על אחת שלא ויתרה..

[Boojie]

לגבי פתרונות:

הבעייה היא, שבתור התחלה, אף אחד לא באמת מחפש פתרונות. כי יש פתרון חלקי אחד שיושב ממש מתחת לאף, וזה שינוי גיל הפנסיה (ששינוי חלקי כבר נעשה, אבל לא מספיק). למה אני מתכוונת? נשים בממוצע חיות יותר שנים מגברים ובריאות ומתפקדות למשך זמן ממושך יותר. ובכל זאת, משום מה, גיל הפסקת העבודה לנשים באופן מסורתי היה צעיר מגיל הפסקת העבודה לגברים. בנוסף, מכיוון שמרבית הנשים בימינו עדיין מעוניינות גם בהבאת ילדים לעולם בנוסף לקריירה, הרי שמרבית הנשים למעשה מתפנות להתחיל בבניית קריירה רצינית בגיל מאוחר יותר. אילו גיל הפרישה לנשים היה נקבע לגיל מבוגר יותר מאשר לגברים (כפי שההגיון היה מחייב), הרי נשים היו יכולות להתחיל לבנות קריירה בגיל מאוחר יותר (טוב, כמובן, היה צריך לקחת זמן עד שהיתה מתקבעת הנורמה שנשים עובדות עד גיל יותר מאוחר, ושלפיכך שווה להעסיק אותן בגיל יותר מאוחר) - בשלב שבו כבר יש להן את הזמן להשקיע בזה. כל זה, בלי להתחיל לדבר בכלל על שינויים סיזיפיים כמו הגברת השוויון בין גברים ונשים במשק הבית ובטיפול בילדים, דבר שאני חוששת שיידרשו עוד כמה שנים טובות לפני שיהפוך לנורמה במידה מתקבלת על הדעת. יש לזה מינוסים, אני לא אגיד שלא. יש נשים שלא מעוניינות לדחות את גיל הפרישה שלהן. יש נשים שרוצות לשמור על זכותן לצאת לפנסיה בגיל המקובל כרגע. אבל עדיין, זה פתרון חלקי אפשרי.

 

[four seasons]

האמת היא שאני חשבתי

שלנשים יש יתרון, שירות צבאי קצר, והטבות במס לעסקים זעירים, הם מסיימות תואר לפני, וילדים אפשר לדחות, כך שטבעי שקריירה תתפתח מוקדם, פתרונות לילדים צריכים להיות דרך המימסד, היום הילדים עדיין יכולים להיות אצל הסבתא, אבל הפתרון הזה לא יכול להיות לנצח, מעון לילד/ה ליד מקום העבודה יכול להיות פתרון או הפסקת צהריים ארוכה למשל מ12:00 עד 14:00 כדי שאחד מבני הזוג (סטרייטים, לסביות, המוסקסואלים, חד הוריים) יוכל לקחת את הילד/ה לחוג או חזרה הביתה במקרא זה העבודה לא תסתיים ב16:00 אלה ב18:00 במשפחות לא קרייריסטיות ותמשך מאוחר יותר כשמדובר בקריירה, יש גם כאלה שעובדים מהבית, כמו אדריכלים/יות

 

[Boojie]

השירות הצבאי קצר יותר בשנה אחת.

זה לא ממש הבדל משמעותי. ויש בעייה משמעותית עם קריירה שמתפתחת מוקדם אצל נשים - שזה אומר שהיא נמצאת בשיאה בגיל הילודה, ואז האשה צריכה לבחור בין המשך הקריירה (כי קריירה, בדרך כלל, היא לא דבר שאפשר לקטוע למשך כמה חודשים ולהמשיך בה שוב) לבין לידה. עם התפשטות העבודה מהבית (אני עובדת מהבית, כמתרגמת, ואכן יש מספר מרשים של נשים במקצוע הזה, ובנזוגי עושה את חלק מעבודתו מהבית, כמתכנת), יכול להיות שהמצב ישתפר. מצד שני, קשה מאד לבנות קריירה הישגית של ממש מעבודה מהבית. ואגב, ילדים יכולים להיות גם אצל הסבא, לא רק אצל הסבתא. למה אני צריכה לתקן דבר כל כך מובן מאליו?

 

[four seasons]

../images/Emo9.gif

אני הייתי רוב הזמן בילדותי אצל הסבא שלי (נעשה עסקה עד שתהיה לנו שפה שיוויונית יותר אם אני מפספס אני מתכוון לשני המינים) אפשר להוסיף אני מכיר הרבה דוגמאות של נשים שפותחות עסקים זעירים, בתי קפה, חברות, גרפיקה, חנויות למינהן, גלריות, אמונות לסוגיה, רוב בני האדם לא מפתחים קריירה כמו חברי/ות כנסת, מנכלים/יות ושאר עבודות שמצריכות שעות ארוכות השקעה כספית והתמסרות. ויש גם שעובדים עבודות לילה. לגבי לידה יש לידות קצרות, חברה של אמא שלי, לא ידעו בעבודתה שהיא בהריון עד קרוב ללידה וגבר יכול להתחלק בחופשת הלידה כשמדובר בשכירה החופשה יותר קצרה, כשמדובר בעצמאית זה יותר קל (גם גברים הולכים למילואים) דרך אגב כשאני מדבר על אלטרנטיבה אני מדבר על חיבור, לידה, חופשת לידה, מילואים, ילדים, שעות עבודה, שירות זהה, פנסיה, סוגיות שיש עיניין לשני המינים ושהם קשורים אחד בשניה

