תראי
הוא שאל את דעתנו לגבי הנושאים האלו.
אני הבעתי את דעתי - כלומר, שאין פה שום בעיה.
והוא מנסה להסביר לי שיש בעיה. אני בסך הכל הבעתי את דעתי כמו שהוא ביקש ממני, וכמו שהוא מבקש גם מהיפנים
כי בכל את אני ישראלי בסופו של דבר אז לא רק שהבעתי את דעתי, הבעתי אותה בצורה קצת בוטה ולא מאופקת, או כמו שמאנט קראה לזה בחביבות, "בדרכו".
לגבי אנגלית ספציפית, אני לא ושב שיש להם בעיה מסויימת עם אנגלית.
רוב הבוגרים שם יודעים אנגלית יותר טוב ממה שרוב הבוגרים בארץ יודעים צרפתית/ערבית.
אולי ההקבלה לא מתאימה לאנשים אבל זאת ההקבלה הנכונה.
אנשים ביפן לא צריכים אנגלית, לא משתמשים באנגלית ולא חשופים לאנגלית, הם לומדים כמה שנים בתיכון ואחר כך שוכחים.
גם אני למדתי ערבית פה בתיכון וידעתי מצויין ועכשיו לא זוכר מילה, ואני חושב שיכולת החשיפה שלי בארץ לערבית היא בערך אותה מידה של יכולת החשיפה של יפני לאנגלית.
אני אישית לא רואה בזה שיפני לא יודע אנגלית בעיה, לא בשבילו ולא בשבילי.
מי שצריך לדעת, יודע. אלו שנמצאים בתפקידים מסויימים, כמו אנשי השגרירות וכו. אבל למה שכל יפן, על כל מאה שלושים ושתיים המיליונים ש האנשים שבה, ידעו אנגלית? מה זה נותן להם?
בכל מקרה, אני גם שומע עדויות ממקור ראשון על איך מורים מתנהגים ביפן ואני בשוק מכמה שמשקיעים בתלמידים, דברים שבארץ בחיים לא היו עושים.
אני לא משווה את ישראל ליפן, אני רק אומר שלכל מקום יש את הבעיות שלו, אבל להגיד שלימון לא אדום ומתוק כמו תות זה בעיה (למי שרואה את הפרי שלו בתור תות) ולהגיד שהתות שלי לא חמוץ מספיק ולא צהוב מספיק אם אני רגיל לאכול לימונים זה בעיה.
זאת בעצם הבעיה, אם אתה אוכל תות ומצפה ללימון או אוכל לימון ומצפה לתות, אתה תמצא בעיות אבל אם אתה אוכל לימון בציפייה ללימון ותות בצפיה לתות, אז נכון, יהיו בעיות, אבל לפחות הבעיות שתמצה הם בעיות לגטימיות. אי אפשר לטעון על לימון שהבעיה שלו בתור לימון היא שהוא לא תות.
