הי בארס
חיפוש כנה הוא חיפוש פתוח,דהיינו מסוג זה שבו איננו ננעלים על הרעיונות של עצמנו ופתוחים תמיד לניסוחים של האחר או אפילו ניסוחים אחרים של "עצמנו" ,שאולי מתקרבים קירבה רבה יותר אל האמת ואל השלמות.זאת ועוד,חיפוש כנה הוא חיפוש שבו איננו מהססים כהוא זה לשוב מהתשובה לכאורה שיש בידינו אל השאלה שהולידה אותה ולהמשיך ולהישאר עמה כל כמה שנצטרך,אפילו עם זה יהיה לאורך כל החיים(עם שאלות מסוימות זה בהחלט אפשרי)מבחינתי,זאת היא "המתודה" שלמדתי ממך ועל עניין זה שהעברת לי לאורך זמן(מה שאתה כינית תמיד המסר החשוב ביותר שלך)אני מודה לך מאוד. אז אנסה שוב להבהיר את העניין באופן קצת שונה. דבר ראשון אני מסכים אתך לחלוטין שאין מה לעשות בנוגע לאניים הרבים שבתוכנו מלבד לראות אותם ולבחון את דרך פעולתם,עד כמה שאפשר ללא הזדהות.אבל אני סבור שחשוב לשים לב,שכאשר נחשפים למדיטציה הרי כל המכלול שלנו נחשף לה באופן זה או אחר וזה אומר שחלק מהאניים הללו הולכים ונחלשים בהדרגה,דוהים ומצטמקים ולאט לאט משחררים בך אנרגיה אשר עוזרת לך להתמודד עם האניים המשורשים עמוק יותר ואשר את חלקם קשה לך אפילו לראות,אם בכלל באופן מידי.עניין הייצוב עשוי לקחת שנים רבות מאוד! בעבר כבר דיברת כאן בפורום על מלכוד האניים הללו ואז אני מודה התייחסתי לכל העניין כאל היבט פילוסופי דווקא ולא כאל אמת חוויתית מוחלטת.ואינני מדבר על המונח שכולנו מכירים מהפסיכולוגיה המודרנית כפיצול אישיות(שדווקא מונח זה באמת רופף ולא מוכח ויש בו בעייתיות רבה,אם כי תמיד היה בו בכדי לרתק את דמיונם של בני האדם עד שהיווה בסיס לספרים וסרטים רבים),אלא על תחושת הפיצול והשבר שחשים באישיות שתמיד הורגלנו לראות אותה כאחדות,כעצם.כן,כבר אז הייתה לי כמו לכל אחד אחר דרך להיווכח באמיתות העניין הזה אולם להתקדמות אמיתית מבחינת התפיסה ניתן להגיע רק כשמתחילים באמת לבצע מדיטציה. אז הנה,אחד הדברים הראשונים שמתרחשים כתוצאה מהמדיטציה היא בעצם יצירת "קריטריון" למצב מסוים ולא ידוע ואשר הוא בר השוואה למה שתמיד נראה לנו כמצב "הנורמאלי" "והרגיל",המצב שאין אחר מלבדו ושבעצם היה המצב היחידי שכל החיים חווינו.לכן המדיטציה ,מרגע שמתרחשת,אפילו לרגעים ספורים מתוך שעות על גבי שעות של תרגולים איננה גורמת לשום מצב של התפתחות באופן ישיר,אלא מצביעה על מצב אפשרי אחר של האדם,שלא היה ידוע לנו קודם לכן.לכן אני מסכים אתך שלמידה והתפתחות הם בעצם לא ממש חופפים,אם כי יש בינהם קשרים מסוימים. ברגע שהבנו כתוצאה מביצוע מדיטציה שבעצם המצב שאותו התרגלנו לראות כנורמלי איננו נורמלי ורגיל כלל ועיקר או אז מתחיל הרגע או הנקודה בזמן שדברים מתחילים לזוז ולזוח בתוכנו בחוסר נוחות מתמיד.נוצרת אולי השאלה הגדולה מכולן,מה זה המצב הזה ואיך מצליחים "להפוך" את המציאות שלנו למצב שכזה? במקביל מתחילים לחוש בקשיים העצומים העומדים בפנינו בדרך להגעה אל המצב הזה,קשיים אשר במידה רבה מדגימים בפנינו בצורה חיה את המפוזרות והביזור של האגו,של אותה אישיות שהתרגלנו לראות בה כאחדות.במילים אחרות,המדיטציה שחווינו אולי לרגע הדגימה בפנינו מצב מלא ושלם של אושר והרמוניה,אולם החלה יוצרת מייד אחר כך דיסהרמוניה וחוסר נוחות רבים אפילו יותר מאלה שחווינו קודם לכן. עד כאן אולי תסכים עמי ואולי לא,אבל דיברתי מניסיון אישי והגבלתי את עצמי כפי שתמיד אתה אוהב לומר,למה שאני יכול באמת לראות ולא לשום דבר אחר.

