עצמאות ריקודי העם

[בת הדייג]

איתן

קראתי את דבריך מספר פעמים, בהזדמנויות שונות, והתקשיתי לגבש דיעה. אין בי ספק על כך שאני חשה כמוך ומסכימה עם מסריך. כאחת שכן נוהגת לרקוד בהרקדות אלו, משום החיבור למה שהן אמורות לייצג וכמובן עם השילוב לאהבתי לרקודי עם - סיפוק רב היה נגרם לי לו הרקדות אלו היו מבוססות על שירים/רקודים עבריים מתוך "נכסי צאן הברזל" שלנו. אולם מציאותית, הדברים אינם כך. "דגל כחול לבן" - אין בהרקדות אלו. אולם יש - "רקודי עם" והשאלה הנשאלת אצלי היא: ומה נעדיף? שתהיינה הרקדות במתכונת שתארת, מה שיבריח, אני מניחה, רוקדים לא מעטים מהרקדות אלו. או שנסתפק "ברקודי עם" ללא ה"דגל" - עם המוני רוקדים, מה שיבטיח את המשכיותן גם בעתיד. ואולי, איתן ה"דגל" כן מונף בהרקדות אלו - רק שאתה ואני - לא רואים אותו? כמובן, שלבסוף ברור שהגבתי לדבריך, למרות שעדיין לא גיבשתי דיעה בעניין.

 

[איתן שמידט]

בת הדייג היקרה

רוצה לציין בתחילה כי חיכיתי לתגובתך, כיוון שאני מייחס חשיבות רבה לדעותיך ומעריך את דרך התבטאותך על תוכנה ואיכויותיה. יחד עם זאת הרשי לי להדגיש כי דברי נאמרו ביחס להרקדות יום העצמאות בלבד, בשרשור זה, ולא באופן כולל וגורף ביחס להרקדות שאינן במועד זה. נראה לי כי יש מקום להדגיש את אופיינו הלאומי במסגרת החג גם בנושא ריקודי העם כפי שאנו נוהגים לעשות עם כל הסמלים והטקסים האחרים ביום מיוחד זה. הרשי לי להניח כי ביחס לכך ייקל עליך לגבש את דעתך.

 

[בת הדייג]

ואכן איתן גם אני התייחסתי

להרקדות יום העצמאות. מה שאני מנסה לאמר, אני איתך, בתחושה ובדיעה אחת בנושא. ובזה אין לי ספק! אני רק מעלה תהייה, ביני לבין עצמי ומשתפת אותך בהתחבטות שלי. התחבטות המייצגת את כל הכאוס הקיים היום בענף ריקודי העם. אז, האם אנו צריכים להציג ביום זה מה שראוי להצגה או את המציאות, גם אם היא עגומה, מבחינתנו? הייתי רוצה לבטא רגשותיי ולומר כך צריכות להיות הרקדות יום העצמאות... ומי שלא מוצא חן בעיניו - שלא יבוא אך, האם זה נכון? מבחינת המשך קיומן של הרקדות אלו. כי מעצם קיומן הם שומרות לפחות, על הזיקה שבין תרבות המדינה אל ענף ריקודי העם - נכון גם אם זה לא ממש - ריקודי עם. מכל מקום, אין ספק שגם בשיקול של לשמור על קהל הרוקדים בהרקדות אלו - יש מקום לשלב, ולא מעט, שירים/ריקודים עבריים. דרך אגב, משיחות שניהלתי (בכוונה לאסוף מידע בנושא) עם 3 ממכריי שהלכו עם המשפחות להרקדות בישובים קטנים (שונים) אכן היו הרקדות המותאמות יותר ליום העצמאות. וקראתי את תאורו של שביט אז אולי, התמונה היא קטנת היקף, ממה שנראה ורק באיזור ת"א והמרכז שכחו את "הארוע" שלשמו מתקיימות הרקדות ספציפיות אלו. ואולי הסיבה נעוצה בעניין פשוט יותר - במרקידים - שדואגים יותר לקהל רוקדיהם ולאו דוקא לסמלי יום העצמאות.

