מערכת החינוך ביפן

[Simbbam]

כן אני מסכים שהם קופצים למסקנות גדולות

 

[mishel s]

כל מילה בסלע!

במיוחד אהבתי את הסתירה העצמית שציינת.
שבזה שהילדה הביאה כיסא היא הדגימה מחשבה עצמית ויצירתיות
שנטען פה שאין להם
וגם את הקטע הם הLAWSUITS בארצות הברית ואיך זה השפיע על השוק שלהם מהמצב ההוא. בהחלט זוית שלא חשבתי עליה אבל נכונה לחלוטין.
הם שבויים בעומק התפיסות והתרבות שלהם ומתוך מקום כזה שופטים תרבות שהם לא מכירים.

 

[Simbbam]

אולי הם שבויים בתפיסה האמריקאית

אבל מאיפה הסקת שהם לא מכירים את התרבות היפנית? הם חיים ועובדים שם מעל שנתיים וממש אי אפשר להגיד שהם לא מכירים את התרבות.
הם אולי לא מבינים אותה, או מסרבים להבין אותה, אבל לא מדובר באנשים טיפשים שלא מבינים איפה הם חיים.

 

[mishel s]

זה שהם שם שנתיים

לא אומר שהם מבינים את התרבות שם.
הם לא שם כדי לחקור תרבות, הם לא שם כדי להבין.
הם שם כדי ללמד אנגלית.

גם כשישראלי עוזב את הארץ אחרי צבא לחצי שנה בדרום אמריקה, הוא לא הולך לשם כדי להבין את התרבות, הוא הולך לשם כדי להתפרק.

זאת בדיוק כל הבעיה שלהם, שהם חווים תרבות שהם לא מבינים ולא מוכנים לנסות להבין. הם לא באמת מנסים להבין (כמוך) מאיפה באו כל החוקים האלו ולמה הם שם. הם סתם באים בטענות עליהם כי זה לא מתאים להם, הם רק רוצים להתפרק ביפן והיפנים מכריחים אותם לעמוד בחוקים.

בסופו של דבר הם סתם שני חברה שברחו ליפן לשתניים. הם לא חוקרי תרבות.

 

[אורן רונן]

קצת לחזק את זה

אני מכיר קצת את האוכלוסייה, ומורים לאנגלית בבתי ספר הם בדרך כלל, בממוצא, הזרים שיודעים הכי הרבה פחות על התרבות היפנית האמיתית (אני מכליל, כמובן - אני מכיר מורים לאנגלית שמכירים את התרבות על בוריה, אבל בגדול זה המצב).

חלק מזה זה שזה מה שהמערכת מצפה מהם. לדוגמא - מורים שיודעים לדבר יפנית נחשבים לסחורה פגומה ולא ימצאו עבודה. אני מכיר כאלה שידעו יפנית טוב, אבל פשוט הסתירו את זה כשהם היו בבית הספר. בשיעורים אסור להם לדבר יפנית בכלל - אפילו לא מילה אחת. חוץ מזה, זו קהילה יחסית סגורה בתוך עצמה. מורים לאנגלית מסתובבים עם מורים לאנגלית אחרים ולא עם יפנים. קצת כמו סטודנטים זרים.

 

[innocence]

למה פגומה?

לא עדיף שידעו את שתי השפות?
ומילא לא לדבר אותן בכיתה עם סטודנטים, אבל זה לא אינטרס של בית הספר שהם יכלו לדבר איתם כמו אנשים מבוגרים שמבינים אחד את השני?

 

[mishel s]

פגומה כי

ביפן הזרים שבאים ל"למד" אנגלית, לא באמת באים ללמד אנגלית, הם יותר על תקן ליצן חצר שמדגים הגייה נכונה של אנגלית ופה זה נגמר.
את הדקדוק ושאר הדברים, המורה היפני מלמד (בעלגות).
יש יוצאי דופן כמובן, אבל אני מדבר עכשיו על המורים שבאים לשנה שנתיים, לא לאלו שגרים ביפן כבר עשרים שנה.

