בדיוק על זה רציתי לדבר איתך
1.למה לפי החזון של בן גוריון?..ב1948 האוכלוסיה היתה קטנה וארץ ישראל היתה עוד בחיתוליה.האוייבים היו רבים,היו ביצות,מלריה וכלום לא היה בנוי,
אז החזון של דוד היה מאוד רלוונטי.
היום אנשים מתחילים לחשוב אחרת ולדבר אחרת כי רמת החיים עלתה בצורה ניכרת,הטכנולוגיה והאינטרנט גורמים לאנשים לחשוב 'שימות העולם,כי אפשר גם לבד' אז לא מנסים לשאוף ליותר מהקיים,הממוצע והבינוני.
2.תראה,כבר היום הגליל והנגב לא מיושבים מספיק ואתה רואה פערים בין הפריפריות לערים הגדולות..האבטלה שם חוגגת..אין תשתית ראויה למרכז..יש הרגשה של ניתוק מחלקים מסויימים בארץ.
אז נכון שצריך שטחים פתוחים,אבל מה עדיף?..שהארץ תהיה ריקה,שוממת העיקר שלכמה חבר'ה עם משקפת וצידנית יהיו מרחבים פתוחים לטיולים של יום שבת?אגואיסטי בעיניי.
3.אני זוכר כשהייתי בהודו,מדינת עולם שלישי אמנם,אבל לקח לי כמה ימים להתגבר על ההלם הראשוני במומבאי..לראות רחובות(כפולים ברוחבם מרחוב דיזינגוף לצורך ההשוואה וארוכים..בלי סוף) ועדיין עמוסים בבני אדם.הרבה תנועה של אנשים.הרבה תנועה בעיניים.חיים.וזה נתן לי הרגשה טובה שאני לא יכול להסביר.שאני מוקף והביטחון האישי שלי לא מוטל בספק..וזו פאקינג הודו..מדינת עולם שלישי שזה מסוכן ואיכסה ואני רק כמה ימים שם..
הפעם האחרונה שהרגשתי משהו קצת קרוב לזה,היתה בהופעה של דפש מוד בפארק הירקון.
ככה אני רוצה לראות את המדינה שלי.מלאה בבני אדם.רחובות עמוסים
באנשים.רבגונית.צבעונית וחיה.זה מעלה לך את האופציות בכל דבר בחיים.
בני אדם הם הכוח של העולם החדש.
תראה את סין,את הודו..הכלכלות שלהם בתנופה אדירה הודות לכוח האנושי שלהם.
