אתה שוב מערב מין בשאינו מינו
או מין במינו..
שוב, המדינה
לא קובעת למי מותר ולמי אסור. זו הטעות שלך. לו זה היה המצב, היית צודק. אבל לא זה המצב. תראה לי חוק אחד
האוסר על בני זוג מאותו המין להתחתן זע"ז. לא תמצא. אין חוק כזה. (ואם תמצא, אז תצדק שיש לבטלו.) אז מה כן יש? יש הפליה בנוגע להכרה פורמלית שתוצאתה הענקת (אי אי הענקת) פריוולגיות שונות. שים לנקודה הבסיסית כאן: לא rights אלא privilege. נקודה מרכזית בדיון. כעת נשאלת השאלה, האם מותר, מבחינה מוסרית וחוקית, לחברה לקבוע מי יקבל פריוולגיות שונות ומי לא. התשובה היא, כמובן שכן. מאחר והפריוולגיות ניתנות ע"י החברה, זכותה של החברה לקבוע מי יקבל אותן ומי לאו. זאת בניגוד לזכות בסיסית שקיימת לכל אדם באשר הוא/היא מכח היותו אדם. מה ש
אסור לחברה לעשות הוא להפלות באופן
שרירותי. אבל אם ישנה סיבה להפליה, בהחלט שמותר לחברה לקבוע מי יקבל את הפריוולגיות ומי לא. למשל: יש לך זכות בסיסית של חופש תנועה. א"א סתם כך לנשל אותך מזכות זו (אא"כ אתה פושע וזורקים אותך לכלא). אבל רשיון נהיגה, זו פריוולגיה, שרק אנשים מסויימים ולא אחרים, זכאים לה. החוק בהחלט יכול לנשל אותך מרשיון הנהיגה שלך. רק אסור לחברה לחלק רשיונות באופן שרירותי. צריכים להיות קריטריונים רלוונטים, שכל מי שעומד בהם, זכאי לקבל רשיון. אותו הדבר בדיוק לגבי ההכרה בנישואין חד מיניים. אם {וזו שאלה קריטית, שלדעתי התשובה היא לא} אם נישואין חד מיניים יפגעו בחברה, נניח שיגרמו לכאוס חברתי, כמובן שמותר יהיה לחברה לסרב להכיר בהם והטיעון ש"זו זכות בסיסית" פשוט לא מתחיל כאן, כי שום זכות בסיסית אינה מנושלת. אגב, האם לדעתך אסור לחברה לאסור על יחסי עריות? אם אב ירצה להתחתן עם ביתו, או אם עם בנה, האם לדעתך האסור החוקי על כך פוגע בזכותם הבסיסית להתחתן?