hapax legomenon
New member
על הנבואה במקרא
ככלל, נביא פעל מול מלך כלשהו. הנביא הראשון, אם כי הפחות אופייני מבחינה זאת, היה משה, שפעל בחצר פרעה. לאחר מכן, לאורך תקופת השופטים, איננו שומעים על נביאים. הנבואה מתחדשת רק בשמואל, המכשיר את הקרקע למלוכה. סוף תקופת המלכים גם מסמן את קִצה של הנבואה. רוב הנביאים, אם כן, פעלו בחצרות מלכים, במעין משׂרת אמון של המלך: כל מלך אימץ לעצמו נביא או גדוד נביאים, ששימשו לו מעין מחלקת ייעוץ או ביקורת. השאלה הקשה היא, כיצד להבחין בין נביא אמת לנביא שקר. מיכאל אביעוז, בספרו "נבואתו של ירמיהו" (הוצאת האוניברסיטה המשודרת; מומלץ מאוד!) מקדיש לבעיה זו פרק שלם: "לעם קשה להכריע. לכל אורך הפרק חנניה מכונה "הנביא", אותו מספר פעמים כמו ירמיהו. למעשה גם ירמיהו לא היה בטוח במצב: אולי באמת התגלה האל אל חנניה ומסר לו נבואה שירמיהו לא ידע עליה? ... מה הופך אותו, ירמיהו, לנביא אמת, ואת חנניה לנביא שקר? ירמיהו טוען שעקרון ההתגשמות אינו חל כלל על נביא אמת, לא במסירת נבואות פורענות ולא במסירת נבואות נחמה. אלה גם אלה יכולים להתבטל..." (עמ' 69) למעשה, גם אם דברי נביא האמת אינם מתגשמים, עדיין אין הדבר מוציא אותו מחזקת נביא אמת, וע"ע יונה. ועוד רואים, שאף נביא שקר מתנבא בשם ה'. אז באמת איך אפשר להבחין ביניהם? זאת תשובתו של אביעוז: "מתברר שהעם ראה בירמיהו נביא שקר במהלך חלק גדול מתקופת נבואתו. גם העובדה שהדברים התקיימו בדיוק כפי שחזה - לא שינתה את התמונה. ... העם היה מוכן לשמוע בקולו של ירמיהו רק כאשר הדברים שבפיו תאמו את רצונם ואת משאלותיהם. אלא שזהו ההפך הגמור מרוח דבריהם של נביאי האמת: עליהם לומר לעם את מה שהם צריכים לשמוע, ולא את מה שהם רוצים לשמוע. נביא האמת אינו הולך עם הזרם, עם הדעות הרווחות, אלא מלמד את העם דברים שונים, שלא תמיד מתאימים לרצונם." (עמ' 71, ההדגשה שלי) זהו איפוא ההבדל בין "נביא אמת" ל"נביא שקר": לא בשם מי הוא מתנבא (גם נביאי שקר התנבאו בשם ה'), לא הנבואה של מי מתגשמת (כי גם לא כל נבואות האמת התגשמו, ולפעמים קשה לבדוק אם נבואה מסויימת התגשמה), אלא האם הנביא מוכיח את המלך והעם, או האם הוא משמיע לעם נבואות פופוליסטיות ומתחנף למלך. כאמור, מלכי יהודה וישראל נהגו להחזיק בחצרם נביא על תקן יועץ או מבקר. מלך טוב קיבל לחצרו את נביא האמת שהיה בזמנו והעניק לו חופש פעולה למלא את תפקידו ואף האזין לדבריו. מלך רשע העדיף להחזיק נביאי שקר "אומרי הן" שלא יפריעו לו יותר מדי, בעוד נביא האמת שבזמנו כמעט נאלץ לכפות עצמו עליו. דבריו של חומסקי נראים לי מסכמים יפה את העניין: "כמעט כל אחד בישראל קרא את התנ"ך. היו שם אנשים שאנחנו היינו קוראים להם אינטלקטואלים ושאז קראו להם נביאים. הם נתנו ביקורת וניתוח גיאו-פוליטי של מוקדי הכוח, הזהירו מפני הטירוף של המלכים וקראו להתנהגות הוגנת. ואיך התייחסו אליהם? הכניסו אותם לכלא, שלחו אותם למדבר. אינטלקטואלים דיסידנטים. כמובן, היו גם אחרים, שהתייחסו אליהם מאוד יפה, החנפנים, וכמה מאות שנים אחר כך הם כונו נביאי שקר."
