הדוגמאות דווקא כן מתאימות
אני שמעתי כבר מספיק ערבים ויהודים שגם יחד מקטלגים את עולי חבר-העמים כולם כרוסים או את אתיופים כולם כפלאשמורות שהיהדות של כולם בכלל מוטלת בספק תחת אותה מקשה שלילית, ככה שלא מדובר במשהו ספציפי אלא בתופעה כלל חברתית. אדרבא אפשר גם לציין שמדובר בתופעה עם יסוד הרבה יותר גזעני מאשר הניכור לערבים, בגלל העובדה שהניכור הזה בא בעיקרו על בסיס שוני אתני('גזע') ולא בגלל שוני תרבותי או מנטאלי כמו אצל הערבים, שמבחינת דמיון אתני קרובים מאוד ללפחות מחצית מהאוכלוסיה היהודית בארץ. פלסטינאים יודעים הרבה יותר על היהודים ועל השפה העיברית פשוט כי זה רוויחי מבחינתם לדעת זאת, לא בגלל שהם משתוקקים לדעת, פלסטיני שבא לחפש עבודה בישראל(שזה בדרך כלל המצב ולא להפך) יודע שידיעת העברית והמקום יעזרו לו מאוד במציאת עבודה או בשיפור מעמד עבודתו. אם לא היתה את התלות הזו של החברה הפלסטינית ביהודים אז לא היה להם שום מניע ללמוד עברית, ואכן אני יכול להעיד לך שבתוך השטחים משקיעים כיום יותר מאמץ בלימוד אנגלית כי התלות בעברית הולך ונעלם. יהודים באותה מידה לא ירוצו ללמוד ערבית כל עוד הם לא יראו איזה רווח יצא להם מהשקעה שכזו, וככה את רואה שיהודים לא לומדים לא ערבית, לא רוסית, ולא אמהרית, אבל מנגד משקיעים בלימוד האנגלית למען תקשורת בינלאומית ותיירות. את יכולה לדוגמה להבטיח לי שלמידת ערבית תשתלם לי כלכלית בעתיד? "הכר את אויביך" הוא פתגם שבא לידי ביטוי רק בתחום הביטחון, את האזרח הפשוט זה ממש לא מעניין מהי שפת האויב ומיהו האויב. ואני מסכים שתיאורית "if you cant beat them" היא אבסורדית, אבל אני מבין את ההגיון שמאחוריה שאומר שמטרת האויבים שלנו תמיד היתה להפוך את ישראל למדינה ערבית, ולמידת ערבית היא בעצם תחילתה של התמעות בתוך מדינות ערב שסביבנו, שתחילה תדחוק את העברית מהבמה ואחר-כך תפתח פרצה שתציף את המדינה בתרבות הערבית שלבסוף תהפוך את המדינה ללא פחות ערבייה משכנותיה. יהודים תמיד מושפעים מהסביבה שלהם, ככה יוצא שכל קהילה מגישה בליל הסדר מאכלים עם אופי מקומי משלה, והיה ברור שכניסה למזרח התיכון תאמץ יותר מאכלים מקומיים ותדחוק לשוליים מאכלים מיובאים, וככה יוצא גם שהפלאפל והמוזיקה הים-תיכונית שבואו עם קהילות יוצאי ערב התאימו מאוד לסביבה ושגשגו כאן. והקונצנזוס הישראלי הוא פחות על מאכלים כאלה או אחרים, אלא בעיקר על השילוב והמגוון שהתרכז במקום אחד. גם הערבים-ישראלים מאוד הושפעו מהקרבה לתרבותיות שהביאו היהודים איתם, וככה נכנסה לה מוזיקה מערבית, מסיבות, בארים, שותים וודקה-רד בול, ויין, במקרר מוצאים שניצל, פיצה, קוטג'... מה שמייחד את המדינה הזו מיתר המזרח התיכון זה שהיא מציגה כזה מגוון רחב, ולא איזה אופי מאכלים ספציפי- במדרחוב בנתניה את תמצאי לא רק את הפלאפל, חומוס והמוזיקה הים-תיכונית, ימכרו לך שם גם ביצה טריפוליטאית, קוגל, שניצל בבאגט, קמעות וחאמסות, פיצה, סנדוויץ' טוניסאי, בורקס בולגרי, קעקועי חינה, מעדינייה רוסית, פרוזן יוגורט, טוסט אמריקאי, משקה שקדים, שווארמה, מוזיקת טראנס, תירס חם, מאלאבי קר... את לא תראי את זה יתר המדינות הסובבות אותנו, גם לא בערים הפלסטיניות שהכי קרובות אלינו. אז למדינה הזו כן יש אופי משלה והוא לא בהכרח קשור לפלסטינאים או לערבים.