 

[innocence]

עדיין יש לה מבטא אבל,

כלומר, גם לחיות 15 שנה, או אפילו סתם להיות שם שנה ולדעת יפנית לא אומר שהפסקת לדעת אנגלית, או שאיבדת את היכולת לבטא את עצמך בשפה.

 

[mishel s]

ברור שלא

ברור שגם אם תדעי יפנית לא תשכחי את האנגלית או את המבטא הנכון.
אבל "קובעי המדיניות" לא לקחו סיכונים.
הם כנראה יודעים שזרים יעשו מה שבא להם לעשות לכן עדיף לקבל לעבודה מישהו שלא יודע יפנית מאשר מישהו שיודע יפנית ויבטיח לא לדבר יפנית בשיעורים.
המטרה של קובעי המדיניות היא לאפשר לתלמידים חשיפה כמה שיותר גדולה ולקבל מורה "אוטנטי". אם תשימי לב, אותם מורים לאנגלית ליצני חצר, לא צריכים אפילו תעודת הוראה כדי לבוא "ללמד".מ
מספיק שהם יהיו אזרחים של מדינה דוברת אנגלית בעלי תואר אקדמי כלשהו, והם כשירים להיות ליצן חצר.
זאת אחת התלונות המרכזיות של אותם מורים לאנגלית, שהדרך שבה מלמדים אנגלית ביפן מפגרת. מורה יפני שלא מסוגל להוציא מילה באנגלית (באמת) מלמד אותם אנגלית (ביפנית) ואז הם נחשפים להגיה ולדיבור מליצן חצר שמדגים את הדברים. או שיש להם "שיעור דקדוק" שנעשה כולו ביפנית ואז שיעור "דיבור" שבו הליצן מדבר רוב השיעור ומנסה למשוך מילה או שניים מתלמידים מבועתים שלא מבינים מה הוא רוצה מהם ומתביישים להוציא מילה.

המצב כל כך גרוע, שאם את תלמידה טובה ויודעת אנגלית, את לא תראי את זה כי רובם לא יודעים ולכן את תהיי יוצאת הדופן.
יש לי ידידה שגדלה בשוויץ בתור ילדה כי אבא שלה היה בשליחות. היא למדה בבית ספר בינלאומי שלימד באנגלית ובגלל שזה היה בשוויץ השפה היומיומית הייתה צרפתית. יצא שכאשר היא חזרה ליפן לא היו לה בעיות הגיה באנגלית או צרפתית והיא כמובן ידעה אנגלית ברמות הרבה מעבר למה שבני גילה ביפן ידעו. כשהיא הייתה בתיכון ביפן, היא זייפה מבטא גרוע וזייפה חוסר ידע באנגלית כדי לא להיות יוצאת דופן....

 

[innocence]

דווקא חברה שלי עשתה תעודת הוראה

כדי שתוכל לעבוד בהוראת אנגלית ביפן.
אבל אולי זה כי היא לא מגיעה ממדינה עם אנגלית כשפת אם...

זה די דפוק מה שהולך שם.

 

[mishel s]

אז אפילו יש מצב

שחברה שלך הלכה באמת ללמד שם אנגלית ולא להיות ליצן חצר

 

[innocence]

אכן ככה!

והיא מלמדת שם כבר שנתיים ונהנית מזה מאוד

 

[mishel s]

המורים שהם ליצני חצר

הם אלו שהגיעו לשם עם ה JET PROGRAM

 

[Simbbam]

יכול להיות שאתה צודק, אבל הם מדברים יפנית

שוטפת, כלומר שזה לא בדיוק כמו תרמילאים שבאים לדרום אמריקה חצי שנה. הם טרחו ללמוד לדבר ולקרוא יפנית

 

[mishel s]

