מרגיש לא נוכח.

[רועי החושב]

יופי שזה נאמר

אבל כל עוד לא ראית את זה בעצמך אצלך זה רק תיאוריה. ולראות את זה פירושו של דבר להיווכח מהי תנועה של המחשבה- ולהיווכח באופן חד משמעי שכל השיטות- הן בתחום המחשבה ולכן הן לא יכולות להביא למדיטציה.
יש לי וודאות של 100 אחוז שאין שיטה שתוכל להביא למדיטציה, וזאת על סמך ההתנסות שלי.
לך יש שיכפול של מנטרות של אלו שאתה מחזיק מהם מורים.
אני לא מצפה ממך להאמין לי. אני רק אומר שכל עוד לא היית שם אין לך קנה מידה לשפוט. ואם אין לך קנה מידה לשפוט, אתה לא יכול לשפוט להאמין למורים ולשיטות. אתה מוכרח להיות במצב של ספק עמוק ואני לא רואה אצלך שום ספק עמוק, אלא אמונה עיוורת.

 

[lightflake]

כן? אתה מכיר את כל השיטות?

וניסית את כולן?
אתה מפשט את העניין עד לכדי גיחוך כדי להגיע למסקנות האלו
א. ראית תנועה של מחשבה, ב. ראית ש"כל" השיטות הן בתחום המחשבה בלבד
לכן הסקת שא+ב= אין שום שיטה להגיע מעבר למחשבה,
אבל יש עוד גורם כאשר מדובר על "שיטה" טובה, לא רק מחשבות (גם אם זה מתחיל בעזרת המחשבות)
הגורם הנוסף הזה נמצא תמיד גם כשיש הזדהות מוחלטת עם מחשבות (שאינן אלא צורות הנוצרות ב- ועשויות מ- אותו גורם שאינו תלוי בהן - התודעה)

 

[lightflake]

אין לך שום מושג מה הנסיון שלי

 

[ינוקא1]

זו ההיצמדות הרגילה שלך לצד אחד

היכולת "לבנות תבניות" היא חיונית בשביל ההתפתחות
והיכולת "לצאת מהתבניות" היא חיונית בשביל ההתפתחות.

מי שמתרגל מדיטציה באופן נכון , או מבצע כל תרגול שהוא באופן נכון, כל הזמן בונה תבניות ומפרק אותן. הדרך האידאלית ללימוד היא דרך המשחק , ובמשחק נכון כל הזמן מנסים דברים חדשים (=בניית תבניות) ומשחררים את הישנים (=יציאה מתבניות). גם מדיטציה המבוצעת באופן נכון היא משחק. כשאני יושב למדיטציה אינני יודע איזו תבנית תעלה ואיך אגיב , אני רק נמצא בעמדה פתוחה לכל מה שבא , לעצם ההתנסות.

המחשבה שמדיטציה זה רק "לצאת מתבניות" וידע זה רק "לבנות תבניות" , יוצרת מצד אחד אנשי מדיטציה נרפים , ומצד שני אנשי ידע מקובעים.

אין שום סתירה אמיתית בין מדיטציה לידע , וההתעקשות שלך על ה"רק" הזה , והג'יהאד שלך נגד מתרגלי מדיטציה נראה פשוט מוזר.

 

[רועי החושב]

