תשבו טוב....תשובה לא קצרה..../images/Emo63.gif
אז ככה....... כשהייתי נערה תמהתי איך אנשים מסוגלים לחיות כ"כ הרבה שנים עם אותו בן זוג בלי להשתעמם.זה היה נראה לי ממש איום ונורא..למרות שהוריי חיים יחד כבר 31 שנה,לא נראה לי שזה אפשרי..ככה חשבתי פעם.. גדלתי קצת,התחלתי להיכנס למערכות יחסים,חלקן קצרצרות מאוד
,חלקן יותר ארוכות,וחלקן ממש ארוכות.. פתאום מאי שם,הופיע לו הנסיך שלי,זה שאיתו דימיינתי איך נשב עם המסרגות ונזדקן יחדיו באושר,עם עשרות נכדים בלונדיניים וחמודים,מקרקרים סביבנו.. התחתנו...(לא רישמית בשביל מדינתנו..אבל מספיק טוב בשבילנו..). עברו כמה שנים... נולדה לנו בת.. הופ... אחרי שנה ו-5 חודשים.. נולד לנו בן.. הופ... התחילו להיות המון דברים שבעבר לא היו קיימים...עייפות,עצבנות,שגרה,חוסר פרטיות,ועוד ועוד.לא קל.2 קטנטנים-זה תיק רציני-תאמינו לי!! כמובן שגם ההורות שינתה אותנו-לטוב ולרע..אין מה לעשות,ככה זה החיים-חושבים שיודעים הכל,ואז מגלים שהיינו תמימים,ולא,לא ידענו הכל.האמת? לא ידענו כלום... הציפיות שלנו מהחיים השתנו-כל אחד וציפיותיו וסדר העדיפויות שלו...ולקמבן את הכל כשיש גם ילדים ברקע-זה לפעמים גובל בבלתי אפשרי... מכאן והלאה,התחילה במובן מסויים ירידה מכל מה שהיה טוב בזוגיות שלנו. היו עליות,היו ירידות-ולקחתי את זה כדבר שקורה אצל כולם..ככה זה בחיים. בשנה האחרונה הדברים החריפו יותר-העליות הפכו קצרות יותר,והירידות-תלולות יותר.בנוסף,אני בתוך עצמי הרגשתי כלואה בהמון מישורים.רציתי לפרוץ את כל מיסגרות ,לעזוב הכל ולהיות שוב פעם ציפור דרור,כמו שהייתי בעברי,ותמיד ידעתי שאהיה כזו,אותי אי אפשר לכלוא.. הרגשתי שאני נהייתי מינית יותר,רציתי לחוות יותר,לטעום הכל(היו לי בחיים 2 תאונות דרכים שבנס ממש גדול נשארתי בחיים! עד היום זה עובד לי על המוח-החיים קצרים!! צריך להספיק הכל וכמה שיותר...בעיקר ממה שאוהבים!!). קיבלתי מבעלי(לשעבר...) תמיכה מוחלטת במימוש כל השיגעונות שלי..לא יכולתי למצוא יותר לארג' ממנו-באמת. אבל תוך כדי הוא גם נפגע.. העיניינים נהיו יותר מכוערים,והחלטנו שנינו שדיי! ככה אי אפשר להמשיך. לפני חודש ניפרדנו(כידוע..למי שקרא את הודעותיי..וזאת הזדמנות להודות לכל התמיכה שקיבלתי מכם!!). הייתי בטוחה שאהיה בקריסה טוטאלית,דאון היסטרי!! מצאתי את עצמי,מאז ועד היום-אופטימית יותר,רגועה יותר,לא מתעצבנת יותר על כלום כמו פעם,חזקה בעצמי,מאמינה בעצמי-בקיצור- מהפך!!!! כל יום שעובר,אני מודה על האומץ,הכוח שהיה לי לעשות את זה,ובעיקר בלי ליפול עמוק מזה. היום אני פורחת,מחוזרת פה ושם,עומדת בפיתחה של תקופה חדשה בחיי שכוללת לימודים בעיר הגדולה,וגם המון תקווה. מה אני רוצה להגיד אחרי כל הסיפור הארוך של חיי?????? שלא משנה עם כמה פרטנרים הייתם(ולא היו לי מעט עד שהגיע בעלי ..),כל מה שקיים היום-לא מובטח שיהיה קיים גם מחר. אנשים עוברים המון דברים שמשנים אותם,משפיעים עליהם-ופועל יוצא מזה,זה שגם מערכות יחסים מתחילות ולעיתים גם מסתיימות...tha's life..... ברור לי שחשוב להיות עם כמה לפני שמתמסדים-צריך שיהיה מדד גם למה שיש לנו,זה טוב בשביל להעריך את הדברים נכון.אם לא,באמת יכולה להיות קיימת תחושה לא נעימה של החמצה בחיים-וחבל.עדיף למצות את זה כשאפשר ולא שזה מאוחר.אומנם יש זוגות שממשיכים לבדוק גם בנישואים-אם זה בידיעה או בהסתרה,או ביחד-אבל כל זוג יחליט מה מתאים לו-אם בכלל.לא אצל כולם זה עובד. גם היום לאחר שהייתי 6 שנים עם בעלי,אני לא מתחרטת על רגע במחיצתו.אני יודעת היום עוד יותר טוב מה אני רוצה-וזאת כי יש לי את האפשרות להשוות ולבחור..ואני גם בטוחה שאמצא את מה שאני רוצה-כי הדברים ברורים לי היום יותר מאי פעם. הכי חשוב בחיים זה לא להתפשר-תיזכרו-החיים יכולים להיגמר בין רגע-ולא בגללנו..בגלל מישהו אחר על הכביש למשל,או צרות אחרות ידועות שפוקדות את ארצנו מגואלת הדם.אז תחיו,ותחיו הכי טוב שאפשר!! אומנם חשוב גם לחשוב על המחר-אבל לא להתקבע עליו-כי הכל יכול להשתנות. האדם עושה תוכניות..ואלוהים צוחק מהן..