עכשיו כאן לפי דעתי מתחיל כל העניין של ההתפתחות והלמידה והקשר הרופף משהו בינהם. ההתפתחות לא ממש קשורה במה שנעשה,כי ייתכן שגם לאחר עשייה מרובה עדיין לא ייווצרו התנאים הנאותים בקונפיגורציה הכללית של האישיות לאיזשהו שינוי פסיכו פיסי שניתן יהיה לחוש אותו(עם הדגש על לחוש)כהתפתחות אמיתית.אם כי,יש מייד להדגיש כי ללא שום עשייה מכל סוג שהוא(כלומר גם המשך ביצוע והדבקות בטכניקת המדיטציה שבחרנו לעצמנו או נניח אומנויות לחימה או כל עשייה אחרת,שאמרו עליה אי פעם במסורות שהיא עשויה להביא להתפתחות)אנחנו ניתקע יותר עם חוויה ראשונית ואולי עם עודף פעילות מוחית הבאה לידי ביטוי בדיונים אינטלקטואליים עקרים,מלכודת שמן הסתם כשלו בה לא מעט בעבר.אז יכולה להיות עשייה עם הבנה ויכולה להיות עשייה ללא הבנה,אלא בגלל שכך אמרו שצריך לעשות וההבנה תבוא כבר אחר כך.דוגמא טובה לכך היא בעצם התחלת ביצוע טכניקת מדיטציה מסוימת.זאת אולי הדוגמא הקלאסית משום שאדם המתחיל לבצע טכניקת מדיטציה מסוימת_(כפי שאני התחלתי לפני מספר חודשים)עושה זאת ללא שום הבנה למה ואיך ואיזושהי הבנה מתחילה להתגבש בו לאחר מכן.זאת הבנה לא מעמיקה,הבנה ראשונית,אבל עמה הוא מסוגל להמשיך הלאה אל עבר עשייה אחרת על בסיס חדש ומובן או עדיין אל עבר עשייה אחרת על בסיס לא מובן. ושוב,עדיין שום דבר לא מבטיח או יכול להבטיח במאה אחוזים ואפילו בהרבה פחות מזה שהעשייה החדשה תקדם אותו לאיזשהו מקום,אפילו אם מספרים שבעבר הרחוק היא קידמה מאות ואלפי אנשים. אז ההתפתחות היא משהו ניסתר ולא ממש מובן ואף פעם לא ניתן לומר שעשית דבר מה תוביל אותך אליה.זה תלוי בכל כך הרבה גורמים שאיננו מבינים ואינם גלויים בפנינו שלא ממש ניתן לעשות משהו חד משמעי על מנת להתפתח.כלומר ניתן להתחיל לעשות משהו וכל השאר או שיבוא או שלא. יש אנשים שתקועים במקום במשך שנים ויש אנשים שאפילו לא ידועים שהם תקועים במקום,משום שפיתחו איזושהי אשליה של התקדמות או שהם משווים את עצמם(את עצמם?)לאיזשהם קריטריונים מזויפים של התקדמות שהציגו בפניהם הכתובים.(יש כאלה שטוענים שהתפתחות חמלה ואהבה היא קריטריון להתקדמות,אז לא פלא שכל מיני אנשים לאחר תרגול מתסכל ,קשה ומפרך של שנים מתחילים לגלות בעצמם חמלה ואהבה,למה שלא יגלו?) והלימוד הוא רכישת הכלים,ההתוודעות למגוון האפשרויות,הניסיון לעדן ולהגיע לניואנסים דקים יותר של הבחנה לגבי מהו המצב ואיזשהו המצב הנשאף וכיצד ניתן,אם בכלל להגיע אליו.