טואף כמו מומרים בתקופות קדומות
מסתמכים, בין היתר, על תפילת "אב הרחמים" הנהוגה בקהילות אשכנז הנדונה כבר בכתבי המהרי"ל, ובה מוטיבים שונים של דם כנקמה על נקמת דם עבדיך השפוך (ובה אף נמחקו המילים וינקום לעיננו בימינו ע"י הצנזור) לאחר גזירות תתנ"ו ותתק"ו. (יש אולי מי שינסה לקשור לכך גם את המנהג של קריאת הפרק "שפוך חמתך" בליל הסדר) אך מלבד ספקולציות והסתמכות על הודאות נידונים למוות שנגבו בעינויים אין בדברים כל ממש, בודאי לאור האיסור ההלכתי החמור על אכילת דם. לעניין תפילת "אב הרחמים" ומנהגיה מתוך אתר דעת: אָב הָרַחֲמִים שׁוכֵן מְרומִים. בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הוּא יִפְקוד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים. קְהִלּות הַקּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמותָם לא נִפְרָדוּ. מִנְּשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיות גָּבֵרוּ לַעֲשׂות רְצון קונָם וְחֵפֶץ צוּרָם. יִזְכְּרֵם אֱלהֵינוּ לְטובָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עולָם. וְיִנְקום לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ. כַּכָּתוּב בְּתורַת משֶׁה אִישׁ הָאֱלהִים. הַרְנִינוּ גויִם עַמּו כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּום וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתו עַמּו: וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמר. וְנִקֵּיתִי דָּמָם לא נִקֵּיתִי וַיהוָה שׁכֵן בְּצִיּון: וּבְכִתְבֵי הַקּדֶשׁ נֶאֱמַר לָמָּה יאמְרוּ הַגּויִם אַיֵּה אֱלהֵיהֶם. יִוָּדַע בַּגּויִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ: וְאומֵר, כִּי דורֵשׁ דָּמִים אותָם זָכָר לא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים: וְאומֵר, יָדִין בַּגּויִם מָלֵא גְוִיּות מָחַץ ראשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה. מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים ראשׁ: "אב הרחמים" לא נמצא בסדור הרמב"ם ובאבודרהם וסידורי הספרדים, ונתקן באשכנז בימים הרעים של גזרות ה"א תתנ"ו ותתק"ו. הנוסחה הראשונה הייתה "וינקום בימינו לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך", ונשמטו שתי תיבות "בימינו לעינינו" אחרי הגזרות מפני דרכי שלום, וגם ע"י הצנזור. בראשונה היו אומרים "אב הרחמים" בקהילות אשכנז בימי הספירה בשבת שלפני חג השבועות ובשבת שלפני תשעה באב. מהרי"ל מביא מנהג מדינות ריינוס שאין אומרים "אב הרחמים" אלא בשבת שלפני שבועות, כשמזכירים הקדושים מגזירות תתנ"ו, ובשבת "חזון" מזכירים גם כן אותם הקדושים ואומרים "אב הרחמים" (מנהגי מהרי"ל בין פסח לשבועות). אחר כך הנהיגו ברוב קהילות פולין לומר אב הרחמים בכל שבת חוץ מימים שאין אומרים בהם "צדקתך צדק", ולא כשיש חתונה או ברית מילה באותה קהילה, ולא כשמברכים החודש, משום שנאמר "ביום טובה היה בטוב" (הגהת מהרי"ל שם), חוץ משבת שמברכים ראש חודש אייר בימי הספירה, שמתו בהם תלמידי ר"ע, וחוץ משבת שמברכים בו ראש חודש אב, שנוהגים בו קצת אבלות בצנעה. בכמה מקהילות אשכנז אין אומרים "אב הרחמים" בשבתות של ארבע פרשיות שלפני הפסח. אך מנהגנו לומר אב הרחמים בארבע פרשיות, אך אין מזכירים בהם נשמות יחידים (עי' מג"א או"ח סי' רפ"ד ס"ק ח), ואומרים "אב הרחמים" בכל שבת מלבד בימים שאין אומרים "צדקתך צדק", ולא כשמברכים ראש חודש (פרט לחודש אייר ואב) ולא כשיש חתן או מוהל וסנדק באותו בית הכנסת.
