אני לא חושב שיש משמעות רבה היום ...
להציב את המדע, שאתה בודאי מדבר עליו, כשיטה הקובעת מה אמיתי ומה לא ... זו גישה מיושנת, והיא נפוצה משום שהבערות תמיד נפוצה.
כמו במקרים רבים ואחרים בתולדות האנושות, עדיין ישנם אלו שלא מסוגלים להביא בחשבון אפשרות, שהקרקע המדעית המוצקה שבנו בעמל רב תחת רגלייהם, אינה כה מוצקה כאשר היא נמדדת מנקודת ראות עמוקה ואמיצה יותר. בו בזמן חבריהם, מדענים אף הם, מתקדמים אט אט להכרה כי קרקע זו היא אשליה שפשוט נוח להאמין בה.
כשאיינשטיין וחבריו התחילו לדבר על מציאות אחרת, קמו רבים וזעקו - 'אבל לפי ניוטון זה ככה וככה וככה ... ניוטון אמר ... ניוטון הוכיח וכו...' אחר כך הסתבר שחוקי ניוטון טובים על מנת להסביר את המציאות ברמה מסויימת, אבל הם לא מספקים על מנת להסביר את המציאות ברבדים עמוקים יותר שלה.
מה שעומד היום בחזית המדע היא - מכניקת הקוונטים.
אחד האתגרים שהיא מציבה כאקסיומה, הוא העובדה, שבתהליך הוכחה והפרכה לא ניתן להפריד באמת בין הסובייקט לאובייקט הניסויי שלו.
כלומר קיומו של תהליך הוכחה והפרכה במציאות קוגניטיבית סותר למעשה את רעיון האובייקטיביות.
במילים פשוטות מכניקת הקוונטים קובעת באומץ רב שכל הסיפורים של המדע עד כה בדבר מציאות אובייקטיבית הניתנת למדידה, הם שטויות שנוח להאמין בהן.
מלבד זאת ... גם על פי מה שאתה כותב, קיום המחשבה אינו תיאוריה מדעית, מאחר ואין היא יכולה להציב תנאים להפרכתה שלה וזה בדיוק הקוגניטו של דקארט