ושוב את המצב עצמו כבר יכולנו לחוות ולו לרגע אחד בשעת ביצוע מדיטציה! אז לעת עתה אני "דבק" בדימוי הספינה כהתפתחות דווקא משום שהוא אינו דימוי סכימטי המהווה איזשהו תיאור של מצבים,כגון א או ב שאותם הזכרתי בתחילת הודעתי הקודמת. התרכבות והשתנות בהחלט נראה לי.עד כמה שאני מבין אלו הם מושגים מתחום הכימיה הממחישים השתנות של חומר מסוים כתוצאה מהימהלות בחומר אחר,שעמו הוא בא במגע. במקרה שלנו ,אם תרצה,האדם כארגון פסיכו פיסי מסוג א מתחיל לעברו תהליך מסוים שתלוי בהרבה גורמים(האפייה)כתוצאה מהמגע שלו עם המדיטציה,שהיא "החומר" החדש שנוסף לו.טוב,אולי לא חומר,אלא איכות. והלימוד מהו? ובכן החומרים הקיימים אינם מבטיחים תמיד עוגה מוצלחת לולא יהיה שם גם לימוד. יש עוגות שעשויות להישרף לולא ישימו לב לתהליך אפייתם.אז אפשר להתקדם בלימוד גם ללא התפתחות משמעותית אבל משום מה קשה לי לקבל שייתכן לימוד ללא כל התפתחות בכלל,אלא אם כן אתה מכוון בדבריך למשמעות שונה של המילה לימוד.ובכל אופן מה אתה בעצם סבור שלומדים ואיך? לפעמים יש עשייה שמובילה להבנה כפי שאמרנו ולעיתים הבנה מובילה לעשייה.אבל נראה לי שתמיד חייב להיות איזשהו קשר,בסיס מסוים.שאלה אחרת היא אולי מודעות או חוסר מודעות להתפתחות הנעשית ברקע, כפי שאמרת, בצורה נסתרת וכאן אולי דבר זה מתקשר לרעיונותיך בנוגע להכלת השאלות בתוכנו כדרך להתפתחות וללימוד. מכל הדברים שאמרתי כאן בארס אני חושב שניתן גם לגזור מדוע כה חשובה הכנות באותו רגע מופלא ונהדר שבו מתחיל האור לנגוה ולנגוע בהוויתנו.מספיק שקר קטן והעוגה תישרף או שלא תעלה יפה או שיגרם נזק כלשהו אחר שלעיתים עשוי להיות בלתי הפיך ויביא לסבל גדול במוקדם או במאוחר. אבל אז נשאלת השאלה הגדולה האם האדם יכול לפקח ולבקר את עצמו בעניין זה?הרי אמרנו שיש כל כך הרבה אנייים,אז לך תדע לבדך מי ומה ואיך ולמה? אולי כאן נכנס לרקע המורה? האמת מתחילה מן האמת,אמר דרול ובהקשר זה האמת היא טוהר הכוונות וטוהר המעשה.אפשר להשיג זאת אולי מלכתחילה אם באים מעמדת מתבונן שלא כופה את עצמו אלא נותן לכל הצדדים בו להיות ולראות בעצמם את נפלאות כוחה המשחרר של המדיטציה. מוטי.