לא אותו דבר

כמו תרמילאים, נכון. לא מאה אחוז אותו דבר.
אבל אותה מנטליות.
הם בכל זאת ביפן לא חצי שנה אלא שנתיים ואולי מתכוונים להשאר יותר.
אבל אני מכיר יפנים שנמצאים בארץ כבר עשר שנים ועדיין לא מבינים את התרבות הישראלית... אז לא קשה להניח ששני אמריקאים ביפן לשנתיים לא יבינו עדיין את התרבות, במיוחד שזה לא מה שהם באו לעשות שם.
הם עובדים ומבלים ולומדים. אני גרתי עם אנשים כאלו ביפן.
הם באים ליפן צעירים, כדי להשתחרר, לבלות ו:לכבוש את העולם.
הדבר האחרון שמעניין אותם זה ללמוד על מה הסביבה היפנית מצפה מהם ולמה.

 

[BALEDIN]

אז מה בעייתי בעייניך במערכת החינוך היפנית ומה

נראה לך טוב וחכם?

 

[Manty]

לא בטוחה שהמילה "בעייתי" מתארת את הרגשתי

כמו למה אני לא מתחברת או לא מבינה..
מאד היה קשה לי לקבל את הלחץ המטורף של הלימודים והצורך בציונים טובים (מה שמוביל את רוב הילדים ללכת לג'וקו, כולל את ילדי) בגיל חטיבת הביניים. מבחינתי ילדים בגיל החטיבה אמורים להיות מבולבלים, לעסוק בפילוסופיית ה"מי אני", להתנסות לראשונה בדברים האסורים.
במקום זאת (ואני יודעת שזה גם תלוי איזור, שאצלנו נחשב די טוב ולכן..) הילדים יוצאים מהבית כל יום מוקדם לאימוני בוקר לבוקאצו, לומדים בבית ספר, עושים שוב בוקאצו עד הערב ואז הולכים לג'וקו עד 9:30 בלילה! מצד אחד המסגרת הנוקשה מונעת מהם מלהסתבך בשטויות שבני גילם עוסקים בהם בארץ (החלפתי חוויות עם חברה בארץ שסיפרה על אלכוהול, סיגריות, גנבות ועוד) אך הלחץ העצום שמקורו בחשיבות בחינות הכניסה לתיכון פשוט לא הגיוניות מבחנתי! איך ילדון בן 13 אמור לדע מה הוא רוצה להיות כשהיה גדול (סלארימאן

) ולקחת את האחריות על האני הבוגר של עצמו ע"י חרישה יומיומית מטורפת?? וזה עוד טוב! יש הורים המתחילים עם הטרוף בסוף יסודי (להכניס את ילדיהם לחטיבה פרטית) שלא לדבר על גיל הגן :-O.
יש עוד אך אני צריכה לסיים עכשיו.

 

[Mondsee]

שאלה קטנה

שמעתי על מערכת ה"אסקליטור" שזו המערכת הפרטית (היקרה והיוקרתית) שבה בעצם התלמיד נמצא במערכת מהגן ועד האוניברסיטה כולל. זה בעצם מונע ממנו את הצורך במבחני הכניסה הקשים, נכון? האם התלמידים שם גם לומדים כל כך קשה?
בהערת אגב אני חייבת לציין שאם הייתי צריכה לעמוד במה שתארת עכשיו הייתי מתאבדת ואני לגמרי לא אומרת את זה בצחוק, פשוט לא הייתי עומדת בזה.

 

[Manty]