זה לא עניין של תבניות

אלא זה כל תהליך קוגניטיבי- תבניות, יציאה מתבניות, כל תנועה של המחשבה.
מדיטציה מתחילה ממקום שבו אין מחשבה.
שיטה לא יכולה להביא אותך למקום כזה- זו כל הבעיה בשיטה.
שיטה יכולה לפתח כל מיני דברים- את התודעה, את הריכוז, את היצירתיות, את הכושר הזה והכושר ההוא.
לכל כושר קוגניטיבי- תיתכן שיטה שמפתחת אותו.
אבל מדיטציה אינה כושר קוגניטיבי. מדיטציה לא נמצאת בכלל על ציר של התפתחות. אין מה לפתח במדיטציה, אין הישג, אין מטרה, יש רק להיות במדיטציה.
שים לב שלכל השיטות יש מטרה. למדיטציה אין מטרה. מדיטציה היא מצב של תפיסה ישירה של המציאות (והארה היא שהיה מתמדת במצב של תפיסה ישירה של המציאות).
מדיטציה היא כמו אגם שקט שכמו מראה משקף את המציאות. כל מטרה (ולכן כל שיטה) מסעירה את האגם והצלילות שלו הולכת לאיבוד.
כל שיטה, כל טריק, כל גימיק- מייצרים גלים באגם, והצלילות אובדת.
דרושה זהירות ונכונות לשים לב לכל התחפשויותיה של תנועת המחשבה.
המחשבה היא כמו נחש, היא גמישה מאד, אתה צריך תשומת לב עילאית כדי שלא תכיש אותך.
מחשבה היא תהליך פיסי ולכן היא מוגבלת. אפשר לשים לב לתנועה של המחשבה, אפשר להיות מעבר למחשבה, אפשר להיות במדיטציה.

 

[ינוקא1]

הכל יחסי

וגם במקום בו "אין מחשבה" בעצם "יש מחשבה" לעומת מקום אחר.
שיטה בהחלט יכולה להביא אותך למקום בו " אין מחשבה".
אך בהמשך תצטרך לפרק אותה כי תגלה מקום אחר בו באמת "אין מחשבה" ותהיה לך שיטה חדשה עבורו וחוזר חלילה.
השיטה היא תבנית והיא חיונית , וגם פירוק השיטה והיציאה ממנה חיונית.
אין לך שום דרך להגיע אל ההויה כמו שהיא - תשכח מזה !
"כי לא יראני האדם וחי".

האפשרות היחידה לצאת מהמעגל הזה היא כאשר מבינים שאין שום אפשרות לצאת ממנו.
האפשרות היחידה להגיע אל המוחלט היא ההבנה שהכל יחסי.

 

[רועי החושב]

שיטה לא יכולה

להשקיט את הגלים באגם מכיוון שהיא מייצרת גלים.
כאשר אתה נוכח, פיסית, שהתנועה של המחשבה "שוברת" את הצלילות של התפיסה- אתה במצב של מדיטציה.
אין דרך להגיע לזה. אין דרך כי כל דרך היא במחשבה. אין שום דבר שאפשר לעשות בשביל להגיע למדיטציה.
אפשר רק להיות במדיטציה.
קשה לך לקבל את זה כי השקעת כ"כ הרבה בניסיון להגיע למדיטציה עם שיטות ושטיקים וטריקים. אתה כמו סוחר בבורסה ששוקע עם המניה שלו כי הוא לא מוכן להודות בהפסד. המניה יורדת ויורדת והוא פושט רגל כי הוא לא מוכן להודות בהפסד ולצאת.
הפסוק "כי לא יראני אדם וחי" מתייחס לאל, ולא לתפיסה הפיסית של הטבע, שאני מדבר עליה.
החשיבה שוברת את צלילות התפיסה, התפיסה ממש, הגופנית, החושית. לא מדובר פה ברעיון דתי. אל תערבב תחומים רק כי הם דומים.

 

[ינוקא1]

בוא נתחיל מהסוף -

נניח ואכן היית בהוויה באמת , במקום הכי צלול שקיים , אז תודעתך היתה גם כן בכל הזמנים המקומות והתודעות כי ההויה עצמה נמצאת בתוך כל אלו והיא אחת.

אבל אינך שם ככל הנראה. והסיבה היא כי למרות שאתה חושב שבמקום בו אתה נמצא "אין מחשבה" גם שם יש מחשבה. ומכיווון שיש שם מחשבה , קיימת שם גם "תבנית" - עדינה מאוד אך קיימת.
ואפילו שאינך מכיר בזאת , מכיוון שקיימת תבנית קיימת גם שיטה. עדינה מאוד אך קיימת.

