכאון ובכל הזמן הזה שהוא יושב בביתו הקט ובוכה על חייו,הוא מתחיל לכתוב את השירים שכמה חודשים אחרי כן,יכללו באלבום הבא שלו, station to station . האלבום מציג לנו דמות חדשה בשם thine white duke (הדוכס הלבן והרזה). הדמות כשמה מאופיינת בלבוש שחור לבן ובשיער קצר גולש לאחור. באלבום יש 6 שירים כאשר שיר הנושא הוא השיר הדומיננטי והוא נמשך 10 דקות. בחלק מהשיר בואי מציג את ההבדלים בין תרבויות אנגליה לאמריקה,מדבר על ההתמכרות לקוקאין ועל כך שהוא עייף מכל ההצלחה שחווה עד כה. השיר מורכב מאוד וקשה לעיכול אבל יש לו התפתחות רגשית שאין מצב שתישאר אדיש אליה. זה שיר שמשתנה מהקצה אל הקצה,הקצב משתנה לחלוטין במהלך השיר והשיר מקבל אופי אחר לגמרי.שאר השירים יותר קלים לעיכול וקליטים יותר אך עדיין לא דומים בסגנונם. שירי סול-ג'אז ודיסקו כמו word on a wing, Tvc15 ו-golden years. שיר רוקיסטי ובועט בשם stay ובלדה מלודית בשם wild is the wind שבואי חידש(במקור של נינה סימון). האלבום נכשל במכירות והוא עד היום אחד הפחות מצליחים של בואי מבחינה מסחרית אבל המעריצים הכבדים של בואי(וגם אלה שלא) יגידו שהאלבום הוא מהיותר טובים שבואי יצר אי פעם.