 

[איתן שמידט]

הבה נפליג יחדיו

אם ניטול את ההגיון שבהתחבטותך וניקחיהו מעט רחוק יותר הרי אולי כדאי להניף דגלים צבעוניים במקום את דגל המדינה, שכן הם משובבי נפש, יגרמו הנאה לרבים ויתנו תחושה של הפנינג. ומדוע להשמיע בטקסים היעודיים את ההמנון הלאומי דוקא ולא שירים קצביים ועליזים בשפות שונות ומשונות המשמחים לבב אנוש. ואסיים במילות שירה של רחל "ואולי לא היו הדברים מעולם".

 

[בת הדייג]

איתן. כמה סימבולי עבורי

הדימוי שבחרת. נטלת את אהבתי לים ופרשת נתיבה אל עבר שרטון. האם כך משתקפים דבריי: הכל או לא כלום? ואספר לך הקשר סמוי לדבריי. בכל שנה אני נוהגת, בערב יום הזכרון להשתתף בערב שירי לוחמים. עם השנים, ערבים אלו איבדו את צביונם המקורי והפכו להיות "ערבי הופעות" וגימיקים למיניהם. השנה, כשראיתי את רשימת האמנים והמנחה שהוזמנו - ברור היה לי שנעשו שיקולי יחצון לאירוע. הדרתי פעמיי מאיזור מגוריי אל עבר מתנ"ס קטן בו התנהל הערב בניצוחה של מקהלה מקומית עלומת שם. היה לי זה ערב מרגש. נוכח אמיתות כוונת המארגנים להעביר בנו, קהל המשתתפים, את החוויה שלשמה התכנסנו. אולם, מצער היה להיווכח בקהל משתתפים קטן מספר, המורכב ברובו ממשפחות ומכרי חברי המקהלה. ולמה? כי כולם הלכו לאירוע המרכזי שתוגבר ברשימה המכובדה. ראיתי אותם בהמוניהם בדרכי חזרה וליבי נצבט. האם איבדנו את משמעותו גם של זה? ותהיתי, האם זה כשל תפיסתי של המארגנים בעיריה או נסיון שלא לאבד לגמרי. אישית, לא מצטערת שבחרתי ללכת דוקא לאירוע הפחות מיוחצן. אז אולי בשנה הבאה אדרים לאיזורו של שביט או אצפין לאיזור מגורי מכריי כדי לרקוד עצמאות. כך אוכל לפתור, נקודתית לי, את הבעיה שהצגת. כדוגמת ערב שירי לוחמים. אולם - האם זה הפתרון? והרי הספינה תמשיך גם בלעדיי.

 

[איתן שמידט]

מחמאה גדולה בעבורי

לשמוע כי הצלחתי לגעת ולו כמלא הנימה בנימי ובמיתרי נפשך. כמה נוגע לקרוא את הדברים שכתבת ביחס לערב שירי הלוחמים, הרי לנו "פרה קדושה" נוספת המובלת כצאן לטבח. למגינת ליבי, נכחתי אני באותו ערב, בערב שירי לוחמים שהתקיים אצל חברים בבית פרטי והיה ראוי, רציני ומכובד, וכלל מעבר לשירים גם קטעי הקראה רלוונטיים כולל סיפורים אישיים של הנוכחים. יצאתי מערב זה מצומרר אך מלא סיפוק על שהצלחנו להנחיל לאותם הלוחמים את מלוא הכבוד וההערכה הראויים. אז אנא, אל תהי נפשך מרה, מבטיחך נאמנה כי הספינה לא תמשיך בלעדינו וחלילה אם כן וודאי תאבד כוון ולא תגיע לחוף מבטחים. גם במקרה שכזה, נרד שנינו לסירת ההצלה על מנת לנווט יחדיו ולהראות לספינה האובדת את הכוון הנכון.