אם אסתכל על כדור הארץ מגובה רב מאוד , לא אראה את הגלים באוקיינוס. אז אחשוב כי הגעתי ל"ראיה צלולה". אך כאשר אתקרב , פתאום אראה גלים ענקיים.
גם פני השטח של כוס מיים נראים מנקודת מבטינו שקטים וצלולים , אך לו היינו יצור קטן מאוד , היינו חושבים כי המדובר באוקייינוס גועש.

(האל היהודי הוא ההויה עצמה , והפסוק כי לא יראני האדם וחי מתייחס אליה.
גם הדת היא "תבנית" אותה האנשים יכולים לקבל , וכמובן ככל תבנית גם היא צריכה להתפרק ולהיבנות כל הזמן - בדיוק כפי שכתבנו למעלה.
זה שהדת בדורות האחרונים "התקבעה" , ואבדה החוויה הישירה , זה עצוב מאוד וכולי תקווה שזה ישתנה).

 

[רועי החושב]

בוא נתחיל בכך שזה לא מקום שונה

אלא זה המקום בו אתה נמצא כרגע.
כרגע יש דברים שמעסיקים אותך ומפריעים להתבוננות הטהורה שלך.
וברגע שאתה מודע אליהם אתה נמצא כבר במדיטציה.
זה לא דורש ממך שום שיטה, שום השקעת אנרגיה, שום תרגיל ושום תעלול.
העניין הוא שאו שאתה קולט את הדברים הללו שמעסיקים אותך או שאתה מאבד את עצמך בתוך זה לגמרי. הכרתי לא מעט פסיכוטיים שאיבדו את עצמם בתוך כל מיני תנועות של המחשבה.
גם הפסיכוזה של השיטות והרוחניות היא עוד שיטפון בלתי נשלט של התנועה של המחשבה.

 

[ינוקא1]

ההוויה אכן נמצאת

גם כרגע במקום בו אני ואתה נמצאים.

אבל אין לנו "כלים" לקלוט אותה.
בדיוק כפי שההויה נמצאת גם במקום של האבן , אך אין לאבן כלים להכיל אותה.
ממילא כן נדרש מאמץ - מאמץ על מנת לפתח כלי קליטה.
כל ההתפתחות האנושית וגם האבולוציונית , היא בעצם יצירת הכלים הללו.

לכן זה דווקא כן מצריך תרגול תמידי , ליצור כל הזמן תבניות עדינות יותר ויותר , ולפרק את הישנות.

לשם כך דווקא נדרש כל הזמן פיתוח שיטות שונות.

הפסיכוזה באה כאשר התודעה "נקרעת" , כאשר היא לא עומדת בעומס. לו היית קולט את ההויה ברמה שאיננה מתאימה לתבניות שלך , זה בהחלט מה שהיה קורה. זה כמו שהיית שם יריעת נייר כסכר בפני מי האוקיינוס.

דווקא יכולות מפותחות של בניה ופירוק הן ההגנה הכי טובה מפסיכוזה , וככל שהאדם משיג את ההויה יותר , הוא צריך להיות מיומן בכך יותר. ככל שכלי השכל מפותחים יותר , והגמישות של השכל רבה יותר , תוכל לעמוד ביותר עומס מבלי להתפרק.

 

[רועי החושב]

אתה מסבך משהו מאד פשוט

התבוננות פיסית, חושית, מופרעת ע"י מחשבות. זה הכל. אין שום דבר לאמן ושום דבר להשיג. אתה יכול להיות אתלט מנטלי- ליצור תבניות ולפרק תבניות או לעשות ככל שמתחשק לך. מה זה קשור למדיטציה? אין שום קשר. אתה לא צריך להתאמן במשהו כדי להיות במדיטציה. מדיטציה היא הדבר הכי קל בעולם, כשאתה נמצא בה.
אם אינך נמצא בה אין דבר שאתה יכול לעשות כדי לשנות זאת.
זה קורה מאליו.

 

[ינוקא1]

הדבר המאוד פשוט הוא

כי מעולם לא ראיתי אדם בור שהגיע למשהו משמעותי - גם בתחום המדיטטיבי.

אם זה היה כל כך "פשוט" כולם היו מוארים ממזמן.