 

[Boojie]

סבא/סבתא זה פתרון אפשרי

רק כשיש אותם בסביבה. אני עליתי ארצה עם הורי כשהייתי בת שנתיים וטיפה, ואחרי שלוש שנים בערך נולד לי אח. לא היה לנו פה סבא וסבתא, לא דודים, בקושי אחיינית אחת של אבא שלי, קרובים רחוקים פזורים ברחבי הארץ, וקומץ זעיר של חברים. מה היית ממליץ לאמא שלי לעשות אתי? אצל מי היא יכלה להשאיר אותי? הפתרונות, מכל הבא ליד - שכנה שקיבלה משרה חלקית של מטפלת בתשלום נמוך (ועדיין יקר לזוג עולים עם ילדה ובלי רכוש), מטפלת, וכמובן, בסופו של דבר, אני ואחי הפכנו לילדי מפתח מהשורה. והבעיות בתקופת הגן, כמובן, היו הבעיות הסטנדרטיות של הורים עובדים - הדילמה הנצחית, אם לקחת את הילדים לגן בזמן ולאחר לעבודה, לזרוק אותם מול הגן שיחכו שיפתחו, ולהגיע לעבודה בזמן, או למצוא סידור אחר (דבר ששוב אני מזכירה שהוא לא קל לעולים חדשים שעוד אין להם חברים בארץ), ואותו הדבר בחזרה מהעבודה, כי ההורים שלי חזרו מהעבודה כמה זמן אחרי שהגן נסגר. למה אני מזכירה את כל זה? כדי להדגים את העובדה שהמדינה לא יכולה להסתמך על קיומם של סבא וסבתא בפנסיה שיקחו את הילדים. לפעמים אין סבא וסבתא, לפעמים הם לא בפנסיה, לפעמים הם גרים בעיר אחרת או בארץ אחרת, לפעמים הם לא מעוניינים לטפל בילדים (גם זה קורה, במיוחד אם הם לא בריאים). זה מסוג הדברים שהפתרון לו צריך להיות מאורגן מצד המדינה כדי לעודד עבודת נשים, ולא משהו שזוגות צעירים יצטרכו לאלתר לו פתרון, ואם אין אז מה לעשות.

 

[ציפי ג]

לפעמים גם הילדים לא רוצים

אמא שלי גדלה חמישה ילדים למופת. אין שום סיבה, שהיום, כשהיא כבר מבוגרת ולא בעלת כוחות כבעבר, היא תתחיל לרוץ אחרי חמשת נכדיה ממני, שלושת נכדיה מאחי הבכור, ארבעת נכדיה מאחי השלישי ושלושת נכדיה מאחי הרביעי, ועוד היד נטויה, ב"ה. היא לא מטפלת שלהם, היא סבתא שלהם, שיכולה לעיתים לעזור, אבל כתפקיד קבוע זה נראה לא הוגן בעליל. אבא שלי לעומת זאת, אולי היה שמח לעשות את זה, בעיקר משום שבשנות הגדילה שלנו הוא היה איתנו פחות, אבל שוב, איך מחלקים אדם אחד לכ"כ הרבה נכדים ב"ה? וגם למה שהוא יוותר על מקום העבודה שלו, כדי שלנו יהיה בייבי סיטר? האם לו אין צורך במימוש עצמי, היום כאשר הוא לא חייב לעבוד לפרנסתינו, אלא רק כי בא לו והוא נהנה מזה?

 

[אביא]

אם בא לו והוא נהנה מזה

זו סיבה מספקת.

 

[soulbird]

בחו´ל ישנם

מקומות עבודה שמחזיקים מעונות לילדים של העובדים . כך גם האם יכולה לבקר את ילדיה בהפסקות או בזמן עבודה בין לבין. פיטרון מצוין לאם עובדת

 

[מירי,]

ולמה לא להורים עובדים?

 

[soulbird]

גם להם../images/Emo13.gif

 

[Boojie]

גם בארץ.

למשל, באוניברסיטת חיפה (ואני מניחה שגם באוניברסיטאות אחרות) יש מעון לילדים של עובדי אוניברסיטה.

 

[אורין קיי]

האם כוונתך שאשה זוכה בהטבת מס לעסק

קטן ואילו גבר לא? או שאשה פותחת עסק קטן - כמובן מאליו - וגבר לא?