 

[בת הדייג]

ריגשת אותי, איתן, בדבריך

עד הזל דמעה. דבריך, בשל עומקם, כמו תמיד, מוטמעים היטב בעומקי מחשבתי בתהליך עיבודם. ולזאת נוספה הפעם גם הטמעה רגשית. תודה נהניתי מן הדיאלוג. ומה אבקש יותר מכך, כשותף לינווט. סוף שבוע נעים

 

[חדשה ומתלהבת]

בואי אלינו!!!../images/Emo91.gif ../images/Emo165.gif

הרקדת העצמאות שלנו עם ירון אלפסי, הייתה ללא ספק מוצאת חן בעינייך: מגרש הכדורגל של המושב, חבילות חציר מסודרות בחצי גורן, שרשראות דגלים וקישוטים כחול לבן מסביב,

כיבוד שהרוקדים הביאו- סלטי פירות, בורקסים, יין, שתייה קלה. רפרטואר- אז זהו שפה אני סומכת על ירון, כי אין לי נסיון בהרקדות יום העצמאות בשביל להשוות- אבל רקדנו הורות ורצנו והזענו והיה נפלא... רוקדים יחפים ורוקדים בסנדלים תנכיות...

פשוט תענוג. ממש חסר היה אקורדיוניסט שיופיע לו פתאום! אז בשנה הבאה, לחגיגת יום העצמאות, את וכל מי שהתאור קוסם לו- מוזמן!!! (הדלק עליכם, הכניסה חינם...

)

 

[פטרושקה הרוקד]

מעניין מי המרקידיםשארועי יום העצמאו

ת בתל-אביב היו באחריותם ושהכותבים כאן מספרים כי הקשר בין ההרקדה לארוע שלשמו נועדה ההרקדה הוא מקרי בהחלט האם ליו"ר ארגון המדריכים אין במקרה איזו נגיעה בדבר? רינה מאיר מההסתדרות היתה לבטח שומרת על צביון הארוע בצורה יותר מכובדת ותואמת בברכה שמוליק

 

[בת הדייג]

פשרושקה

אין בכוונתי להכנס לרשימה שמית של מרקידים שעשו או יכולים לעשות. אולם בהחלט מסכימה שיש למרקידים אחריות על איך שנראו ההרקדות. וברור שיש מקום לחשיבה בעניין. בעיקר, אצל אלו האחראים בעיריות על ציוות המרקידים. השאלה, האם זהו רצונם והם מכילים זאת על המרקידים. ואולי הם נתונים לדיסאינפורמציה או שפשוט אינם מבינים דבר בעניין.

 

[k u k i 123]

בת הדייג- אהבתי את הסיום שלך. פשוט

אינם מבינים דבר בעניין.

 

[klinton2]

בת הדייג

בעניין רשימה שמית של מרקידים לדעתי יש לציין שמות של מרקידים אשר אינם ממלאים את תפקידם כראוי ומנצלים כל מעמד ליחצנות ולדוגמה: הייתי בערב יום העצמאות בחוף הקשתות באשדוד ההרקדה היתה כתמול שלשום (לא יום העצמאות) מלבד פתיח לכל שיר "ביום xxxxx נפתחת הרקדה חדשה עם המרקיד משה זוכמיר אשר נימצא איתנו..." ובאחת ההודעות הגדיל לעשות האדון זוכמיר שקיבל לידיו את המקרופון ובאריכות קישקש.ז'ק המרקיד אם אינך יודע לכבד את תפקידך תחזיר את המפתחות.