הדבר הפשוט הוא כי אדם מעצם היותו בעל חומר הוא אטום לאור , ואם הוא רוצה להיות שקוף ולהעביר אור , הוא צריך עבודה - והרבה. וזה כולל שיטות , טכניקות ולימוד.

 

[רועי החושב]

זה לא קשור לבורות

בורות היא תוכן מחשבה אשר הוא שגוי, לא מעודכן וכ"ו
ובאותה מידה - נאורות או ידענות היא תוכן מחשבה נכון, מהימן וכ"ו
אך בורות ונאורות- שתיהן בתחום המחשבה. שתיהן לא רלוונטיות כלל למדיטציה.
ברגע שיש תנועה של המחשבה, בין אם היא אצל אדם בור ובין אם היא אצל אדם ידען- בין אם היא נכונה או שגויה- היא פשוט מאד שוברת את התבוננות הישירה במציאות.
מדיטציה יכולה לקרות או לא לקרות אצל בורים ואצל משכילים באותה הסתברות.
מה שכן- משכילים בכתבי המזרח הרחוק יכולים לברבר על מדיטציה וליצור את הרושם המוטעה שהשכלה קשורה לזה. לפעמים הם גם מברברים באופן רומנטי ויוצרים את הרושם המוטעה ההפוך- שאנשים בורים קרובים יותר למדיטציה.
בשני המקרים- אין שום קשר למדיטציה. בשני המקרים- התוכן של המחשבה שונה אבל עדיין יש תנועה של המחשבה.

 

[ינוקא1]

טוב ,

אז אנחנו חולקים בהגדרות.
אתה מגדיר מדיטציה כ"עצירה של המחשבה".

אני מגדיר מדיטציה כדבקות בהוויה.
מבחינה מסוימת זוהי עצירה , מבחינה מסויימת זוהי תנועה בעוצמה של אוקינוס.

 

[lightflake]

אתה לא מכיר כנראה את משמעות "בורות" בז'רגון

של תורות המזרח

הכוונה בבורות היא האשליה, לראות את החבל כנחש
ההיפך מבורות זו ראיה נכונה - ערות

 

[annandi]

אני הייתי מגדירה בורות בהקשר של הבודהיזם

כתודעה שלא רואה בבהירות. לכן חכמה אינה תוכן קוגניטיבי מסוים ובורות זה לא תוכן קוגניטיבי אחר.
חכמה היא תודעה בהירה וצלולה (לא משנה מה התוכן שעולה בה). אני הייתי אומרת שחכמה זו בעצם "מודעות-חכמה".

 

[lightflake]

מסכים, ומה זה תודעה "בהירה וצלולה" ?

 

[annandi]

זו תודעה שאינה אוחזת, מזדהה או סולדת

כלומר תודעה שאינה אוחזת, מזדהה או סולדת בתכני התודעה, באובייקטים ובחוויות. לכן מה שחשוב זו האיכות של המודעות ולא תכניה.
יש קטע מאוד יפה מתוך הקנון הפאלי שמתאר מה קורה כאשר יש תודעה מהסוג הזה, שאינה אוחזת, סולדת, מזדהה ומתאווה:

If nothing is found there to delight in, welcome, and hold to, this is the end of the underlying tendency to lust, of the underlying tendency to aversion, of the underlying tendency to views, of the underlying tendency to doubt, of the underlying tendency to conceit, of the underlying tendency to desire for being, of the underlying tendency to ignorance; this is the end of resorting to rods and weapons, of quarrels, brawls, disputes, recrimination, malice, and false speech; here these evil unwholesome states cease without a remainder.

 

[annandi]

שכחתי לתת את מראה המקום שהוא MN I 113

 

[lightflake]

או בקיצור

כשאין אמונה בממשות תוכן הצורות
כל התיאורים הנל הם תוצאה של בלבול שכזה
זה בדיוק מה שנקרא לראות חבל כנחש
תודעה "בהירה וצלולה" יכולה להיות בכל צורה, רק ללא האמונה בכך שהצורה מייצגת אמת בפני עצמה