ושוב את צודקת! אני מורידה את הכובע!
איש מילואים משרת תשעה חודשים, לפעמים נדרש ממנו לשכב על הגב ללא תזוזה במשך שישה חודשים, הוא מקיא כל בוקר, אבל זה טבעי, הוא צורך תוספי תזונה כי המילואים אוכלים אותו חי, הוא מסיים את המילואים בסצנת זוועה, שבה מפסקים לו את הרגליים ומוציאים מגופו החוצה תת-מקלע משומן היטב, תוך שהוא צורח, מתפתל ומתעוות. הצוות המלווה אותו צועק עליו בחזרה ומפעם לפעם מחטיף לו צ´פחה הגונה, שידע שהוא במילואים ולא בחדר לידה. כשהוא חוזר הביתה על ארבע, יש לו שלושה חודשים להתאושש, במהלכם הוא עסוק בלטפל בפצעים זבי הדם שלו ובלנקות את התת מקלע יוצא חלציו. אח"כ הופ, בחזרה למילואים. ההריון לעומת זאת? אשה שקודם כל נהנית, אח"כ משמינה ובסוף עוד מתלוננת. באמת, איך אפשר להשוות?