אני גם נזהר מאוד עם סטטיסטיקה
..וביחוד בתחום הרפואה שם נעשה בססטיסטיקה שימוש ציני במיוחד, ואולי עוד יצא לי לכתוב על כך. תראי, כשאנחנו משווים את בריאות ילדינו לדורות קודמים - השאלה לאיזה דורות. אם משווים לדורות של ילדים שנולדו במהפכה התעשייתית ועד לפני, נגיד, 60 שנה - מצבנו מצוין. אבל, לקראת שנת 1950, עם המודרניזציה בסניטציה, ההיגיינה, השיפור הכולל ברפואה, השיפור בתזונה - ירדו מקרי המוות של ילדים בצורה דרמטית (אנא קראי את המאמר הראשון שצירפתי). אבל, לאחר תקופת זוהר של 30-40 שנה, החלה ירידה בבריאות של ילדינו (ושלנו). לטעמי, הירידה בבריאות הילדים קשורה לכל מה שכתבת (זיהומים סביבתיים, מזון לא מזין ולא בריא, חוסר פעילות גופנית, ועוד). עם זאת, אל נא נשכח שכמות החיסונים שילדינו מקבלים גדולה בערך פי שלוש מכמות החיסונים שאנחנו קיבלנו. ואם כל החיסונים הללו הם מחלות מסכנות חיים? ממש לא: חזרת, אדמת, חצבת, הפטיטיס A, רוטה-וירוס (רשימה חלקית) הן ממש לא מחלות מסכנות חיים בימינו. אני מסכים לגמרי שהסטטיסטיקה צריכה לשמש בעיקר כמצביע, כפי שכתבת ושיש לבדוק מקרים ועובדות באופן פרטני. אז תשאלי כל מורה ותיקה מה המצב היום בכיתה שלה. היא תגיד לך שכמות הילדים עם ADD/ADHD גדלה פי כמה ממה שהייתה לפני שלושים שנה, וזה באמת מסתדר יפה עם הסטטיסטיקה שמראה שהיום אחד לכל 9 ילדים (או משהו כזה) יש לו הפרעת קשב וריכוז. וזה גם מסתדר עם הסקר (בלינק השני שהבאתי) שהילדים שלנו חולים. חולים מאוד.