 

[בת הדייג]

ולדעתי

בפני הדברים אנו עוסקים ולא בפניו של המרקיד. החשוב מבחינתי, הוא להעלות את הדברים, שאנו הרוקדים, איננו מרוצים מהם. ולאמר כיצד אנו היינו רוצים שיהיו. לנסות לפתוח בפני עיני המרקידים צוהר לצרכינו ולתפיסותנו. לנסות לשנות את הדברים ולאו דוקא את המרקידים. כי אני מאמינה שגם הם מבינים, את מה שאנו מבינים שללא הבנה ביננו לא תתקיים הבניה

 

[ויזה יותר טוב מכסף]

הרקדת עצמאות שלי../images/Emo165.gif

אין לי מושג איך היו ההרקדות בת'א, אך אני יכולה לספר על ההרקדה שאני נכחתי בה. החל מיום שלישי התארחתי באילת, וכמובן בערב, מה עושים על מנת לעכל ארוחת בית מלון?? יוצאים להליכה קלה. ובאילת, המקום הזמין הוא הטיילת כמובן. בעודי פוסעת בתחילת הטיילת, קלטו אזניי צלילים מוכרים משהו... וכמכורה אמיתית "שכחתי" שרק יצאתי לצעידה. תוך שניה מצאתי עצמי ברחבת ריקודים מאולתרת, עם מרקיד חביב שמנסה לשמח את אורחי אילת ותושביה בריקודי עם. המיוחד בהרקדה כזאת הוא שאין אנשים קבועים. כל מי שמגיע אילתה, ובין היתר תחביבו הוא רק'ע, אין ספק שימצא עצמו במעגל הניקרה בדרכו. המרקיד הניח לוח וביקש מהרוקדים לרשום את שמות הריקודים אותם הוא מעוניין לרקוד, וכך, בחוג אקראי לחלוטין, מכל קצוות הארץ , רקדו את אותם ריקודים ילד, צעיר וזקן. מאחר ולא הצטיידתי בנעלי התעמלות, התקשיתי להחזיק מעמד ולרקוד יחפה זמן רב - כשמסביב עומדים המשקיפים ומנסים "לרקוד" איתנו,תוך כדי שהם דורכים עלי, ונאלצתי לפרוש ולחזור למלון, כואבת אך מאושרת. אי אפשר לאמר שבחג העצמאות הכל כך ישראלי שלי- לא רקדתי הורה!!

 

[לי ולך בלבד]

../images/Emo10.gifמציאות עגומה

כתבת "אז, האם אנו צריכים להציג ביום זה מה שראוי להצגה או את המציאות, גם אם היא עגומה, מבחינתנו?" אפשר להסתפק במציאות העגומה ואפשר לשאוף לטוב יותר . הבחירה היא בידינו .

 

[בת הדייג]

אמת ויציב - תמיד נכון לשאוף

לטוב יותר. אולם בואו נביט נכוחה בפני הדברים. האם הרקדות אלו, ביום העצמאות, לא שיקפו את המציאות העגומה בה שרוי ענף ריקודי העם? האם הצגה של מה שרצוי תשנה את המצוי? שלב ההצגה הוא השלב הסופי של תהליך. על-פי הבנתי, כדי ליצור איזשהו שינוי, בכל תחום יש תחילה, להכנס לתוך המצב שברצונך לשנות, להיות חלק ממנו, ללמוד אותו ומתוכו להתחיל ליצור שינויים. שינויים לא מתרחשים מהצהרת שאיפות , לא מישיבה על הגדר, ולא מצפייה מן הצד. אין ספק שיש לערוך שינוי במבנה הרפרטואר של הרקדות אלו, לא קיצוני מדי לדעתי, כדי לא לאבד אותם לגמרי ויחד עם זאת לעמול כל הזמן, בשטח, על השינוי הרצוי

 

[לי ולך בלבד]