יפה, וזה בדיוק העניין

מה שבעיני לא נתפס, עבור אחרים הוא הברור מאליו.
ולכן אני נמנעת מלשפוט את המערכת והתרבות ומתמקדת ברגשות שלי.
אז כן, רבים המכניסים את ילדיהם למסגרות השיריצו המוקדמות עושים זאת כדי להמנע מהלחץ, הגדל יש לומר, של הכניסה למסגרות בשלב המאוחר יותר (רבים עושים זאת גם כמובן כי הם מעדיפים את בתי הספר הפרטיים).
יש לי חברות שהכניסו את ילדיהם מכיתה א', לכן ילדיהם במשך השנה האחרונה בגן הלכו 3 פעמים אחר הצהריים לג'וקו ולמדו כתיבה, קריאה וחשבון ברמה של כיתה ב'. רוב הלחץ היה על האמהות!
רבות מחברותיה של ביתי החלו ג'וקן מכיתה ד' ונבחנו בסוף כיתה ו'. הם לא יכלו להצטרף לחבריהם שבדיוק גילו את ניצני העצמאות ביציאה ללא ליווי הורי לסרטים, לדיסני וכדומה. בעוד חבריהם בילו את אחר הצהריים במשחקי תופסת והשתוללויות, הם נאלצו לחרוש בחדריהם שעות רבות.
אבל כן, ברגע שהם נכנסו למסגרת הפרטית, הצורך בבחינות לתיכון, ולרבים אף לאוניברסיטה, נעלמו.
לגבי המשפט האחרון שלך, אני אאלץ להאמין לך

אבל לגבי ילדי הפרטיים, למרות הלחץ, ולמרות מה שמבחינתי הוא מטורף, הם עוברים זאת ואפילו נהנים!! כמובן שזה תלוי אופי/בי"ס/בוקאצו וכדומה, אך ממה שעיני רואות, הילדים ממש פורחים. הם מגלים בעצמם יכולות חשדות והופכים בעיני עצמם ובעיני הסביבה לאנשים אחראים יותר שיש לקחת ברצינות.
מאחר וכל חבריהם סביבם באותה סירה (בניגוד לחבריהם שהחלו בשלב המוקדם יותר), אין בהם הרגשת מירמור והמציאות ברורה מאליה ומקובלת עליהם. אמנם זמן ההסתגלות הוא איטי, ולכן מזל שהבחינות הן רק בסוף החטיבה, אך בניגוד למה שבעצמי ציפיתי, הם עומדים בזה!!
כמובן שמסגרת הצבא בארץ ומה שרבים מהחיילים צריכים לעבור "עבור המדינה" (כי שם ממש אין ברירה!) היתה מובילה רבים למחשבות האובדניות אותם ציינת בעצמך, אך מבחינת רובנו זוהי ברירת המחדל ורובנו עברנו את זה בשלום ואפילו נהננו בדרך.

רק אציין שבהחלט יש ילדים שלא עומדים בלחץ, הן הלימודי ו/או החברתי. יש לי חברה שבנה עבר איג'יווארו בתחילת החטיבה ואז סרב ללכת לבי"ס במשך תקופה ארוכה עד שהוריו העבירו אותו לבי"ס פרטי אך הוא כבר היה מצולק כל כך שכיום הוא מסרב אפילו לצאת מהבית. מה שהכי הכעיס בכל הסיפור היתה אוזלת היד של הממסד בטיפול במקרה. אז כן, יש גם קורבנות לשיטה, במיוחד עבור מי שלא ממש שוחה בזרם.
ועדיין, זה המיעוט. עבור הרוב זה עובד.

 

[Mondsee]

תודה על התשובה המפורטת

אני שמחה לשמוע שרוב התלמידים, כולל ילדיך, מסתגלים ואפילו נהנים במסגרת. אני גם שמחה לדעת שיש דרך, גם אם יקרה, עבור הורים לנסות למנוע קצת מהלחץ.
אני לא יודעת מה זה איג'יווארו, אני מניחה שהתעללות על פי הקונטקסט. לצערי זה יכול לקרות בכל מקום. זה לא ייחודי ליפן והתגובה לזה תלויה יותר במבנה הנפשי של הילד מאשר במערכת החינוך הספציפית.
ברמה האישית שלי נגעת בדיוק בנקודה שחשבתי עליה. הצבא אצלי היה נקודת שבירה שבהחלט הוביל למחשבות אובדניות. רציתי פשוט ללכת לישון ולא לקום, מה שהחזיק אותי זה הידיעה שזה מוגבל בזמן.