ככלל, נביא פעל מול מלך כלשהו. הנביא הראשון, אם כי הפחות אופייני מבחינה זאת, היה משה, שפעל בחצר פרעה. לאחר מכן, לאורך תקופת השופטים, איננו שומעים על נביאים. הנבואה מתחדשת רק בשמואל, המכשיר את הקרקע למלוכה. סוף תקופת המלכים גם מסמן את קִצה של הנבואה. רוב הנביאים, אם כן, פעלו בחצרות מלכים, במעין משׂרת אמון של המלך: כל מלך אימץ לעצמו נביא או גדוד נביאים, ששימשו לו מעין מחלקת ייעוץ או ביקורת. השאלה הקשה היא, כיצד להבחין בין נביא אמת לנביא שקר. מיכאל אביעוז, בספרו "נבואתו של ירמיהו" (הוצאת האוניברסיטה המשודרת; מומלץ מאוד!) מקדיש לבעיה זו פרק שלם: "לעם קשה להכריע. לכל אורך הפרק חנניה מכונה "הנביא", אותו מספר פעמים כמו ירמיהו. למעשה גם ירמיהו לא היה בטוח במצב: אולי באמת התגלה האל אל חנניה ומסר לו נבואה שירמיהו לא ידע עליה? ... מה הופך אותו, ירמיהו, לנביא אמת, ואת חנניה לנביא שקר? ירמיהו טוען שעקרון ההתגשמות אינו חל כלל על נביא אמת, לא במסירת נבואות פורענות ולא במסירת נבואות נחמה. אלה גם אלה יכולים להתבטל..." (עמ' 69) למעשה, גם אם דברי נביא האמת אינם מתגשמים, עדיין אין הדבר מוציא אותו מחזקת נביא אמת, וע"ע יונה. ועוד רואים, שאף נביא שקר מתנבא בשם ה'. אז באמת איך אפשר להבחין ביניהם? זאת תשובתו של אביעוז: "מתברר שהעם ראה בירמיהו נביא שקר במהלך חלק גדול מתקופת נבואתו. גם העובדה שהדברים התקיימו בדיוק כפי שחזה - לא שינתה את התמונה. ... העם היה מוכן לשמוע בקולו של ירמיהו רק כאשר הדברים שבפיו תאמו את רצונם ואת משאלותיהם. אלא שזהו ההפך הגמור מרוח דבריהם של נביאי האמת: עליהם לומר לעם את מה שהם צריכים לשמוע, ולא את מה שהם רוצים לשמוע. נביא האמת אינו הולך עם הזרם, עם הדעות הרווחות, אלא מלמד את העם דברים שונים, שלא תמיד מתאימים לרצונם." (עמ' 71, ההדגשה שלי) זהו איפוא ההבדל בין "נביא אמת" ל"נביא שקר": לא בשם מי הוא מתנבא (גם נביאי שקר התנבאו בשם ה'), לא הנבואה של מי מתגשמת (כי גם לא כל נבואות האמת התגשמו, ולפעמים קשה לבדוק אם נבואה מסויימת התגשמה), אלא האם הנביא מוכיח את המלך והעם, או האם הוא משמיע לעם נבואות פופוליסטיות ומתחנף למלך. כאמור, מלכי יהודה וישראל נהגו להחזיק בחצרם נביא על תקן יועץ או מבקר. מלך טוב קיבל לחצרו את נביא האמת שהיה בזמנו והעניק לו חופש פעולה למלא את תפקידו ואף האזין לדבריו. מלך רשע העדיף להחזיק נביאי שקר "אומרי הן" שלא יפריעו לו יותר מדי, בעוד נביא האמת שבזמנו כמעט נאלץ לכפות עצמו עליו. דבריו של חומסקי נראים לי מסכמים יפה את העניין: "כמעט כל אחד בישראל קרא את התנ"ך. היו שם אנשים שאנחנו היינו קוראים להם אינטלקטואלים ושאז קראו להם נביאים. הם נתנו ביקורת וניתוח גיאו-פוליטי של מוקדי הכוח, הזהירו מפני הטירוף של המלכים וקראו להתנהגות הוגנת. ואיך התייחסו אליהם? הכניסו אותם לכלא, שלחו אותם למדבר. אינטלקטואלים דיסידנטים. כמובן, היו גם אחרים, שהתייחסו אליהם מאוד יפה, החנפנים, וכמה מאות שנים אחר כך הם כונו נביאי שקר."