את צודקת -כדי לעשות שינוי צריך

להכיר בכך שיש צורך בשינוי ומשם לצמוח . אולם אנו הרוקדים אין לנו שליטה על הרפרטואר הנרקד ולכן יש לנו רק את האפשרות לדון על הנושא על מנת לשכנע עוד ועוד רוקדים וגם את המרקידים . ואני בדיעה שזו לא בקשה מוגזמת ולא בקשה נטולת הקשר שבהרקדות יום העצמאות הרפרטואר תהיה לו זיקה ליום המיוחד שאנו חוגגים שיהיו רקודים שמבטאים תקווה שמחה איזה קשר למולדת משהו שמאפיין את יום חג זה . כפי שהייתי בשנה שעברה בהרקדת חג השבועות וראשית כל כולם הגיעו בלבוש לבן -והשמיעו הרבה הרבה רקודים שמתאימים לחג זה .וזה היה מאוד מיוחד. לגבי ההצגה והמציאות העגומה -אני יכולה להגיד לך שיש שיפור ברקודי העם לפני שנתיים המצב היה הרבה יותר גרוע (נלמדו כל שבוע המון רקודים ,ריקוד לא החזיק יותר מחודש, הלחנים של הרקודים היו עגומים ונטולי חיים ,הרעש בהרקדות היה זוועתי -היתה הרגשה של מרוץ מטורף ) אני חושבת שהיום המצב הרבה יותר חיובי (מודה המרוץ הזה כל כך עייף אותי שמזה זמן רב אני כמעט לא מגיעה להרקדות ) אני מרגישה שיש שיפור כפי שיש שיפור בכל התחומים בארצנו -אבל התהליך הוא איטי- אבל בהחלט אנו בכיוון חיובי יותר . ובנימה אופטימית זו -מאחלת לך סוף שבוע נעים .

 

[בת הדייג]

אהבתי את האופטימיות שבדברייך

ואת המשמעות הרחבה יותר שאת מעניקה לענף ריקודי העם, מעבר לעצם הריקוד. אז אולי בכל זאת, אינך רואה דברים כ - "לי ולך בלבד"

כתבת דברים יפים ונכונים מבחינתי, מסכימה עם רובם. אכן הרפרטואר אמור להיות מותאם ולשקף סמליו של הארוע הנחגג. ואכן חל שיפור בפני הדברים בריקוד העם. אולם, ופה אכנס לשתי נקודות שלא מסכימה איתך. לנו הרוקדים - יש מה לעשות - והרבה מאוד. עצם השיפור שדיברת עליו - התרחש וממשיך להתרחש - בזכותנו - הרוקדים. אנחנו אלו שהבנו, שבדברים הולכים לכיוון אבדון וכי יש לנו את הזכות המלאה להביע את חוסר שביעות רצוננו מכך. ראי כמה הרקדות "מיוחדות" צצו, בעלות רפרטואר עשיר ומגוון. קצב לימודם של ריקודים חדשים נבלם. הווליום נחלש ומהירות השמעת הריקודים חזרה למקורה. כל זאת התרחש, רק בזכותנו ובזכות שיתוף הפעולה של המרקידים. אישית, מודה אני מאלו שנוהגים, אם עולה הצורך, לאמר למרקיד את דבריי: לבקש ריקוד מיוחד לטעמי, כמעט בכל הרקדה. - להוריד את הווליום - להתאים את קצב השמעת הריקודים למקור ובכלל, מבקשת - ואת יודעת? מפליא, אך גם נענית. (וגם מקפידה לפרגן) אז, אם כל אחד מאיתנו יעשה זאת "בקטן" - ביחד נוכל לעצור את השינוי ופה נקודה שניה בהתייחסותי לדברייך. אנחנו לא עושים, במקרה זה, שינוי. במקרה זה, אנו עוצרים את השינוי שקם ומתרחש על ענף ריקודי העם. ולסיום, מבינה את תחושת העייפות שלך מן הדברים. אולם, את הדברים ניתן לשנות - רק מבפנים. שבת נפלאה לך

 

[לי ולך בלבד]

תודה לך

על הפרגון . האמת לא התעמקתי בניק שבחרתי לעצמי - ה"בלבד" הצטרף כי "לי ולך" היה תפוס עי משתמש אחר וכן ראייתך את הדברים אכן נכונה מאוד . מסכימה איתך מאוד שבקשות שנאמרות לא מתוך כעס בצורה יפה תוך פרגון -אינן מהוות איום ,ואנשים נענים להם בשמחה וזה מביא את השינוי .

 

[talik3]

לפרפר צהוב

צודקת צודקת יש מקום להכל ויש ביכולתנו להכיל את השונות והמיוחדות של כל עדה עם וכו' אבירה