 

[four seasons]

יש חוק לעסקים קטנים

בו נשים מקבלות הטבות מס בשנים הראשונות, חוק מצויין שכוונתו לעודד נשים לפתוח עסקים, מדובר בעסקים זעירים ועד סכום מצויין. עד כמה שאני יודע גברים לא יכולים להנות מחוק זה, לחוק יש הצלחה גדולה, אם גברים גם יוכלו להנות מהחוק יהיה להם גם קל להתמודד עם השוק והאבטלה, דרך אגב אני מעדיף הבחנה בין מצב שך נשים וגברים מנקודת ראות הסוגיה, הקלה בהתמודדות של אישה או גבר לא אמורים לאיים על צד כלשהו, לא הבנתי למה התכוונת שאישה פותחת עסק קטן כמובן מאליו וגבר לו, אני חושב שאישה וגבר שעומדים לפתוח עסק ויש להם תקציב זהה יתמודדו עם אותם קשיים ואם יש תפיסה סטראוטיפית כלפי גבר או אישה לא חייבים לקבל אותה.

 

[אורין קיי]

חוק עסקים קטנים אינו מבחין בין אשה

לגבר. אילו היתה אבחנה כזו, אני הייתי צועקת געוולאד חזק. גם גבר יכול לפתוח עסק קטן ולקבל כל הקלה והטבה שקבועה בחוק עסקים קטנים. הענין הוא שרוב העסקים הקטנים נפתחים ע"י נשים ואולי מכאן נובעת הטעות שלך. כשהשוק מצוי בהילוך נמוך, כולם סובלים מהמצב והראשונים לכך הם העסקים הקטנים ואיתם נשים שכירות. אתה מציג את הדברים כאילו "נשים נהנות" מאיזשהו חוק שמסייע להן על פני הגברים הסובלים מאבטלה. זה פשוט לא נכון ! ולידיעת כולן: רק בשנה האחרונה נסגרו רוב העסקים הקטנים שנפתחו. השוק בצרות.

 

[.inbal]

גיל הפנסיה לנשים בארץ

הוא, כמו עוד כמה דברים כאן, פשוט מורשת בריטית. לא היה זמן להתעסק עם המון חוקים, אז אימצו הרבה חוקים בריטים. בבריטניה החוק הזה התקבל הרבה לפני שקמה מדינת ישראל. הרעיון היה שהפרש גילאים מקובל בחברה הבריטית של אותם הימים היה סביב 5 שנים לטובת הבעל. מכאן, כשהבעל פורש לפנסיה בגיל 65, ראוי שגם אשתו בת ה-60 תפרוש לפנסיה, כי זה לא מכובד שלא יהיה מי שיגיש לו את כוס התה שלו. כך, במקור מהדיונים בנושא בפרלמנט הבריטי, עפ"י ספרה המומלץ (אם כי קצת ישן) של שולמית אלוני "נשים כבני אדם". זה מהזכרון, אבל נדמה לי שהיא מציינת שהחוק בבריטניה כבר שונה בשנות השבעים.

 

[Boojie]

רווקה זה גם בעייה.

כי אולי היא פתאום תרצה להתחתן? ואולי היא פתאום תכנס להריון ותתחיל לעשות בעיות? ואולי היא פתאום תצא לחופשת לידה? ואולי היא תתחיל עם קריזות ועם כל מיני תביעות מטופשות על הטרדה מינית? תעזבו, עדיף גבר וזהו...

 

[חנה בית הלחמי]

צודקת - ונתקלתי לאחרונה

במהלך חיפושי אחר פרוייקטים ו/או תפקיד הולמים, בתופעה המגונה הזו. ביקשו ממני לתת תאריך לידה, שאלו כמה ילדים יש לי ואיך אני אסתדר איתם, בקשו מראש (!) להעביר תמונה (מה שלא עשיתי כמובן בכל זאת לא נפלו השמיים וזומנתי לראיון). אני לא בטוחה שמשנה כל כך אם לגבר יש ילדים, וממה שאני רואה במקומות עבודה - גם לא משנה כ"כ איך הוא נראה.

 

[אלת הירח]

ומה קורה אם את אומרת שאת רווקה

בגיל 40? זה עדיין נחשב טוב או שזה גורם למעבידים לחשוב שאת "בעייתית"? ומה אם יש לך בת זוג?

 

[חנה בית הלחמי]

נראה לי שמלבד הצורך

(שאין עליו מחלוקת) לשנות את התפיסה החברתית שהופכת את הדברים הללו לרלוונטיים במקומות שאין רלוונטיות ישירה לתפקודך המקצועי, קיים צורך אצל נשים להגיב באופן בלתי מתנצל תגובה שלא תשלול מהן את המשרה הנחשקת. אני יודעת שהנושא כבר עלה כאן בעבר, ובכל זאת - איך אתן מתמודדות עם זה ? (נדמה לי גם שלמירה יש כמה קישורים בנושא).

 

[אלת הירח]

לי אף פעם לא היו בעיות כאלו

או שסתם לא שמתי לב. אני לא זוכרת מה שאלו אותי, אבל לא זכור לי ששאלו אותי בראיון על מצב משפחתי (אבל יש מיליון שאלונים, כולל טופס 102, אז אני לא זוכרת איפה בדיוק כן יצא לי לענות על זה). וקיבלתי את כל העבודות שהתראיינתי אליהן. מצד שני, אולי זה קשור לסוג העבודות שניסיתי להתקבל אליהן.